הלחימה המשיכה כל הזמן. לא יכולנו להכריז "פוס משחק"

רועי עמוס אתר הגבורה, במחנה 4.2.11
מימון דרי

מימון דרי


בזמן מלחמת לבנון הראשונה חילץ רס"ל (מיל') מימון דרי צוות טנק שנפגע מרקטת אר־פי־ג'י # הוא קיבל על כך את צל"ש מפקד עוצבת הגליל



בקיץ 2006 התיישב רס"ל (מיל') מימון דרי דרוך מול הטלוויזיה. התותחים של מלחמת לבנון השנייה החלו לרעום, והוא ביקש להתעדכן בהתקדמות הלחימה. אלא שרגע אחרי אות הפתיחה הדרמטי של מבזקי החדשות הראשונים, הוא כבר הספיק לחזור בזיכרונו עשרות שנים אחורה. שמות הכפרים שהתגלגלו על לשון המגישים לקחו אותו באחת למקום ולזמן אחר. השיבו אותו לרגעים שהיה מעדיף לשכוח.

עם פרוץ מלחמת שלום הגליל ב–1982, הצטרף דרי ליתר לוחמי גדוד מילואים של חטיבת "מרכבות הפלדה". כעבור ימים אחדים, כשעשה הכוח את דרכו לעבר העיר הלבנונית צידון, פגעה בהם רקטת אר־פי־ג'י - והעלתה בלהבות את הטנק של מפקד הפלוגה. ארבעת יושבי הכלי המשוריין נפצעו ונזקקו לפינוי מידי, ודרי, בעצמו מפקד טנק, לא התכוון לזנוח אותם. כשהוא מתעלם מהירי המתגבר סביב, ותוך סיכון חייו, לקח הלוחם יוזמה ויצא לחלצם. הודות לגילוי אומץ לב, תושייה ומסירות רבה הוענק לו צל"ש מפקד האוגדה.

"לשמוע את הדיווחים בלבנון השנייה היה מבחינתי פלאשבק למראות שהעדפתי להשאיר מאחור", הוא אומר. "זה העלה לי מחדש את כל התמונות של חבריי מכוסים בכוויות ונאבקים על חייהם. פתאום נזכרתי שוב איך הם לא הפסיקו להשתעל ונלחמו על כל נשימה, תוך כדי שהם מנסים להימלט מהטנק, הבית שלהם. בית שהפך בבת אחת לכלוב סוגר".

אין אפשרות להציל

אלא שנראה כי דרי לא באמת נזקק למהדורות החדשות ההן כדי להיזכר בימיו הקשים בלבנון. גם אם בחיי היומיום הוא מתעקש לדחוק את סיפורו אל בין אלבומי התמונות המאובקים בשידה, הרי שזה ימשיך לצוף בכל פעם מחדש. ירחף סביבו תמיד.

“גויסתי למילואים ממש בתחילת המלחמה", הוא אומר. “באותה תקופה חלפו כבר חמש שנים מאז שהשתחררתי משירות סדיר בתור מפקד טנק, ולפי הדיווחים על התנהלות האירועים - ובכלל על פי ההיסטוריה של המדינה - הבנתי שהפעם צפויים לי מילואים מאתגרים במיוחד. “הגדוד שלנו נלחם בחזית הדרומית של לבנון, והערים העיקריות בהן פעלנו היו צור וצידון - אליה נכנסה הפלוגה שלי בצהרי 15 ביוני, בסביבות השעה 14:00. בחוד הכוח ניצבו שלושה טנקים, אני פיקדתי על האחרון. התקדמנו בתוך פאתי העיר והכול היה שגרתי, עד שבלי כל הכנה מוקדמת נשמעה הפגזה ישירה.

“הסתכלתי מסביב וראיתי שהטנק של מפקד הפלוגה, שנע כל העת בסמיכות אליי, עלה בלהבות עצומות בתוך שניות ספורות. רקטת אר–פי–ג’י כוונה בדיוק לנקודת התורפה שלו, והתוצאה של ההתלקחות הייתה נוראית. שלושה מבין ארבעת אנשי צוות הטנק החלו לקפוץ ממנו: מפקד הפלוגה ששימש כמפקד הטנק, הנהג והטען–קשר. אחרי רגע ראיתי את התותחן מנסה לקפוץ מבעד לצריח, אך מאבד יציבות וצונח בחזרה פנימה לתוך הטנק. ככל הנראה הוא התעלף משאיפת עשן והיה תשוש לחלוטין ממאמצים להימלט. המראה הזה של כולם היה כואב נורא, במיוחד כיוון שידעתי שאין לי שום אפשרות להציל את המצב, אולי רק לנסות לעזור.

“הטען–קשר ואני יצאנו במהירות רבה מהטנק שלנו במטרה לחלץ את הפצועים, כאשר בראש שלנו ניסינו כל הזמן לברר איך כדאי לטפל בתותחן שהיה עדיין בתוך הטנק. הירי מסביב לא נפסק בכל הזמן שהיינו בחוץ, אלא להפך - הוא התגבר ככל שנקפו הדקות מרגע הפגיעה.

“הצלחנו להגיע אל הטנק די בקלות, ומצאנו את התותחן בפנים כשהוא מחוסר הכרה. הוא היה שרוף לחלוטין. משכנו אותו החוצה בזהירות באמצעות החלק האחורי של הסרבל אותו הוא לבש והצלחנו לחלץ אותו. כשאני חושב על זה בדיעבד, העובדה שהיה איתי מישהו נוסף במהלך הזמן הזה בהחלט הצילה את המצב. אחרי הכול, לא מדובר על חלל ריק, ונדרשנו להרים בן־אדם ששוקל לא פחות מאיתנו.

“כשסיימנו עם החלק הזה מיהרנו להניח את התותחן בתוך הטנק שלנו וחיכינו עד שיגיע צוות רפואי. לא חלף הרבה זמן עד שבא חובש מחטיבת הצנחנים שפעלה בסמוך, והחל להעניק לו טיפול ראשוני. הוא חבש אותו ודאג שלא יבלע את הלשון, עשה מה שאפשר כדי להציל אותו".

המ"פ לקה בהלם

הפגיעה המדויקת בטנק לא הותירה אף אחד מחבריו בריא ושלם. מפקד הפלוגה, אשר נכווה קשות, מיהר למצוא מחסה בטנק של דרי. המפגש בין השניים, מעיד היום מפקד הטנק, היה מערער במיוחד.

“הבחנתי שהוא לא ממש שולט בעצמו באותם רגעים", אומר דרי. “הוא לא הצליח לדבר איתי באופן הגיוני, וגם כל הזמן ניסה להסתתר. הבנתי מיד שהוא סובל מהלם קרב זמני ושעליי לחלץ אותו מכאן כי הוא לא אחראי למעשיו. התחלתי בנסיעה קדימה, ורק אחרי כמה דקות הצטרף אליי הקשר–טען מהצוות שלי. הוא היה עסוק עדיין בפינוי בשטח, והייתי חייב להתחיל בלעדיו.

“אחרי שדאגנו לכל הפצועים הבנו שהתקרית הסתיימה, אבל חשוב לזכור שהלחימה המשיכה כל הזמן. בכל זאת, לא יכולנו פשוט להכריז על ‘פוס משחק’. שריקות הכדורים וירי הטילים נמשכו מסביב, אבל האמת היא שזה ממש לא הרתיע אותנו. אני, לפחות, הייתי שקוע כל כך באירוע ובתפקוד הנדרש כדי להכניע את האויב - שבכלל לא היה לי זמן לבחון מה קורה מסביב ולפחד. אני חושב שחלק מזה נבע מכך שהייתי צעיר ורווק ולא היו לי שיקולים נוספים להתחשב בהם.

“כאשר חלפו מספר ימים מסיום המלחמה, ביקרתי את התותחן הפצוע בבית–החולים. ההיכרות שלי איתו לא הייתה מעמיקה, אבל היה לי עצוב נורא לגלות שחומרת הפציעות מהן הוא סבל הייתה קשה ביותר. הוא היה שרוף כולו, והאמת שממש לא הייתי מסוגל להתקרב אליו. מפקד הפלוגה הבריא והתאושש לחלוטין - בהחלט שמחתי לגלות את זה.

“כשאני חושב היום על מלחמת לבנון הראשונה היא נראית לי לא פחות ממיותרת. ההיסטוריה מוכיחה שנגבו בה קורבנות רבים מדי, ושאחריה חזרנו לאותו מקום כדי להילחם באותן זירות. בשנים שלאחר מכן, בתור מילואימניק בוגר, נשוי ואב לילדים, יצא לי לחוות גם את שתי האינתיפאדות. ועדיין, אין מקום להשוואה ביניהן ובין מלחמת שלום הגליל. אני העדפתי להתקדם ולהמשיך הלאה בחיי, להניח את הזיכרונות בצד.

“מספר חודשים לאחר תום הקרבות נערך טקס חלוקת צל"שים בקריית שמונה. היה נחמד לשמוע תודה ומחמאות על התפקוד הראוי שלי בזמנים קשים, אבל מיד עם החזרה הביתה העדפתי לשכוח מזה. אני סבור שכל לוחם אחר שהיה נקלע לזירה היה מגיב באותו אופן, ולכן אני לא מוצא שום סיבה להתהדר במשהו - פשוט הייתי קרוב מאוד למקום בו נדרשה פעולה.

“לאחרונה, כאשר הבן שלי הכין עבודה על משפחתנו, הוא גילה את סיפור הצל"ש. ישבנו וגוללתי בפניו את נקודות הציון המהותיות של המלחמה, והוא התעניין מאוד לשמוע מה בדיוק אירע ואיפה אבא שלו נלחם. הצגתי בפניו גם אלבום תמונות, מכיוון שאני באמת מאמין שיש סיפורים שניתן לתאר רק בזכות תמונה והמחשה. אין ספק, זה עשה את העבודה".

 

 



attachment 4.2.2011-s-v5.pdf



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה