על "הרעות" והצניעות
|
שנה טובה למורה גיבור אשר על המשמרת, סרן (במיל') יהודה אונגר, מפקד בצנחנים ומחנך בבי"ס "לבאות" קבל צל"ש מח"ט 35 " על שהראה רעות".
כתבה מתוך "ערדניק" מבית עיתון הצבי
שבת, 12.8.06 נחשבת ליום הלחימה הקשה ביותר במלחמה. 24 חיילים נהרגו, 84 חיילים נפצעו. אנשי החיזבאללה הצליחו
להפיל מסוק יסעור של ח"א באמצעות טיל ו-5 אנשי צוות המסוק נהרגו.
שבת, 12.8.06 נחשבת ליום הלחימה הקשה ביותר במלחמה. 24 חיילים נהרגו, 84 חיילים נפצעו. אנשי החיזבאללה הצליחו
להפיל מסוק יסעור של ח"א באמצעות טיל ו-5 אנשי צוות המסוק נהרגו.
בשבוע שעבר התקיים בבנייני האומה בירושלים, טקס הענקת הצל"שים מרמת אלוף פקוד ומטה. סרן יהודה אונגר, בן ערד ומחנך בבי"ס "לבאות", קבל את צל"ש מח"ט 35 על חלקו במלחמת לבנון השנייה. להלן ספור המעשה כפי שהוקרא בטכס:
"בתאריך י"ח באב התשס"ו (12 באוגוסט 2006) , במרחב שבין יעטר לזבקין, אבטח גדוד 7 את נחיתת המסוק ובמהלך הנחיתה הופל מסוק ה"יסעור" על צוותו. סרן יהודה עזב את עמדתו ותוך גילוי יוזמה וחתירה למימוש אחריותו, הגיע אל נקודת ההתרסקות ואבטח את הנקודה. בהיותו בשטח נחות ותחת ירי מרגמות, החל לסרוק את השטח ומצא ארבע גופות של אנשי צוות המסוק. גם לאחר שקבל אישור לעזוב את השטח דבק במשימתו ועסק, ללא לאות, כדי לאתר את הגופה החמישית. ביום המחרת, תוך סיכון אישי ובסיוע יחידות החילוץ של חיל האויר, הביא למציאת גופתה של רב סמל קרן טנדלר ז"ל – המכונאית המוטסת. סרן יהודה אונגר הפגין רוח לחימה, אומץ לב חריג וגבורה עילאית, יוזמה ותושייה ללא קבלת פקודה או הנחייה. במעשיו הראה כושר מנהיגות וכריזמה תחת אש, סיכן את חייו מעל המצופה". בליל שבת הוטסו הצנחנים ללבנון, היה עליהם לתפוס את קו הרכס ולשהות במקום במגמה למנוע שיגור טילים. במוצ"ש נפגע המסוק במרחב השליטה של הצנחנים. "כמו בסרט" הייתה התמונה שהתגלתה לנגד עיניהם, רק כמה עשרות מטרים מהם. המסוק עלה בלהבות וחלקיו הועפו לכל עבר. סרן יהודה אונגר התארגן עם 20 חיילים ויצא למקום נפילת המסוק על מנת לאבטח את המקום מחשש לחטיפת הגופות של צוות המסוק ע"י האויב.
"יצאנו למלחמה בגלל חטיפה של שלושה חיילים ולסיים את המלחמה כשגם גופות חיילים שלנו בידי חיזבאללה, לא בא בחשבון מבחנתנו".
בבוקר, תוך ניהול אש וקרב יריות, סרקו החיילים במשך שעות אחרי הגופות. שתי גופות נמצאו וחולצו לאחור, את השתיים הנוספות שהיו קבורות מתחת לחלקי המסוק היה קשה יותר לגלות. בערב נשלח מסוק עם יחידה מיוחדת לאיתור נעדרים כדי
לסייע במציאת הגופה של המכונאית המוטסת שלא נמצאה במהלך היום. הצנחנים שהיו בשטח במצוקת מים קשה שיוועו לאספקת מים ולקחו כל כמות מים שרק יכלו לקבל עם הגעת המסוק. אבל גם כך קיבלו חיילי הכוח, כוס מים אחת בלבד לחייל. בבוקר המחרת עם כניסת הפסקת האש נמצאה גם הגופה החמישית. בלילה של יום ב' צעדו הצנחנים ברגל, כל הלילה, לכיוון הארץ.
מספר סרן יהודה: "לאירוע יש צדדים מקצועיים כמו: שליטה בשטח, לחימה, בידוד אזור הפעולה, וזה מה שעשינו בצורה הטובה ביותר שאנחנו יודעים לעשות. מעבר לכך, לשאלה למה להסתכן? יש היבטים ערכיים. אחד הערכים החשובים היא המחויבות המוחלטת לכל מי ששותף ללחימה. זה הביטחון הבסיסי של כל חייל. הידיעה שיעשו הרבה מאוד כדי לעזור לו אם הוא יפצע או ייהרג. ידיעה שמאפשרת לו לצאת לקרב. זוהי גם זכותו הבסיסית של חייל וגם מוסכמה שיש לה השפעה סביבתית-חברתית". אחד החיילים שלו אמר שגם אם היו אוסרים עליהם את פעולת החילוץ הם היו הולכים, "אחרת אני לא בא יותר למילואים". "יש כאן מחויבות לאנשים, למשפחות ומסר לאנשים שנשארו בחיים", מסביר יהודה. "מעבר לכך יש איזשהו דחף פנימי לצאת לעזור. ומעל לכל 'מותר המילואים מהסדיר, בניסיון ושיקול דעת' " הוא מתחייך.
הערדניק
סרן יהודה אונגר גדל בערד, למד בבי"ס "טללים" אח"כ בישיבה תיכונית בירושלים. לפני הגיוס היה בישיבת ההסדר "עותניאל" כיום הוא משרת במילואים כמפקד יחידה בצנחנים. יש לו תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל ותורה שבע"פ ותואר שני במקרא והוא מחנך את כתה ו'/2 בבי"ס "לבאות". הוא נשוי עם שתי בנות קטנות. אמו הסכימה רק להגיד שהוא קיבל חינוך מעולה, שהיא גאה במעשיו אבל אינה מעוניינת לדון בנושא כי בעיניה זה ממעיט מגודל המעשה. יהודה מסכים אתה בצורך בצניעות. הבית, הוא מסביר, חינך אותנו להיות אנשי חובה. לעשות מה שצריך ללא תגמול. ההורים עצמם מנהלים אגודה התנדבותית רפואית כבר 25 שנה ולא מדברים על זה. "אם צריך לעשות-עושים" והילדים לומדים בדרך של חיקוי ההתנהגות. כאנשים דתיים הם מייחסים השגחה והגיון לאירועים. ההקשר הדתי שם דברים בפרופורציה אחרת. "מבחינתנו העולם הזה הוא רק פרוזדור". מאידך, הוא מוסיף, "כל אירוע של לחימה משפיע ומכניס לפרופורציה. הרבה חיילים שלי, חילוניים, החלו לראות דברים בחייהם בצורה אחרת. לשים דגשים במקומות אחרים מאשר בעבר".
המסר של יהודה
צניעות זה מסר חינוכי, לתפיסתו. כאיש חינוך הדוגמא האישית תמיד מחייבת אותך. כאיש דתי יש תמיד הרגשה שנמצאים תחת עין פקוחה. עכשיו יש גם את עניין הצל"ש שמחייב אותו. הוא כבר שמע הערות כמו "בגלל שיש לך צל"ש אתה חושב שאתה יכול לחנות פה?". יש גם כאלו שמנפנפים לו בהתגרות עם הצל"ש שלו. "אני בוחר לעשות דברים- כי אני הוא הבוחר. הרעיון הוא ליזום בתוך גבולות הגזרה שלך. אם כולם יעשו 'מה שצריך', נהיה חברה טובה יותר". את זה הוא מנסה גם להעביר לתלמידיו. לא להיות במרכז. לתת מעצמך. "לא יוצאים פריירים מזה". "כל הצלשניקים חשבו על 'אתה' (האחר) ולא על 'אני'. הצל"ש זה בעצם לי ולמחלקה שלי, כי אי אפשר לעשות דברים לבד. בסופו של דבר אנחנו עם אחד".
הוספת תגובה