המסוק התרחק כדי לא למחוץ אותנו. פתאום, הזנב שלו נשבר

טל זגרבה אתר הגבורה, במחנה 30.4.2010
יאיר דרף 2010

יאיר דרף 2010


אל"ם (מיל') יאיר דרף (בעת הארוע סרן) 
חילץ מכונאי מוטס מתוך מסוק בוער שהתרסק 
בעת הנחת אבני גבול # הוא קיבל על כך צל"ש ממפקד חילות השדה (צל"ש אלוף)



לאל"ם (מיל') יאיר דרף אין זיכרונות טובים ממסוקים. כשהיה צנחן צעיר, במאי 1977, הוא נדהם לשמוע כיצד בני המחזור שמעליו התרסקו במה שנודע לימים כאסון הנ"ד - תאונת מסוק "יסעור" שבה נהרגו 54 חיילים בבקעת הירדן. כעבור 11 שנה, הוא חזה בהתרסקות במו עיניו: מסוק שעסק בהנחת אבני גבול בדרום הארץ צלל אל הארץ במרחק עשרות מטרים ממנו.

דרף, לשעבר מפקד המרהו"ם (מרכז הטסה והכשרות מיוחדות), התגייס בשנת 1976 לגדוד 890 של הצנחנים, ועד מהרה מצא עצמו מלהטט בין שמים לארץ כמדריך צניחה. בגיל 28 יצא כרס"ל לקורס קצינים, שב ליחידה, שאז עוד נקראה מרא"ה (מרכז ארגון ההטסה), ומאותו רגע סימן "וי" ברשימת התפקידים ביחידה - מקצין זוטר ועד למפקד היחידה, תפקיד ממנו פרש ב–2005, לאחר קדנציה רוויית שינויים.

הרגע המכונן ביותר עבורו אירע דווקא בהיותו סגן מפקד פלוגת הסמנים, האמונה על התיאום בין הכוחות האוויריים לקרקעיים. זה קרה ב–29 בדצמבר 1988, יום בו הוטל על חיל האוויר הישראלי לבצע שינוי במתאר הגבול בין ישראל למצרים. מסוק "יסעור" שהניח אבני גבול התרסק ועלה בלהבות. כשהתברר כי בין שבריו הבוערים נותר מכונאי מוטס חסר הכרה, פרץ דרף, אז קצין בדרגת סרן, מבעד ללהבות, וחילץ את הפצוע. על כך הוענק לו צל"ש מפקד מפקדת חילות השדה (זרוע היבשה של ימינו).

בין שתי נקודות

בשלהי 1988 הוחלט על ביצוע שינוי במתווה גבול ישראל–מצרים, בהתאם להסכמות שהושגו כעשור קודם לכן, כאשר מנחם בגין ואנואר סאדאת חתמו על הסכם השלום ההיסטורי בין שתי המדינות. כלי התקשורת המצריים לא פסחו על ההזדמנות לתעד גאווה פרעונית, והגיעו לאזור עם אקסטרה אור זרקורים על מנת להנציח מכל זווית את הניצחון המקומי על בטונדות הגבול הציוניות.

"פני השטח לאורך כל הגבול הם הרריים, ולכן גדרות לא יכולות לעמוד שם. זאת הסיבה שהסימון התבצע עם אבני גבול, שכל אחת מהן שקלה 2.5 טונות, והן היו ממוקמות על ראשי השלוחות", מסביר דרף. "היינו צריכים לשנות את הגבול בשני מקומות ספציפיים - נקודה 51 ונקודה 52, בהתאם להסכם המדיני. צה"ל התנדב לבצע את המשימה על–ידי מסוקים, כי עבור מסוק 'יסעור', להרים משקל כזה, זה הגיוני מאוד. אני הייתי אז סמ"פ פלוגת הסמנים והייתי אחראי על האנשים בשטח. בנוסף, שלחו לשם כמה גורמים מענף ההטסה, שהיו אחראים על המשימה כולה.

"ההכנה למשימה הייתה לא סטנדרטית: ענף הטסה הוביל את המשימה, ועוד קודם לכן, אנשיו בחנו דרכים להרים את האבן כדי שתהיה מאוזנת. הם בדקו שחוזק כבל ההרמה מתאים, כדי ששום דבר לא ייפול תוך כדי. כאחראים על כל המבצע, הם נתנו לנו תדריך קצר שבו סיפרו מה המשימה, ואמרו לנו להקצות שני צוותים: אחד לנקודה 51 ואחד לנקודה 52. האבנים עצמן היו מונחות בוואדי, בסמוך להר. היינו צריכים להגיע לשם ולחבר אותן למסוק, ולאחר מכן למקם אותן בנקודות שסומנו על הרכס. בראש כל שלוחה היה משטח מיוחד שהתאים בדיוק לכל אחת מהאבנים.

"פוזרנו בשלוש נקודות שונות: אני ועוד שני אנשים שלי הוצבנו בנקודה 51, שלושה חיילים אחרים שלי הונחתו בנקודה 52, וצוות שלישי מוקם בוואדי ותפקידו היה לחבר את האבנים למסוק. בכל נקודה, שני אנשים עמדו ליד המשטח וחייל נוסף ניצב בשעה 2:00 של קברניט המסוק - הוא זה שסימן לו עם הידיים איך להגיע, לאן להתקדם, לאן להוריד ומתי לנתק.

"בצהרי היום, המסוק הגיע מעלינו עם האבן, שהשתלשלה מהמסוק עם כבל באורך 30 מטר. איך שהיא הגיעה מעלינו, הרגשתי חוסר יציבות, הרגשתי שהיא מיטלטלת יותר מדי. באתי לתפוס את האבן וראיתי שהיא לא יציבה. אז הנחיתי את הבחור שעמד לצדי לעמוד מאחוריי, כדי שלא תיתן לו מכה. האבן ירדה כבר לגובה של פחות מחצי מטר, אבל עדיין סטתה מאוד.

"פתאום הטייס החליט להתרומם טיפה, לטפס בגובה ולברוח. משהו היה לא תקין. הוא עשה גיחה נוספת: הוא שוב הגיע מעלינו והפעם האבן הייתה יציבה מאוד, באופן יחסי. ביקשתי מהחייל שלי לסמן למסוק לרדת, ואני והבחור השני תפסנו את האבן ומיקמנו אותה על המשטח. כבר באנו להגיד לו להוריד עד הסוף, ופתאום, ברגע אחד, הרגשתי שהאבן בורחת לי מהידיים.

"המסוק התרומם טיפה, ושוב התרחק. התברר שהוא סבל מרעידות רציניות ושהטייס רצה לנתק את האבן, אלא שהמכונאי המוטס אמר לו: 'יש לך שני אנשים מתחת לאבן: אם תנתק, אתה תמחץ אותם'. אז המסוק התרומם והתרחק כדי לשחרר את האבן במרחק בטוח. הוא התרחק 40-30 מטר ותפס גובה, אבל לא הספיק לנתק את האבן. פתאום הזנב של המסוק נשבר".

רקד כמו בדיסקוטק

הרגעים המחרידים תועדו במצלמות התקשורת המצרית ושודרו כעבור ימים על גבי מרקעיהם הנדהמים של טלוויזיות הגלובוס. היום, למעלה משני עשורים מאז, כבר ניתן למצוא את רגעי המצוקה ברשת האינטרנט. אבל דרף לא זקוק לצילומים האלה: הוא עדיין זוכר היטב את אותם אירועים.

"אני הייתי כל הזמן עם המבט שלי לכיוון המסוק - ולא האמנתי למראה עיניי", משחזר דרף. "ראיתי איך המסוק צלל בספירלה מגובה 30 מטר. זה משהו מהסרטים. ראיתי את זה מאז שוב ושוב באינטרנט, ולא האמנתי שהייתי שם. פשוט עמדתי שם כל הזמן עם המבט אל המסוק, וזה לא להאמין איך הוא צנח בשניים–שלושה סיבובים, כשהאבן עדיין מחוברת אליו, ומסתובבת ברדיוס גדול.

"לפתע, גוף המסוק פגע בצלע ההר והתרסק ממש בנקודת ההשקה בין המדרון לבין הרכס. הכול עלה באש. זה היה מחזה שאתה לא יכול להיות מוכן אליו. ידעתי שאפשר לחלץ אנשים ממסוק בוער רק בתנאי שאתה עושה את זה במידי.

"בהתחלה היינו אובדי עצות. חשבתי להביא מסוקים לכיבוי דליקות, אבל הבנתי שעד שהם יגיעו, כל העסק יהיה אבוד. מסוק בוער עם מיכלי דלק מלאים, זה לא צחוק. עברה חצי דקה ואז לפתע, תוך כדי שאנחנו מדברים, אחד המכונאים של המסוק הצליח לצאת. קצת מסונוור, קצת חבול, אבל מחוץ להריסות.

"פתאום הייתה לי תקווה. הבנתי שיש פתח. מיד רצתי לכיוון הנקודה שממנה הוא יצא, טיפסתי על הריסות המסוק, וראיתי בפנים אדם שוכב. למרבה המזל, הרוח נשבה לכיוון ההפוך, כך שהעשן התפזר ולא חנק. הורדתי את הנשק, שמתי אותו בחוץ ונכנסתי לבטן המסוק. הבחור היה עם הגב אליי, והנחתי שהוא פצוע. באתי אליו והתחלתי לצעוק לו: 'באתי להוציא אותך'. משכתי לו ביד, והוא נפל עם הראש לפנים. הבנתי שהוא מחוסר הכרה.

"ידעתי אז שהשיטה הטובה ביותר לחלץ אותו משם היא בגרירה, באופן שבו אני יוצא עם הגב ומטפס לאחור על ההריסות של המסוק. אבל איך שאני בא למשוך אותו מתחת לבית השחי, הרגל שלו נתקעה. צעקתי לו וניסיתי בכל הכוח לגרור אותו משם - וכלום. אני צועק לו: 'תעזור לי', ושום דבר.

"הבנתי שכדי לשחרר לו את הרגל אני צריך שהגוף שלו יהיה במצב מתוח. במקרה ראיתי מוט ברזל שניצב מתוך כל ההריסות. מיד שמתי לו את היד על המוט, מתחתי את הגוף שלו, ועם היד השנייה שחררתי לו את הרגל. באתי למשוך אותו, ולפתע היד שלו נסגרה על המוט, כמו ריפלקס. מתוך לחץ נתתי לו מכת קראטה על כף היד, וחששתי ששברתי לו אותה. היד נפתחה והצלחתי בשארית כוחותיי לגרור אותו החוצה. אני חושב שכל זה ארך לא יותר מדקה, אבל אני כבר הייתי באפיסת כוחות מוחלטת. אני לא זוכר שבחיים שלי עשיתי כזה מאמץ פיזי. בקושי נשמתי. מחוץ למסוק כבר המתינו כמה אנשים, שלקחו לי אותו מהידיים, שמו על האלונקה ופינו אותו לקבלת טיפול רפואי.

"במקביל לפעולת החילוץ שלי, היה שם רס"ן שהלך עם כמה חיילים לכיוון השני של המסוק, ושם גילו את אחד הטייסים. התברר שכתוצאה מההתרסקות, הרוטור העליון ביקע את המסוק לשניים והעיף את כיסאות הטייסים החוצה. החיילים מצאו מחוץ למסוק את טייס המשנה, שהיה פצוע וקשור לכיסא, והצליחו לשחרר אותו ולחלץ אותו משם.

"מאוחר יותר, אחרי שכבר חילצתי את המכונאי המוטס, עשינו הערכת מצב. לפתע התברר שחסר לנו הטייס, סרן מרדכי שרון. חזרנו מיד לאזור שבו מצאו את טייס המשנה, ופתאום ראינו את הכיסא הנוסף של הטייס. הוא נהרג במקום. לא יכולנו לעזור לו.

"כמובן שמיד אחרי זה הגיעו לשטח כוחות חילוץ ומסוקים רבים, ועוד באותו יום תחקרו את כולנו. אני זוכר שכעבור כמה שעות פגשנו את מפקד חיל האוויר, אביהו בן–נון, שנתן לי להבין שבאמת היה פה מעשה מיוחד. בתחקיר עצמו היה נציג של האו"ם, שגם הוא היה טייס מסוקים בעברו, וסיפר כל מיני שטויות שסתרו את הגרסה שלי.

"במוצאי שבת המצרים העלו את הסרטון המלא לטלוויזיה המצרית, והסרט אישש את הטענות שלי. התברר שמה שאני אמרתי היה בפוקוס פשוט מדהים מההתחלה ועד הסוף. בסרטון ראו בבירור איך למסוק יש רעידות אנכיות ואיך הזנב רקד כמו בדיסקוטק. אבל מה שהיה בשבילי הכי פרדוקס זה שהמסוק הזה יצא אחרי שישה חודשי טיפול יסודי. אז מאיפה פתאום הגיעה התאונה הזו? אי–אפשר להסביר את זה. אולי זה פשוט גורל".



attachment 30.4.10-s-v5.pdf



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה