סמ"ר רועי טל ז"ל

צל"ש המאו"ג
רועי טל

רועי טל


סיפור המעשה (נוסח לא רשמי): על מימוש ערכי אומץ הלב, הרעות, הדבקות במשימה והנחישות להצלת חיי אדם. בעת פעילות במחנה הפליטים בג'נין נתקל כוח מהפלוגה המסייעת של הגדוד במחבלים, ובמהלך חילופי האש ביניהם נפצע קשה אחד הלוחמים. אל נקודת ההיתקלות התקדמו כוח חילוץ ובו רועי, וכוח נוסף. הכוח הגיע אל מחסה בדופן האחורית של הבית שבו שהה הפצוע. מיקומו המדויק לא היה ברור, אך כוח החילוץ שאף להגיע אליו במהירות האפשרית. כל אותו זמן נמשכו חילופי ירי בסימטה שמעבר לבית. בשלב זה ניתק עצמו רועי מן הכוח, עזב את המחסה וזינק לפנים, תחת אש, אל עבר הסימטה ומקורות הירי, מתוך כוונה לחסל את המחבלים ולהגיע אל הפצוע. במהלכו זה, נפצע קשה ומאוחר יותר נפטר מפצעיו. על מעשה זה קיבל רועי טל את צל"ש מפקד האוגדה תא"ל אודי מפקד אוגדת עוצבת הפלדה



בחודש נובמבר 1999 התגייס רועי לצה"ל. כפשטו של הכתוב בתהילים כ"ג, ד', "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי, שבטך ומשענתך המה ינחמוני," הוא בחר להתגייס ליחידה קרבית והחל במסלול הלוחם בחי"ר. עד מהרה התגלה כחייל מצטיין, ובסוף המסלול קיבל, לאות הערכה, את כומתת מפקד המחלקה. הצטיינותו של רועי לכל אורך שירותו זכתה להערכה רבה על-ידי מפקדיו וחבריו ליחידה, והוא מונה לתפקיד קשר המג"ד.
חבריו של רועי לשירות סיפרו על 'רועי טל המורעל': "הרעל, המוטיבציה, המקצועיות ורוח הלחימה שלך סוחפת איתה את כל המחלקה, כך שללא ספק אתה אחד האנשים שעזרו למחלקה להגיע לאן שהיא, ועל זה אנו מודים לך... אם יש מישהו שיחליף את ניר (המ"מ) ויוביל אותנו לקרב, כמובן שזהו אתה."
בחדרו של רועי, בשידה הקטנה שלו, נמצא דרך קבע ספרו של אורי בן-ארי 'אחרי', ובו כתוב: "תמצית המנהיגות הצבאית באה לידי ביטוי מוחלט כאשר הכוח נמצא תחת אש, והמפקד שואג 'קדימה! אחרי!', והכוח קם יחד איתו ושועט קדימה לתוך האש אל היעד. המלה 'אחרי' היא האתגר המרכזי למנהיג ולמנהיגותו."
ביום כ"ד בניסן תשס"ב (5.4.2002) נפל רועי בקרב בג'נין, במהלך מבצע 'חומת מגן'. בצל"ש אישי שהוענק לרועי לאחר מותו על-ידי תא"ל אודי, מפקד 'עוצבת הפלדה', "על מימוש ערכי אומץ הלב, הרעות, הדבקות במשימה והנחישות להצלת חיי אדם," מתואר האירוע כך: "בעת פעילות במחנה הפליטים בג'נין נתקל כוח מהפלוגה המסייעת של הגדוד במחבלים, ובמהלך חילופי האש ביניהם נפצע קשה אחד הלוחמים. אל נקודת ההיתקלות התקדמו כוח חילוץ ובו רועי, וכוח נוסף. הכוח הגיע אל מחסה בדופן האחורית של הבית שבו שהה הפצוע. מיקומו המדויק לא היה ברור, אך כוח החילוץ שאף להגיע אליו במהירות האפשרית. כל אותו זמן נמשכו חילופי ירי בסימטה שמעבר לבית. בשלב זה ניתק עצמו רועי מן הכוח, עזב את המחסה וזינק לפנים, תחת אש, אל עבר הסימטה ומקורות הירי, מתוך כוונה לחסל את המחבלים ולהגיע אל הפצוע. במהלכו זה, נפצע קשה ומאוחר יותר נפטר מפצעיו." באירוע נהרג גם סמ"ר עודד קורנפיין.
בן עשרים-ואחת היה בנופלו. רועי הועלה אחרי מותו לדרגת סמ"ר. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בנהריה. הותיר אחריו הורים ושני אחים.
כתב עדיאל, חברו לצבא של רועי: "כשאני מנסה לדמיין את הסימטה, את המצב, אותך בעת הלחימה, אני יודע את אשר הניע אותך - כוח החיים, אשר הוצאת אותו אל הפועל בכל מאודך: בהליכתך, בחיילותך, בקריאותיך ובמבטיך המלאים התפעלות. ואני יודע, רועי, שגם במיתתך היית שוקק חיים ותנועה. ואולי זהו כוחה של מסירות נפש, אשר מעצימה את כל כוחות האדם עד למיצויים עד תום."
_______________________________________________
 
 


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה