"המחבל צעק 'אללה אכבר', התחלנו לירות עליו והוא נפל במקום"

אופיר טל אתר הגבורה, במחנה 15 במאי 2014
חיים שצ'ופק 2014

חיים שצ'ופק 2014


בזמן האינתיפאדה השנייה, במהלך התקלות עם מחבל הצליח סא"ל (מיל') חיים שצ'ופק לנטל על המחבל ולמנוע פגיעה באזרחים נוספים # על קור הרוח שהפגין הוענק לו צל"ש מפקד אוגדה



סא"ל (מיל') חיים שצ'ופק, מג"ד בחטיבת עודד, אוהב מאד את הסרט 'בלאק הוק דאון'- סרט מלחמה שמגולל את סיפורו של קרב מוגדישו בין כוחות ארה"ב ובין כוחות סומליים עוינים. באחת הסצנות האחרונות של הסרט נשאל אחד הלוחמים האמריקאים, סמ"ר נורם "הוט" גיבסון מדוע הוא נלחם, תשובתו מתמצתת עבור שצו'פק את הסיבות שגורמות לו להתייצב למילואים, בכל פעם מחדש. "כששואלים אותו אם הוא פריק של מלחמות הוא אומר-אני לא אגיד לאנשים האלה כלום, כי אני עושה את זה בגלל החבר'ה שלצדי והם לעולם לא יבינו את זה", נזכר שצ'ופק בסצנה. "אני מזדהה עם זה כי מי שלא חווה את האמון ההדדי שאתה רוכש לחברים שלך במילואים לא יוכל להבין למה חוזרים למילואים".

 

בערב ראש השנה של שנת 2003, היה שצ'ופק סמג"ד ותכנן להישאר בישוב נגוהות שעל אבטחתו היה אמון הגדוד. בעקבות התראה על מבוקש צפונית ליישוב הוא נע צפונה אך חזר כדי לאחל לחייליו חג שמח. דקות לאחר שהגיע, הבחין הקשר באש שנורית מתוך היישוב על ידי המחבל מולו עתיד הסמג"ד להתייצב. "הבחנתי, יחד עם בן ציון ורון, בדמות שיורה לכיוון הבתים אך פקדתי חדל אש כי היה לילה ולא יכולנו לדעת אם מדובר באזרח חמוש או מחבל", משחזר שצ'ופק. "כשהוא צעק 'אללה אכבר' ההיסוס נגמר, התקדמתי לעברו ונטרלתי אותו. הוא הספיק להרוג שני אזרחים לפני שהגענו אליו, בהם תינוקת. כאב לילדים הייתי בפאזה אחרת. חבל לי שלא הצלחנו להציל אותה ואת אביה". למרות שנקלע לאירוע במקרה, הוא הצליח תוך זמן קצר להרוג את המחבל ולמנוע ממנו לפגוע באזרחים נוספים. במעשיו הוכיח סא"ל (מיל') חיים שצ'ופק אומץ לב, יצירתיות וקור רוח ועל כך קיבל את צל"ש ממפקד אוגדת איו"ש דאז, אלוף גדי אייזנקוט.

 

יש ירי בחוץ

 

מספר שבועות לפני התקרית, גויס הגדוד של שצ'ופק למילואים בקו חברון והתפרש מכרמי צור שבצפון ועד היישוב נגוהות שבדרום. אלה היו ימי האינתיפאדה השנייה והתרעות על פיגועים היו עניין של שגרה עבור חיילי המילואים. "הגדרנו הנחיות מאד ברורות בערב החג, על כך שסיורים לא יכנסו לבסיס והחיילים יתחלפו בשטח. ואכן, חגי מרדכי שהיה אז המח"ט בגזרה אמר שהוא לא ראה פלוגה עם כזו רמת ערנות ומסירות כמו שלנו", נזכר שצ'ופק. "זמן לא רב אחרי שהתחיל הקו חגי נתן לנו לבצע מספר מעצרים מורכבים, הוא התרשם מאיתנו והיה לו קל לרתום אותנו למעצרי מבוקשים ומשימות דומות. פעם אחת היה מעצר מסוים שסיירת מטכ"ל הייתה אמורה לבצע, אך מכיוון שהם לא היו מוכנים למשימה, היא הוטלה עלינו וביצענו אותה בהצלחה.

 

"בערב ראש השנה, שכנעתי את המג"ד שלי חננאל דוראני שאני אשאר בבסיס, והוא ייסע הביתה. בהערכת המצב שעשינו לפני החג, הגענו למסקנה שאם יהיו אירועים הם יקרו צפונית לנגוהות, והייתי רגוע כי בנגוהות ישבה פלוגה עליה פיקדתי בעבר. אמרתי לחפ"ק שלי שלא נהיה בנגוהות הלילה, אלא נסתובב בגזרה הצפונית. נסענו לגזרה, אכלנו לוף על מכסה המנוע של הרכב ואז כשהגענו למחסום של הגדוד, אמא של חייל מגדוד חרוב, שהיה מוצב מדרום לנו, ביקשה שנעביר לבן שלה חבילה. אמרתי לה שאני לא נוסע לכיוון אך רכב מהגדוד בטח יעבור וניתן להם את החבילה. באותה נקודה קראו לי להגיע לחטיבת חברון. הודיעו לי שככל הנראה הולך לקרות משהו עם מבוקש שאולי יהיה רלוונטי צפונית לנגוהות.

 

"אמרתי לחבר'ה שלי- 'יודעים מה? אם כבר נוסעים לחטיבה אז ניקח את החבילה איתנו ונשים אותה שם, כי לשם בטוח יגיע רכב של חרוב'. כשיצאתי מהתדריך שנערך בחטיבה חייל אחד דיבר עם הנהג והקשר שלי ושאל אותם אם אפשר לנסוע דרומה. הם הסבירו לי שהוא צריך שנקפיץ אותו עד אדוריים שממוקמת בדיוק עשר דקות מהחטיבה, קצת אחרי בית חגי. הסברתי להם שאני לא רוצה להגיע דרומה כי אני מודאג ממה שעלול לקרות בגזרה הצפונית אבל בסוף נסענו ואמרתי לעצמי- יאללה, נעשה סבב חג שמח לכולם. כך יצא שעשיתי ההפך ממה שהחלטתי. תוך כדי הסבב, ביקשו ממני להגיד חג שמח גם בנגוהות, כי שם נמצאת הפלוגה שפיקדתי עליה. בקושי רב אמרתי שנעשה גיחה קצרה, נגיד חג שמח ונצא. הגעתי לדקות האחרונות של ארוחת החג בחדר האוכל של הפלוגה, וההתרגשות באוויר הייתה רבה עד שכמה דקות לאחר מכן הקשר שלי נכנס ואמר- יש ירי בחוץ".

 

לשכב, זה צה"ל

 

הפלוגה והסמג"ד החלו לרוץ לכיוון הירי עד שהם נתקלו באחד הלוחמים, בן ציון ורון, כשהוא כורע ויורה מהגבעה עליה הם עומדים אל עבר דמות מעורפלת ברחוב. "בן ציון אמר לי שהוא משוכנע שהוא מזהה שני מחבלים- אחד עם כאפייה והשני בלעדיה. ראיתי דמות עם M16 ארוך, עם חולצה לבנה שמתאימה לאווירת החג, במרחק של 70-80 מטר ממני ולכן לא יכולתי לדעת אם מדובר במחבל או באזרח שלנו. פקדתי על חיילי לחדול אש, מכיוון שהאזרחים בישוב הזה חמושים, וייתכן שאם נירה עליו נפגע באזרח חף מפשע. לאחר כמה שניות של השתאות המחבל צעק 'אללה אכבר' והעניינים הפכו מאד ברורים. התחלנו לירות על המחבל והוא נפל במקום אך עדיין זז. צעקתי לתושבים: 'לשכב, זה צה"ל אנחנו נכנסים לרחוב'. לא רציתי שאם נכנס לרחוב יירו עלינו כי יחשבו שבטעות שאנחנו המחבלים".

 

"ירדנו אל הישוב, התקדמתי לעבר המחבל, ראיתי שהוא זז ונטרלתי אותו. חששתי שיש עליו חגורת נפץ או רימונים שעלולים להתפוצץ, ואחרי שראינו שיש עליו כמה מחסניות ורימונים דאגנו שיש מחבל נוסף עדיין מסתובב חופשי. עברנו בית אחר בית כדי לתשאל את התושבים ובבית הראשון התמונות היו קשות: חייל שלנו שהתארח אצל אותה משפחה סיפר שהניח את הנשק ליד הדלת כי חשב שאם יהיה אירוע הוא יוכל להגיע אליו במהירות. בפועל כשבעל הבית פתח את הדלת למחבל, הנשק היה רחוק מידיו של החייל. לאחר שנפתחה הדלת, בעל הבית הבין שמדובר במחבל וסגר אותה. המחבל ירה דרך הדלת והרג אותו, ובהמשך כדוריו פגעו גם בתינוקת שהייתה על העגלה ונהרגה. כאבא לילדים, הייתי בפאזה אחרת כשראיתי את המראות, אבל היה עלינו להשאיר את המראות מאחור ולסרוק אחר המחבל השני. גששים של החטיבה שהגיעו לישוב זיהו שני צמדים של עקבות וזה חיזק את ההנחה שיש מחבל נוסף. בבוקר התברר שאין שני מחבלים, אלא מדובר באותו מחבל שנתקל במכשול בעליה, ועלה ממקום אחר, וכך התגלו שני סטים של עקבות. מסתבר שגם מבחינה חזותית, המחבל הסיר חלק מבגדיו והלך מאחורי הבית עליו הוא ירה, כך שהיה נדמה כאילו מדובר בשתי דמויות ולא באחת".


"אני חושב שאת האירוע ניהלנו בצורה מאד טובה מכיוון שבזמן הקצר הזה עשיתי את כל סדר הפעולות הנדרש- הזעקתי מסוק כי היה ברור לי שיהיו פצועים, דאגתי שאיש לא יוכל להיכנס לישוב בלי אישור שלי, והפקדתי חייל שלי על טירונים שעשו אבט"ש בישוב והרגישו אבודים בסיטואציה. ידעתי שהחייל בכניסה ליישוב עשה את תפקידו כמו שצריך כשהסמח"ט בגזרה אמר לי שלא נותנים לו להיכנס. אני חושב שבאירוע ביצענו את מה שצפוי ונדרש מאיתנו, לא פחות ולא יותר. במבט לאחור, חבל שלא דאגנו לכך שביישוב ידליקו את תאורת הלילה לפני כניסת החשכה, מכיוון שבמהלך האירוע לא הייתה תאורה, שהייתה מרתיעה את המחבל ומקלה על זיהויו. היום, בתור מג"ד אני מדבר על האירוע הזה ככלי לשיפור ולשימור ואני מצדיע לחיילים שלי, שבלעדיהם לא הייתי עושה מילואים. בסופו של דבר, החייל במילואים יודע לעשות צילום רנטגן למפקד שלו, ואם הוא לא סומך עלייך, אינך יכול להיות מפקד".



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה