צעקתי על הצנחן: 'צא לי מהקוקפיט. תראה איזה ברוך עשית!'

צעקתי על הצנחן: 'צא לי מהקוקפיט. תראה איזה ברוך עשית!'

הטייס סרן (מיל') עודד אברבנאל קיבל את עיטור המופת על הצלתו 
של חייל שמצנחו נתפס בזנב המטוס

ראשון - זה התיאור שהולם את מידותיו של סרן (מיל') עודד אברבנאל בצורה הטובה ביותר. היו פעמים שתכונה זו פעלה לטובתו: כמי שהתגייס ב-1948, הוא עשה היסטוריה כאחד מראשוני הטייסים בצה"ל. היו מקרים שהיא פעלה דווקא לרעתו: אברבנאל היה קברניטו של מטוס אל-על שנחטף לאלג'יר ביולי 1968, במה שנודע כמקרה החטיפה הראשון בהיסטוריה שבוצע על רקע הסכסוך הערבי-ישראלי. והיו פעמים שהראשוניות שימשה לו מקור לגאווה: אברבנאל, ביחד עם הצנחנים סמי רפאל וישעיהו דר (ג'ורג' פרלוס), היה הראשון בתולדות צה"ל שזכה בצל"ש הרמטכ"ל. שני עשורים מאוחר יותר, בעקבות חקיקת חוק העיטורים, הוא אף קיבל על אותה הפעולה את עיטור המופת.

ב-14 בדצמבר 1950, הצניח מטוס חיל האוויר חיילים מהחטיבה האדומה בפני טירוני בסיס הדרכה. במהלך הצנחת הדבוקה השנייה, נתפס צנחן בגלגל האחורי של המטוס. אברבנאל הגביה טוס, כיבה את אחד המנועים על מנת להקטין את לחץ האוויר, ובכך אפשר את משיכת הצנחן חזרה לתוך המטוס. בפעולה זו, הציל את חייו ומנע אסון. כעבור חודשים ספורים, שוב הפגין אברבנאל תושייה, וזכה בצל"ש נוסף (ראו מסגרת).

נשמע כמו פנטזיה

אברבנאל, היום בן 82, עבר מספר טייסות - עד שהגיע לטייסת "הפיל המעופף". "למרות שרציתי רק לטוס ולא התכוונתי בכלל לפקד, הצליחו לשכנע אותי לפקד על גף האימונים וההדרכה", הוא מספר. "בתקופה ההיא, הטייסת בדיוק עברה מבסיס רמת דוד לתל נוף, וביחד איתה עבר גם גדוד הצנחנים, כיוון שהטייסת שלנו הייתה אחראית על הצנחתו.

"למטוס הדקוטה הייתה דלת בצדו השמאלי, ודרכה הצנחנים היו קופצים. מתחת לבית המנוע היו שני גלגלים מתקפלים, ובחלקו האחורי מוקם גלגל זנב, שישב על פין מיוחד. היות והפין היווה נקודת תורפה לצנחנים שהיו עלולים להיתפס בו בטעות, המכונאים נהגו להניח עליו כיסוי אלומיניום מיוחד. אבל לפעמים הם היו נאלצים להוריד את הכיסוי מהפין, על מנת לגרור את המטוס עם טרקטור.

"באחד הערבים של תחילת דצמבר, אני ושני טייסים נוספים ביקרנו את הצנחנים ואת מדריכי הצניחה במועדון שלהם בבסיס. ישבנו, קשקשנו איתם, ולפתע אחד מהם שאל אותנו: 'תגידו, אתם זוכרים את הסיפור של הצנחן שנתפס בזנב של מטוס הקומנדו ברמת דוד לפני יותר משנה?' זה היה סיפור מפורסם: צנחן נתפס בגלגל האחורי של מטוס בזמן הצניחה, והמג"ד נתן הוראה לקברניט המטוס לצאת לים ולטלטל את הזנב כדי שהמיתרים ייקרעו, והצנחן ייפול לים. הצנחן נפל ומעולם לא נמצא.

"זכרנו היטב את המקרה, והצנחנים הראו לנו מעין עוגן עם שלושה קרסים, שאליו קשור חבל ניילון ארוך ועבה. הם שאלו אותנו: 'אם היה נתפס לנו צנחן בגלגל הזנב והיינו משלשלים לו אחורה את הדבר הזה, זה היה מגיע אליו, או נופל למטה?' אמרנו להם שהעוגן יעוף אחורה ביחד עם זרם האוויר, במקביל לגוף המטוס, אבל ציינו שהם יכולים לשחק עם זה ולכוון לצנחן. 'אם ככה', הם השיבו, 'הצנחן יכול לקחת את העוגן, לדחוף לרתמה, ואנחנו נמשוך אותו לתוך המטוס'. שמענו את זה, ואמרנו: 'זה נשמע לנו כמו פנטזיה, אבל אין סיבה שזה לא יצליח'. הצנחנים החליטו לקחת את העוגן כבר להצנחה הבאה, שהתקיימה כעבור שבוע".

 בקרוב ג'ורג' יעוף

יום ההצנחה הגיע. אברבנאל התבקש להעלות על מטוסו 24 חיילים מהחטיבה אדומת הכומתה ולהצניח אותם מעל צריפין, שם היה בזמנו בסיס הטירונים של צה"ל. המטרה הייתה טובה: לעודד מתגייסים טריים להתנדב לצנחנים; הביצוע הרבה פחות: אחד החיילים שקפץ מהמטוס נתפס בפין הידוע לשמצה ונלכד בין שמים לארץ.

"אחרי שהדבוקה השנייה קפצה, התחלתי להרגיש לפתע רעידות בהגה", משחזר אברבנאל. "פתאום המשלח, סמי רפאל, נכנס בריצה לקוקפיט. הוא היה כולו נרעד, וצעק: 'נתפס לנו צנחן בזנב!' התברר שהצנחן, ג'ורג' פרלוס, איבד את שיווי המשקל ונפל במהלך הקפיצה. הוא ניסה לקום על רגליו כדי לגשת לקפיצה בשנית, אבל לא הצליח לצבור מספיק תנופה. הדבר הוביל לכך שהוא לא קפץ מספיק רחוק, נסחף לאחור, והמיתרים של המצנח נתפסו בפין הגלגל האחורי. מכיוון שבדיוק באותו הבוקר המכונאים גררו את המטוס, הפין לא היה מכוסה - הם פשוט שכחו להרכיב את הכיסוי בחזרה.

"הצנחן נשאר תלוי במרחק כמה מטרים מהמטוס ובגובה של למעלה מ-700 רגל מעל האדמה. היה חורף, רוח נוראית ויום קר במיוחד. מה עושים? המשלח אמר לי: 'תשמע, יש לנו פה את העוגן עם החבל'. אמרתי להם: 'קדימה, תראו אם אפשר לעשות עם זה משהו'. זו הייתה הפעם הראשונה שהעוגן הזה נוסה. הם הוציאו אותו מחוץ למטוס, והוא עף אחורה כמו בתוך ג'לי. אבל בסופו של דברי הם הצליחו לכוון אותו, והעוגן הגיע עד לצנחן. הוא הכניס אותו לרתמה, והחיילים התחילו למשוך. הם משכו ומשכו, והצנחן התקרב סנטימטר אחר סנטימטר.

"החיילים באו אליי מאחור ואמרו לי: 'תשמע, אנחנו מושכים, אבל זה קשה מאוד. המיתרים משתפשפים במסגרת האלומיניום של הדלת ומתחילים להיקרע, ובקרוב ג'ורג' יעוף'. חשבתי מה לעשות, ומיד פניתי לעבר הים - כי תרגיל כמו שהתכוונתי לבצע לא עושים מעל מקום כמו צריפין. עליתי לגובה של כ-1,000 רגל והחלטתי לסגור את המנוע השמאלי ולהנץ (להסיט) את הפרופלור, כדי להקטין את ההתנגדות עם האוויר.

"טיסה על מנוע אחד היא מאוד מסוכנת, ועדיף לא לבצע אותה אם לא יודעים איך. כדי שהמטוס לא יאבד גובה מהר מדי, צריך להגביר את הכוח של המנוע השני, ולהיזהר מהזדקרות. מכיוון שבדקוטה הכנף סחופה לאחור, המנועים שהותקנו עליה הוטו גם הם בכחמש מעלות אחורנית. לכן, חשבתי שאם אסגור את המנוע השמאלי ואפתח את המנוע הימני בעוצמה רבה יותר, לחץ האוויר בצד הימני של המטוס יגדל ואולי יעזור לדחוף את הצנחן לעבר הדלת שבצד השמאלי של המטוס. כך המיתרים לא ישתפשפו כל-כך בדלת, ויהיה פשוט יותר למשוך אותו פנימה.

"ברגע שסגרתי את המנוע, הנצתי את הפרופלור והגברתי את הכוח במנוע הימני. התחלתי לאבד גובה בקצב של כ-100 רגל בדקה. שלחתי אחורה את אחד החיילים, סיימון פוזניאקוב, כדי לבדוק מה קורה. כעבור זמן מה הוא חזר ודיווח לי: 'תשמע, זה עובד יופי. הבחור קצת הוסט, והם מושכים אותו הרבה יותר בקלות. הוא כבר כמעט ליד הדלת'. ואז הוא צעק: 'אוי, אני רואה מהדלת של הקוקפיט שהוא מושיט ידיים, הם תופסים אותו ומכניסים פנימה'.

"באותו רגע הייתי בגובה 500 רגל. מיד הפעלנו מחדש את המנוע, החזרנו את הפרופלור, חזרנו לטיסה נורמלית והתחלנו לטפס ל-1,000 רגל כדי לשוב לתל נוף. אחרי שהכניסו את הצנחן פנימה, הוא בא בריצה לקוקפיט בצרחות: 'הו, קפטן, קפטן!' צעקתי עליו 'תצא מפה קיבינימט, תראה איזה ברוך עשית לי פה!' שלחתי אותו אחורה לכל הרוחות.

"למרות שהכניסו אותו, החופה שלו עדיין התעופפה מאחורנית ונשארה פתוחה. לא נותרה ברירה, ובמצב הזה ניגשתי לנחיתה. למרות הגרר העצום, נחתתי בשלום. מיד לאחר מכן קיבלנו הודעה מהמג"ד להמריא שוב ולהשלים את ההצנחה, כדי להראות לחבר'ה הטירונים שהצנחנים לא פוחדים משום דבר. הבחור קיבל מצנח חדש, ויצא לצניחה נוספת עם אלה שלא הספיקו. עלינו על מטוס אחר, והשלמנו את המשימה בשלום.

"הצנחן, שלימים עברת את שמו לישעיהו דר, נפטר לפני כמה שנים. הוא המשיך לשרת בצנחנים עוד שנים רבות מאז, ואף הגיע לדרגת רס"ן. לעולם לא אשכח איך בכל פעם שהוא היה רואה אותי ברחוב, הוא היה תופס אותי בעוצמה, מחבק אותי ומנשק אותי. הוא היה קורא לי 'אבא'".

צל"שניק סדרתי

בשנת 1951 שימש סרן (מיל') עודד אברבנאל מדריך בבית-הספר לטיסה, שהיה אז בכפר סירקין. יום בהיר אחד, במהלך טיסה בגובה 5,000 רגל במטוס מדגם פי-טי-13, בעודו חונך פרח טיס מתחיל, שמע רעש לא חברותי. "לפתע המנוע החל לעשות 'פק פק פק', ונעצר", משחזר אברבנאל. "חיפשתי מקום לנחיתת אונס, ונחתתי היכן שהיום נמצא שדה התעופה של הרצליה. אמרתי לחניך שלי ללכת למגדל המים הקרוב ולהשתמש בטלפון השדה כדי להזעיק סיוע מבית-הספר".

בינתיים, גילה אברבנאל כי הגורם לתקלה הוא ריבוי מים במכל הדלק. כשכוח התגבורת הגיע, ניגש המכונאי למטוס, תפס את הכנף והחל לנער אותה. "צעקתי לו שיפסיק, כי הוא שוב מערבב את המים עם הדלק", מספר אברבנאל. "הוא טען שעכשיו המטוס בסדר, אבל אני ידעתי שברגע שאחזור לטיסה ישרה, המנוע יפסיק לעבוד".

אברבנאל נכנס למטוס והמריא יחד עם פרח הטיס. הכל דפק כמו שעון, עד השלב שבו המטוס התייצב לטיסה אופקית: המנוע שוב נעצר, והוא נאלץ לבצע נחיתת אונס בשנית. זמן קצר לאחר מכן, המריא אברבנאל שוב, במטרה להחזיר את המטוס לבסיס סירקין. זאת, על אף שידע שגם הפעם יהיה הדבר כרוך בנחיתת אונס. "אמרתי לפרח הטיס להיכנס למטוס, והמראנו. עליתי לגובה גבוה מאוד, של 5,000 רגל. כל עוד המנוע הסתובב, פרח הטיס היה עוד איכשהו רגוע, אבל ברגע שהתייצבנו הוא התחיל לצעוק: 'המפקד, הפרופלור לא מסתובב!' הרגעתי אותו שיהיה בסדר, ועברתי לטיסה ישירה ואופקית. גלשתי ללא מנוע עד לסירקין, ונחתתי נחיתת אונס שלישית ברצף. הכל עבר בשלום". על פעולה זו הוענק לאברבנאל צל"ש מפקד חיל האוויר.