לא היתה לי ברירה: קפצתי אל תוך הסברס כשכולי בוער

טל זגרבה אתר הגבורה, במחנה 27.3.09
לא היתה לי ברירה: קפצתי אל תוך הסברס כשכולי בוער


סיפור עיטור המופת של מ"פ הטנקים עמוס כץ במלחמת ששת הימים



לא הייתה לי ברירה: קפצתי אל תוך הסברסים כשכולי בוער

 

תא"ל (מיל') עמוס כץ קיבל את עיטור המופת על שהמשיך להילחם במלחמת ששת הימים חרף פציעותיו

 

 

רצועת עזה, כמו פאם פאטאל, ממתינה מדי כמה שנים לאביר על הטנק הירוק - או יותר נכון, אורבת לו. לעולם היא לא יודעת שובע, העיר הפלשתית הקדומה הזאת, ובכל פעם מחדש גובה את חייהם של שכניה העבריים. רבים מיפי הבלורית והתואר הותירו אצלה את עלומיהם, את חד-פעמיותם, את תקוותיה הגנוזות של אומה שלמה. פטריות העשן המזדקרות מעליה שוב ושוב הן כמו אובליסק, כמו אנדרטת עד לאנשים שהרוח פיזרה זעקתם.

תא"ל (מיל') עמוס כץ, לשעבר קצין השריון הראשי, הוא אחד מאלו שפגשו מקרוב את עזה אפופת העשן - ויותר מפעם אחת. אך מכל הפעמים, הוא לא ישכח את המפגש שלו איתה במלחמת ששת הימים. ב-5 ביוני 1967, באזור כפר שן, נפגע הטנק של כץ - אז בדרגת סרן - והחל לבעור. הוא נכווה בכל חלקי גופו, ולמרות זאת עלה לטנק אחר והמשיך במשימתו. דבקותו במשימה הוכיחה את עצמה: באותו יום השמיד כץ כעשרה טנקים. למחרת, בחאן יונס, עלה הטנק שלו על מוקש, וגם הפעם הוא לא התייאש: הקצין הצעיר החליף טנק בשנית, והמשיך להילחם. ב-7 ביוני השתתף בקרב על חאן יונס עד לכיבושה, ומשם המשיך לקנטרה חרף פציעותיו. על כל אלה הוענק לו עיטור המופת.


סטאלין נדלק והתפוצץ

מלחמת ששת הימים תפסה את כץ בתפקיד רגוע יחסית: הוא פיקד על פלוגת צוערי שריון. אך יריית הפתיחה קטעה את שלוות קורס הקצינים, והוציאה את כץ ואת חייליו אל שדה הקרב. הפלוגה סופחה לגדוד 46, שהיה תחת פיקודה של חטיבת הצנחנים, ובבוקר 5 ביוני יצאו כולם לתקוף את כפר שן.

"הטנקים חצו את הדיונות בלי בעיות, והצנחנים, שהיו על זחל"מים, התעכבו מאחור", משחזר כץ. "הגענו למבואות הכפר, והתחלנו לנהל אש. בינתיים, הצנחנים סגרו את הפער. סימנתי להם לעצור, אבל הם חלפו על פניי. מכיוון שנסגרה לי זווית החיפוי, המשכתי בעקבותיהם. הזחל"ם של מפקד הפלוגה, גיורא איתן, שהיה ראשון, חטף פגז מטנק אויב, והוא ורוב יושבי הזחל נהרגו. אני הייתי בערך 30 מטר אחריו, ומיד יריתי בטנק שירה בו.

"לפתע, חטפתי פגז מצד ימין. הטנק שלי בער כולו מהפגיעה. 1,200 ליטר דלק עלו באש. מסביבי היו שתי משוכות סברס גדולות, ולא הייתה לי ברירה: קפצתי לתוכן. התגלגלתי כשכולי בוער ומלא בקוצים ובחול, ויצאתי משם בכוחות אחרונים. עליתי מיד לאחד הזחל"מים, וכשהבנתי שלא זאת התשובה, עליתי על טנק של הפלוגה ולקחתי פיקוד. בתוך שעה בערך כבר גמרנו את העסק, והשמדנו את כל כוח השריון שהיה שם.

"כעבור זמן קצר, קיבלנו פקודה לסייע בחילוץ של גדוד 50, שנתקע מדרום לצומת רפיח. לרוע המזל, בינינו לבינו ניצב גדוד טנקי 'סטאלין', אימת המלחמה. הצטרפתי לפלוגה של עמיתי, דני שני ז"ל, וירינו עליהם פגזי 'מעיך' בתלול-מסלול. הפגזים פגעו בתקרת הצריח, בין מכלי הדלק, וכל ה'סטאלינים' נדלקו והתפוצצו. נסענו בין הטנקים הבוערים, והגענו לגדוד 50. הצנחנים היו במצב קשה מאוד, וחילצנו אותם. זה היה מפגש מרגש מאוד.

"בלילה הגענו לצומת רפיח, תדלקנו והתחמשנו. בבוקר המחרת, חטיבת הצנחנים קיבלה פקודה לעלות ולכבוש את רפיח, את חאן יונס ואת העיר עזה - וצירפו אותנו אליה. יצאנו צפונה: אני ראשון, ואחריי כל חטיבת הצנחנים. חלפנו על פני רפיח ללא שום קושי, ונכנסנו לחאן יונס מדרום.

"פתאום, הטנק שלי חטף פגז נ"ט, עלה על מחסום אבנים ממוקש ונפל לתעלת נ"ט שנחפרה בשטח הבנוי ונשלטה באש מכל הבתים באזור. הטנק שלי נכנס לתוך הדבר הזה, פרס את הזחלים, וחטף אש תופת מכל הכיוונים. כל החטיבה נתקעה אחריי, וידעתי שאין מה לעשות, אני חייב להיחלץ מהטנק - אז זרקתי רימון עשן ונתתי לצוות פקודה לנטוש. נצמדתי לאחד הבתים ועליתי לטנק מאחוריי, על מנת לסובב את השיירה.

"כעבור כמה זמן התברר שחייל בשם יוסי לפר, שהיה איש צוות חמישי בטנק, לא קיבל את הפקודה להיחלץ, ונשאר בטנק. במקביל, רפול, שהיה אז מח"ט הצנחנים, קיבל פקודה לרוץ ולכבוש את עזה. אני הייתי המוביל בכוח, ולפתע, באמצע הדרך לעזה, יוסי לפר עלה בקשר וביקש ממני לבוא לחלץ אותו. לא יכולתי לעשות 'אחורה-פנה', כי חטיבה שלמה נסעה אחריי, אז ביקשתי מרפול שיישלח אליו כוח חילוץ. רפול ענה לי 'בסדר, בסדר', אבל כל הזמן שמעתי את יוסי קורא בקשר 'בואו לחלץ, אני באפיסת כוחות'. הודעתי לרפול שאם הוא לא שולח אף אחד, אני מסתובב בעצמי ונוסע לחלץ אותו. מצד שני, גם אם רציתי, לא הייתי יכול לפנות לאחור, כי כל ההתקפה נבנתה על בסיס זה שאני מוביל אותה".


הברבור שנשך את רפול

כשקולו הדועך של לפר מלווה אותם, הגיעו הכוחות לעיר עזה. כץ התפנה למשימה המידית, מבלי לבזבז זמן. "כבר בכניסה לעזה זיהיתי שלושה טנקי שרמן, שהצריחים שלהם סובבו הצדה", הוא מספר. "התקרבתי אליהם, זרקתי לתוכם כמה רימונים והשמדתי אותם. המשכנו לרחוב הראשי של עזה תוך כדי 'ארגז אש' נוראי: ירינו לכל הכיוונים במקלעים, בפגזים ובכל דבר שהיה לנו. בחילופי האש נפצעו כמעט כל המט"קים, כי היינו חשופים בצריח.

"הגענו עד לים של עזה, ועל החוף היו סירות. בלי לחשוב פעמיים, דרסנו אותן, כדי שהפלסטינים לא יברחו לים. חזרנו על עקבותינו, יצאנו מעזה, ובמקומנו נכנסה חטיבה 11. חזרנו לחאן יונס, שטרם נכבשה. הפעם הגענו מצפון. הפלסטינים שפעלו בשורות הצבא המצרי המתינו שם והפעילו טנקים בצורה די מושכלת: הטנק עמד ברחוב צדדי, המתין שטנק ישראלי יתקרב, שחרר פגז ומיד המשיך קדימה. בדיוק ככה הטנק שלי חטף פגז כבר בכניסה לחאן יונס. עצרנו את ההתקפה, והעברנו לילה.

"בבוקר החלטנו לתקוף את חאן יונס מדרום. נסענו לאט, והגענו בערב. במהלך ניסיון התקיפה, הטנק שלי וטנק נוסף נפגעו, ושוב עצרנו את ההתקפה. כל אותה עת, יוסי לפר עדיין היה לבד בפנים, אז בלילה לקחתי איתי מחלקה ונכנסתי להוציא אותו. הוא חיכה לנו עם רימון יד ועם מקלע - לכל צרה שלא תבוא. פינינו אותו מיד, ועל הקרב הזה הוא קיבל לאחר מכן את עיטור הגבורה.

"בלילה רפול עלה על הטנק שלי ונשכב לישון על הגב בתוך שק שינה. היה לו כובע מצחייה ואף אדום כזה, שבלט החוצה. התעוררתי בבוקר, כדי לוודא שהטנקים מוכנים להמשך הלחימה, ופתאום ראיתי ברבור הולך על השק"ש של רפול ונושך לו את האף. רצתי לכיוונו, נתתי לו בעיטה, ונפלתי. רפול, לעומת זאת, היה איש זריז מאוד: הוא פתח את השק"ש, קפץ על הברבור כמו שוער כדורגל, ואחרי חצי שעה הזמין את כולנו לאכול ברבור על האש.

"לאחר שתדלקנו את הטנקים וחימשנו אותם, נכנסנו לחאן יונס מכיוון מערב. גם הפעם היה 'ארגז אש' רציני. למרות שהייתה התנגדות, שוב הגענו לים, והשמדנו את כל הסירות באזור. באותו זמן, הצנחנים חיפשו מפקדים פלסטינים בבתי החולים. כמו היום, גם אז הם התחבאו שם. לצנחנים הייתה שיטה: אם הם היו רואים אדם בחלוק רופאים הולך עם סטתוסקופ באוזניים, הם ידעו שהוא לא רופא, כי רופאים הולכים עם סטתוסקופ על הצוואר. במקרים האלה, הם היו נותנים לו פליק בסטתוסקופ, מה שהיה מפוצץ לו את עור התוף.

"אחרי שסיימנו לכבוש את חאן יונס, קיבלנו פקודה לנוע לקנטרה. כשהתקרבנו, רפול קיבל כדור בראש, פונה, ואהרון דוידי הגיע להחליף אותו. לבסוף, הגענו לקנטרה בלי שהיו לי מפות של האזור ובלי שלמדתי את השטח. הפקודה הייתה לנסוע בלילה לכיוון גשר הפירדה, כשאני צריך להוביל את הכוח. 'פשוט סע לאורך הכביש', אמרו לי. נסעתי כך כששתי מחלקות מימיני, אבל משני צדי הכביש היו ביצות, והטנקים התחילו לשקוע. זה היה מאוד מצער, ובכוחות עילאיים חיברנו אותם לכבלים, והוצאנו אותם.

"בסופו של דבר, הגענו קרוב לגשר הפירדה. פתאום מצאתי את עצמי במתחם לא מוכר, עם טנקים מכל כיוון - ואלה לא טנקים שלי. מישהו טיפס על הטנק שלי, והסתכלתי עליו במשקפת. ראיתי שזה 'סודני' ענק. הוא חשב שאני מצרי ושאל אותי מה העניין. הכנסתי לו צרור מטווח אפס, והוא נפל מיד. מיד לאחר מכן, זיהיתי טנק שכיוון את הקנה לעבר זחל"ם הפיקוד של הצנחנים, שהיה מאחור. הסתכלתי עליו, שמתי אותו על הצלב, אבל מרוב עייפות לא הייתי בטוח אם זה טנק שלנו או טנק מצרי. למרות זאת, החלטתי להכניס לו פגז, והוא התפוצץ.

"הכנסתי מיד את הראש לתוך הטנק ונסעתי לראות מה קרה שם. באותו רגע עדיין היה לי ספק אם זה טנק ישראלי או מצרי. למרבה המזל, התברר לי שזה אכן היה טנק מצרי, והצנחנים הודו לי מאוד. הם אמרו שהצלתי את חייהם. פנינו לאחור במהירות האפשרית, ולקראת שחר, בסיוע מטוסים, השמדנו את כל המטרות שהיו במתחם. לאחר מכן ניגשנו עם הצנחנים לגשר הפירדה, וכאן נגמרה מבחינתנו המלחמה".

 

הקורס שקרס

 עם תום המלחמה, הוחלט בצה"ל לסיים את קורס קציני השריון בו שימש כץ כמ"פ. בימים כתיקונם אמור טקס הסיום להיות אירוע משמח למדי, אך במקרה הזה הוא קיבל טעם מריר. רבים מהחניכים והמפקדים נהרגו במלחמה או נפצעו - והנוכחות בבסיס הייתה דלה להכאיב.

"הגענו לג'וליס וערכנו טקס מאולתר של סיום קורס קצינים", מספר כץ. "טליק (האלוף ישראל טל), שהיה אז מפקד גייסות השריון, היה הדובר הראשי - ומילותיו נעתקו. היה לו קשה לחזות במעמד הזה, כי ספגנו הרבה מאוד חללים. הוא פשוט עזב באמצע הטקס.

"לימים שאלתי אותו 'מה קרה לך במעמד הזה שם?' והוא אמר שנזכר בסיפור על נפולאון, שהצעיד לקרב את הצוערים שלו, וכולם נהרגו. טליק ראה את מצב הצוערים בטקס סיום הקק"ש, וזה יצר אצלו אסוציאציה קשה מנשוא. אחר כך היו בכל רחבי הארץ חגיגות ניצחון ושמחה גדולה, אבל אצלנו לא. אנחנו לא חגגנו בכלל".



attachment 20.3.09-s-v5.pdf



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה