נאומו של מפקד חיל הים, אלוף רם רוטברג, בטקס האזכרה השנתי ה-46 לחללי הצוללת אח"י דקר בבבית העלמין בהר הרצל

מברק ראשון
שלוש עשרה אפס אפס, תשעה בינואר 1968,
מאת: אח"י דקר,
אל: מפקדת חיל הים ...
"יצאנו מפורטסמות' "

עשרים ואחד בינואר, שתיים עשרה ועשרים,
מאת: אח"י דקר,
"המסע התת ימי מגיברלטר הולך כשורה
ובמהירות גדולה מהמתוכננת.
יכול ומעוניין
להגיע לנמל חיפה
ביום א' עשרים ושמונה בינואר
בשעה עשר....
מבקש לדעת את תוכנית הפעולה הצפויה
לדקר בחודש פברואר.
נא תשובתך".

מאת: מפקדת חיל הים,
אל: אח"י דקר
עשרים ושניים בינואר שמונה עשרה ושלושים...
"מאשר כניסתך לנמל חיפה
ב- עשרים ותשעה בינואר
בשעה עשר בבוקר".

מאת: מפקד שייטת הצוללות,
אל : אח"י דקר, עשרים וארבעה בינואר
שמונה עשרה וארבעים...
"סג"מ יוסף להב וסג"מ אריה פז
יועלו לדרגת סגן,
בתוקף מהעשרים ואחד לינואר
אלף תשע מאות שישים ושמונה.
איחולי השייטת".

מאת: אח"י דקר,
עשרים וחמישה בינואר,
שתי דקות אחר חצות ...
מברק "בדיקת קשר".

הדיווח הבא מאח"י דקר
אל מפקדת חיל הים
אמור היה להתקבל בעשרים וחמישה בינואר
בשעה שש בבוקר... המברק לא התקבל...
הקשר נדם...

משפחות שכולות
ראש המטה הכללי- רב אלוף בני גנץ,
חבריי, אנשי חיל הים אז והיום,
שייטת 7,
מכובדי כולם,

בחזרה לאותו יום שישי...
בשעה עשר בבוקר...
השעה בה ביקשה אח"י דקר
להיכנס לנמל הבית שלה...
בסיס חיפה.

מביטים לים.
צפונה, מערבה, שוב צפונה.
כל תורן שמופיע באופק..
הופך לתורן של תקווה.
כל גל שמתנפץ אל שובר הגלים...
הוא גל של כמיהה וגעגוע.
לא נעזוב את שובר הגלים -
עד שהבנים יחזרו הביתה...
עד שנראה ונחבק את אהוב ליבנו.

היא מתעכבת,
עוד רגע בטח תצא ותצוף...
היה לה שינוי,
עיכוב אל הטכס.
הטכס המרגש, בו הלב אמור לפעום
משמחה וגאווה.
וכעת,... הוא מתפוצץ מכאב.

להביט בתמונות
שצולמו על הרציף, בפורטסמות
לפני יציאתה של הדקר.
לראות את המוכנות והסדר,
את מדי הטכס,
את המדים הלבנים והצחורים,
את כובעי המלחים של לוחמי הצוללת דקר
את הבעות הפנים,
את עיניהם הבוהקות...
את גאוותם.
מוכנים ודרוכים..
אל ההפלגה האחרונה הביתה..

צוללנים עם בטחון..
מלאי תחושה של שליחות.
צוללנים שמחים, גאים, יפים,
בעלי תחושת משמעות לאומית,
צוללנים ארץ ישראלים, ..יוצאים מהנכר, ...
בדרכם לחיזוק המולדת.

הייתה שם גאווה מיוחדת
אותה רוח צוות,
אחווה ורעות של לוחמים המשרתים היום
בשייטת הצוללות..
ובמספנות בגרמניה.
גאווה של חום ועוצמה
שהתנפצה לתהום אישי,..
תהום משפחתי עמוק.

השנה, קיבלו לוחמי שייטת 7
תעודת הערכה מיוחדת
על ביצוע מבצעים יוצאי דופן ופורצי דרך.
יכולתם המבצעית-
משובחת ומרשימה
ותרומתם לביטחון המדינה-
משמעותית ביותר,
ייחודית ואין בילתה.

צוללני שייטת 7
צומחים על מורשתם של לוחמי הדקר.
לוחמים נאמנים, אשר העניקו לנו
מורשת מפוארת
והפכו אתכם לחלק ממשפחתנו.
אתם, חלק נכבד מארץ ישראל היפה -
עם שליבו שבור- אך גאה.

אני דומע לעצמי... בחרש..
איבדנו לוחמים בדרך...
איבדנו חברים...
אף שלא הכרתי אתכם אישית, לוחמי הדקר,
אתם צוללנים שלי,
אתם ה-צוללנים שלי.

אוהב ומצדיע לכם,
רם.

מקור הנאום