"במשך 12 שעות רצתי עם לבנות חבלה, הנחתי אותן ופוצצתי את המוקשים, וכל זאת בזמן שמחבלים יורים עלינו"

תא"ל (מיל') יחיאל גוזל מאמין בדוגמה אישית. בעיניו, בעתות משבר, כשהפתרון אינו נראה באופק, על המפקד ליטול את האחריות ואת הסיכון על עצמו. "הוזמנתי רבות לספר על מורשת הקרב שלי ולא בכדי, המהות האמיתית של הצל"ש שלי היא ההבנה שיש שלבים בהם התרגולות לא חשובות, אתה מגיע לרגע משבר וכמפקד אתה חייב להיות מחובר לשטח ולבצע את הפעולות בעצמך, לא רק להורות עליהן", טוען גוזל. "לו הייתי נעמד בפני מצב דומה כיום, הייתי מבצע שוב את הפעולות בעצמי".

במלחמת שלום הגליל פיקד גוזל על פלחה"ן צנחנים, שעמדה כפלוגה עצמאית בחטיבה, בתקופה שלפני הקמת הגדס"ר. על הפלוגה בפיקודו הוטלה המשימה לטהר את העיירה דאמור, וממנה להגיע אל ציר תנועה הררי המוביל לביירות. בתחילה התוכנית התקדמה כסדרה, כשלוחמי הפלחה"ן טיהרו את מבניה השונים של דאמור ממחבלי הפת"ח, אך מראה בלתי צפוי בראשיתו של הציר ההררי שינה את התוכניות, והניע את תא"ל גוזל לפעולה. "ראינו ג'יפ הפוך על הכביש עם גופות מחבלים לידו. הבנתי שהג'יפ הזה עלה על מוקש שהטמינו חבריהם המחבלים שברחו לפניהם לביירות. עשינו בדיקה, וגילינו שהשטח כולו ממוקש במוקשי סנדביץ' שמונחים אחד על גבי השני, כך שאם מנסים להרים מוקש אחד, גם השני פועל ושניהם מתפוצצים".

לאחר מספר בדיקות, מגלה גוזל כי ישנם מוקשים רבים על הציר ומקבל החלטה שתעמיד אותו בסיכון, אך תסיר את הסכנה בהמשך. "החלטתי שאני הולך לפנות את המוקשים בעצמי, למרות שאני מפקד היחידה. אם לא הייתי עושה את זה, לא היה נפתח הציר לביירות והעדפתי לסכן את חיי מאשר שהחיילים שלי ייפגעו".

במעשיו אלה גילה תא"ל (מיל') יחיאל גוזל אומץ לב, רעות ודבקות במשימה, ועל כך קיבל צל"ש ממפקד פיקוד הצפון דאז, האלוף אמיר דרורי.

אקט פתיחת המלחמה

לפני פרוץ המלחמה נפצע מפקד פלחה"ן צנחנים בפעילות בלבנון ותא"ל גוזל, ששירת אז בשב"כ, נקרא להחליפו. עם כניסתו לתפקיד הוא התמקד בהכנת הפלוגה לעימות אפשרי עם מחבלי הפת"ח בדרום לבנון, שנראה קרוב מתמיד. "אחרי שהייתה הפסקת אש בין המחבלים לבין צה"ל ידענו שהם מתארגנים ומתחמשים, ונערכנו כדי להיות מוכנים לעימות. עשינו תרח"ט גדול שהתחיל עם נחיתה מהים והמשיך עם תרגולת אש באליקים וכיבוש של העיר כרמיאל. אחרי שבוע המלחמה הזה נערכו אימונים בהם הקפדנו להסתובב עם שכפ"צים, מכיוון שצריך ללכת איתם בזמן מלחמה. המשימה של החטיבה הייתה להיכנס דרך הים ללבנון. היו מספר אפשרויות של נחיתה על החוף, מצפון או מדרום לעיר צידון ולטובת זה ערכנו מבצעים מכינים. באחד מהם, עלינו על סירות גומי של השייטת, ירדנו לחופים ובדקנו איפה המקום הכי טוב להתחיל ממנו את ההשתלטות. ב-4 ביוני 1982 היחידה כולה התכוננה לצאת הביתה. שהינו בבסיס בית ליד והמתיחות הייתה רבה מכיוון שנפלו קטיושות בצפון. הייתה תחושה שמתבשל משהו, אך בכל זאת נתנו לחיילים לצאת לביתם. לאחר שהיה ירי מסיבי של קטיושות לעבר קריית שמונה, במהלכו חייל שניסה לתפוס טרמפ חטף פגיעה ישירה ונהרג, החליטו שהגיע הזמן לצאת למלחמה.

"ההתרעה הייתה מהירה, כך שעם הגיעם של החיילים הביתה ביום שישי, הם קיבלו הודעה לחזור לבסיס. בשבת בבוקר כבר הייתה שיחה עם המח"ט יה-יה ועם הרמטכ"ל רפול, שרצו לדבר איתנו כיוון שחטיבת הצנחנים הייתה אחראית על תפיסת ראש החוף של צידון, האקט שסימל את פתיחת המלחמה. במבצע הזה היינו צריכים להגיע לחוף עם סירות גומי, לטהר את השטח ולסמן לנחתות שיוכלו להגיע לקו החוף עם הטנקים והתותחים. כבר בחמישה ביוני, יום לפני תחילתה הרשמית של המלחמה, נסענו לחיפה ועלינו על אונייה ששייכת לצבא אך כלפי חוץ הציגה כיסוי אזרחי. התלבשנו בלבוש חצי אזרחי כדי שלא יבחינו בכך שיש חיילים על האונייה ויצאנו לדרך. בתוך האונייה היו סירות הגומי של השייטת וכל הציוד הנדרש. ירדנו עם סירות הגומי די רחוק מהחוף הלבנוני כדי שלא יזהו אותנו והתחלנו לשוט לכיוון החוף. כשהתברר לנו שבטעות נלקחנו לחוף הדרומי ולא הצפוני, עשינו מעקף לכיוון צפון ולאורך כל העיר צידון, שהייתה מלאה במחבלים. המחבלים כנראה ידעו שאנחנו הולכים לנחות כי הם החלו לירות עלינו וזה מצב די מביך, כי יכולנו להסתתר רק מאחורי סירות גומי".

אזור מזוהם

"הצלחנו להתגבר על הירי ולהגיע אל החוף, אך עם הגיענו אליו קיבלו את פנינו חמישה מחבלים. הצלחנו לחסל שלושה מהם, בעוד ששני המחבלים האחרים נעלמו ונמצאו לאחר מכן בתוך מקרר באחד הקיוסקים שעל החוף. מצאנו אותם מתחבאים בין הארטיקים, זה היה מראה אבסורדי. היום שבו תפסנו את ראש החוף גם יצא במקרה השישה ביוני, שהוא יום הפלישה לנורמנדי במלחמת העולם השנייה, כך שההקבלה בין המלחמות גרמה להתרוממות רוח. לאחר שהצלחנו בהשתלטות, סימנו לשאר כוחות החטיבה ולנחתות שהביאו כוחות שריון והנדסה להתקדם לעבר החוף. המשימה שלנו הייתה להרחיב את השליטה באזור שכבשנו ולנוע צפונה עד ביירות. נערכנו לכך שניאלץ לנוע עצמאיים בשטח, כלומר ללא חבירה לכוחות לוגיסטיים, וכך היה. במשך ארבעה ימים עשינו מארבים למחבלים והרגנו אותם, וכשכוחות צה"ל החלו לנוע מגבול הצפון לתוך לבנון, לא מעט מהמחבלים החלו לברוח לכיוון ביירות בלי לדעת שאנחנו יושבים מצפון להם. למעשה, הם ברחו מכוחות צה"ל הדרומיים ביותר ונתקלו בנו, כוחות צה"ל הצפוניים יותר. ביום שלישי ה-11 ביוני נערכנו על קו שנמצא מערבית לעיירה דאמור. מטרתנו הייתה לטהר את העיירה ממחבלים כדי שנוכל להגיע לצירים ההרריים שיובילו אותנו לביירות. בינינו ובין העיירה דאמור הפריד נהר שכדי להתגבר עליו היה עלינו לחצות גשר. כמפקד הפלחה"ן, בדקתי את הגשר כדי לראות שמדובר במעבר בטוח שאינו ממולכד. בבדיקה גילינו שהמחבלים התקינו מטענים על הגשר, והם החלו לירות עלינו. כדי לאבטח את הגשר למעבר בטוח טיהרנו אותו ממטענים וסיירת מהחטיבה שמרה עליו במהלך הלילה.

"בבוקר, החטיבה החלה לנוע לכיוון דאמור אך מספר עיכובים האטו את ההגעה. כיוון שהאנשים למדו את הדרך לפי מפה ולא לפי תצפית, הם טעו באחת הפניות עם חציית הגשר, החלו לעשות מעקף, ושם חיכו להם מחבלים שירו עליהם. אחד מהחיילים שלהם הצליח לקפוץ מהנגמ"ש ולהסתתר בתוך אחד המבנים של המחבלים במשך 24 שעות עד שנמצא על ידי כוחותינו. בשלב הזה המח"ט הטיל על מפקד הבא"ח, דורון אלמוג, להקים כוח שמורכב מהפלחה"ן, הסיירת והעורב. הוא שלח את הסיירת לעלות על השטחים השולטים בגבעות מעל דאמור, ואותנו לטהר את המבנים הראשיים ואת הצירים של העיירה באמצעות דחפורים. כשיצאנו מהעיירה הגענו לכביש המתפתל לכיוון הציר ההררי וראינו ג'יפ של מחבלים הפוך על הכביש. התברר לנו שהוא עלה על מוקש, ולאחר בדיקה התברר שכל האזור ממוקש ומזוהם. ההנחה הייתה שאם יש מוקשים אז ישנם מחבלים שמפקחים עליהם, ואותם גילה גדוד 890 שחשף אותם על אחת הגבעות והרג עשרה מהם. בינתיים, אנחנו הבנו שיש 200 מוקשים. במקבץ השני או השלישי של המוקשים אני מזהה שיש יותר מדי מלכודים ואני מבין שיש לפוצץ אותם אחד אחרי השני, כדי לא לפספס שום מוקש. החלטתי לקחת את המשימה הזאת על עצמי במקום לסכן את חייליי. במשך 12 שעות רצתי עם לבנות חבלה, הנחתי אותן ופוצצתי את המוקשים, וכל זאת בזמן שמחבלים יורים עלינו. בסופו של דבר, הציר נוקה לגמרי ממוקשים והתאפשרה התנועה לביירות. אני חושב שמהאירוע ניתן ללמוד רבות על דוגמה אישית. על המפקד להתערב ברגע האמת ולהראות לחייליו שבלקיחת אחריות ובנטילת סיכון מוכיחים מנהיגות ראויה מהי, ואלו הערכים שאני מוביל כיו"ר העמותה להנחלת מורשת הצנחנים".