יוצא מהאפלה

אתר הגבורה, במחנה 09.10
יוצא מהאפלה


אהוד ברק ונחמיה כהן לא לבד: חייל נוסף זכה בחמישה עיטורים על שירותו בצה"ל # קוראים לו אמיתי חסון, והוא טייס מסוקים # והוא לא נחשף מעולם - עד עכשיו. >>> מצורפת הכתבה המקורית אף שהעובדות בה לא נבדקו לעומק. אמיתי חסון קיבל את עיטור המופת ושני צל"שי רמטכ"ל. ראשי התיבות שעליהם התבסס הכתב הם של שני אנשים שונים שראשי התיבות של שמם זהה.



חובבי טריוויה יודעים: יש שני חיילים שמחזיקים בתואר "החייל המעוטר ביותר בצה"ל". אלו הם סרן נחמיה כהן ז"ל ושר הביטחון, רא"ל (מיל') אהוד ברק - כל אחד מהם בעל עיטור מופת וארבעה צל"שי רמטכ"ל. אלא שבספר "בעוז רוחם", בו ריכז משרד הביטחון את כל סיפורי הגבורה, מופיע גם אדם אחד, המסתתר מאחורי ראשי התיבות א"ח. גם הוא, כמו כהן וברק, מעוטר בעיטור מופת ובארבעה צל"שי רמטכ"ל. רק שעליו, לעומת כהן וברק, אף אחד כמעט לא שמע. לאיש הזה קוראים אמיתי חסון.

אל"ם (מיל') חסון, טייס מסוקים, העדיף להישאר בצל עד היום. היה לו נוח עם האלמוניות, עם החיים מאחורי ראשי התיבות. אפילו על קירות ביתו לא תלויים כל האותות שקיבל. רק נציגים צנועים. מאחורי השתיקה, מסתיר חסון עוד סוד משמעותי: במהלך שירותו הוא קיבל שישה צל"שים, לא חמישה - אלא ששניים מהם הומרו בהמשך לעיטור מופת אחד. באופן תיאורטי, אלמלא ההמרה, הוא היה נמצא לבדו בפסגה כחייל המעוטר בצה"ל. בלי כהן ובלי ברק.

"אז לא יודעים מי זה א"ח", אומר חסון בריאיון מיוחד. בעיניי, להסתובב עם התואר 'החייל הכי מעוטר' על הגב לא מוסיף שום כבוד. הרי מה זה משנה אם ההיסטוריה תדע מי זה אמיתי חסון? מה זה כבר ייתן? האמת, להיות א"ח שיושב עם כוס קמפארי בגינה זה דווקא לא רע בכלל".

זה היה טירוף

חסון, שבתפקידו האחרון שימש מפקד בסיס רפידים של חיל האוויר, פרש מצה"ל ב–1980. את דרכו בצבא התחיל כחניך בקורס טיס, אותו סיים בפברואר 1954 ביחד עם עוד 12 חיילים בלבד. עם סיום הקורס, הוא הוצב בבסיס רמת דוד כטייס ספיטפייר. בעיות רפואיות הובילו את מפקדיו להעביר אותו לשמש מדריך בבית–הספר לטיסה, ששכן אז בסירקין.

בראשית שנות ה–60 נשלח חסון לחו"ל, במטרה לעבור הכשרה למסוק ה"סיקורסקי אס–55" (בתמונה משמאל). בתום שנה, הוא שב לישראל והוצב בטייסת המסוקים הראשונה בצה"ל, טייסת "החרב המתהפכת", שנועדה לפעול בעומק שטח האויב. מאז, הספיק חסון להשתתף בכמה מהמבצעים הנועזים ביותר שביצע הצבא עד היום. באחדים נטל חלק כטייס, באחרים שימש כמוח שמאחוריהם.

רבים מהמבצעים האלו טרם אושרו לפרסום. על חלקם הוטל איפול בעיקר משום ששותפיו של טייס המסוקים היו לרוב אנשי סיירת מטכ"ל. את ששת הצל"שים קיבל חסון על שש גיחות שונות שהתבצעו בשנות ה–60 עם אנשי "היחידה" למטרות איסוף מודיעין בשטח מצרים. גיחות אלו שימשו להרכבת השלד המודיעיני לקראת מלחמת ששת הימים.

"אלו היו פעולות הכנה לכיבוש סיני", מספר חסון. "פעולות מיוחדות של איסוף מודיעין איכותי על האויב, שחייבו הגעה חשאית לעומק שטח עוין ומסוכן. היום חושבים שזה היה טירוף. בעצם, גם אז חשבנו ככה".

בשנים 1963–1964 התכוננה טייסת "החרב המתהפכת" למבצעים נועזים שונים, בהם בלטו "חלוץ" ו"שרקרק". כשהבין חסון כי לא שובץ בהם, תפס יוזמה והבהיר: או שאני חלק מהם - או שאני בחוץ. "הלכתי למפקד החיל, מוטי הוד, שהסביר לי שאני לא אוכל לבצע את המשימה הבאה", הוא מספר. "אמרתי: 'לא יעזור שום דבר'. אז הוא אמר לי: 'בוא נלך לרבין'. רבין, שהיה אז הרמטכ"ל, הסתכל עליי ושאל: 'תגיד, למה אתה עושה את זה?', אמרתי לו: 'הכישורים שלי טובים מספיק כדי לבצע את המשימה'. הוא הסתכל עליי ואמר: 'בסדר, תקבל את המשימה. אבל שתדע: אם תיכשל בה, אתה תבלה את כל חייך בבית–הסוהר'".

המשימה עברה בהצלחה. כוחות סיירת מטכ"ל סימנו 'וי' על הפעולה שהוטלה עליהם, וטייסי חיל האוויר על החזרתם ארצה בשלום. בזכות הביצועים שהפגין חסון, הוא החל לקבל לידיו היציבות מתארי משימות שהלכו רחוק יותר ויותר. את כל מבצעיו השלים בהצלחה מלאה, והצל"שים שהגיעו בעקבותיהם הוענקו לו תחת המינוח "על ביצוע משימה שתרמה רבות לביטחון מדינת ישראל".

מבצע אחד כזה היה מבצע "כחל". בלילה שבין 1 ל–2 בדצמבר 1965 שוב נשלחו כוחות סיירת מטכ"ל למשימה בחצי האי סיני. הפעם, שובץ חסון כחלק מצמד מסוקים. "הטיסה בזוג היא בעייתית, במיוחד כשטסים ללא אורות ועם אמצעי ראיית הלילה הפשוטים שהיו אז. אסור לך להיפרד אחד מהשני, אך עם זאת עליך לתת למסוק השני את המרחב הרצוי", הוא אומר. "יצאנו אחרי תרגול קשה מאוד, כשהמחשבה הייתה איך לסמן את המסוקים זה עבור זה. ב'סיקורסקי אס–58' היו ארבעה להבים, ואם היה איזשהו הבדל קטן במשקל ביניהם - הרוטור היה מתפרק. אבל לקחנו את הסיכון, ועל הקצה של כל אחד מהלהבים שמנו פנס קטן. עדיין לא היה פשוט לראות את הפנסים, ולכן טסנו במבנה צפוף".

הצפיפות בה טסו המסוקים כמעט שגרמה למבצע להסתיים באסון. אך בעיה לא פחות גדולה התעוררה כשחסון ניגש להנחית את הלוחמים. "התקרבתי לנקודה, ובשלב מסוים הבחנתי בתאורה", הוא מספר. "הנמכתי, הגעתי לגובה מטר מהאדמה - ופתאום ראיתי שאלה בדואים שהדליקו מדורה. מיד משכתי את הסטיק חזרה, וטסתי קדימה. כעבור כמה דקות ראיתי את התאורה של החבר'ה שלנו, הנחתתי את הכוח, וחזרנו לארץ".

כשהמסוקים שבו לשטח המצרי לאסוף את הכוחות, הם נתקלו באויב בלתי צפוי: ערפל. "מאוד פחדתי שנאבד אחד את השני באמצע מצרים", מספר חסון. "המראנו עם הרבה לחץ. הייתה לי הרגשה שהמסוק השני כבר יצא ויצאתי אחריו. לפתע, מתוך הערפל, המסוק קפץ מולי - וזה היה קרוב מאוד להתנגשות. חלפנו אחד על פני השני ממש ברגע האחרון. נחתנו במחנה היחידה, ורבין מיד לקח אותנו לתחקיר. הוא לא ידע שאנחנו טסים בלי אורות, וברגע שסיפרתי על הבדואים ועל איך שכמעט התנגשנו - ראיתי שהוא היה פקעת עצבים. הוא לפתע קם ואמר: 'תקשיבו טוב, יש לכם מזל גדול שחזרתם בשלום".

היו חושבים שאני אידיוט

לאחר מלחמת ששת הימים עבר חסון לשרת במטה חיל האוויר, ובמסגרת תפקידו החדש כראש ענף תכנון, היה למעשה זה שרקם את המבצעים הנועזים ביותר שניתן היה להעלות על הדעת. הם כללו פיצוץ גשרים בירדן, השמדת סכרים ברחבי הנילוס ואף גניבת תחנת מכ"ם מצרית מתחת לאף הפרעוני, במסגרת מבצע "תרנגול 53".

את מלחמת יום הכיפורים העביר כמפקד בסיס רפידים בחצי האי סיני, ושוב מצא עצמו מתעמת עם האומה המצרית ודוויזיותיה הפולשות. מאז חלפו קרוב ל–40 שנה, וחסון עודנו חסון בנפשו. היום, באנונימיות גמורה, כשנכדיו קרבים לגיל גיוס ומתעניינים בשירותו של הסב - הוא אינו נוקט הסברים, רק פותח את הספר "בעוז רוחם" ומצביע על ראשי התיבות החקוקים.

לפעמים בכל זאת עולות בך חרטות על כך שברק וכהן מוכרים ואתה לא?

"לא. אם הייתי מנסה לנפנף בכל הצל"שים שלי, אנשים היו חושבים שאני אידיוט".

יצא לך לדבר על זה עם ברק? הרי אתה מכיר אותו עוד מהימים בצה"ל.

"הוא מודע היטב לכל העיטורים שלי, אבל מעולם לא ישבנו ושוחחנו למי יש יותר ולמי פחות. מצד שני, צריך לקחת בחשבון שהוא נופף בזה ואני לא, ושהוא היה זקוק לכל תשומת הלב ואני לא. זה הבדל עקרוני. אבל אין לי שום טינה כלפיו. אני משוכנע שדין ודברים לא יוליכו אותנו לשום מקום".

>>> מצורפת הכתבה המקורית אף שהעובדות בה לא נבדקו לעומק. אמיתי חסון קיבל את עיטור המופת ושני צל"שי רמטכ"ל. ראשי התיבות שעליהם התבסס הכתב הם של שני אנשים שונים שראשי התיבות של שמם זהה.



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה