איפה כולם?
|
צל"ש אלוף
עלינו לפעול לשנות את סעיף 20 (תחולה) בחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, תש"ל–1970 על מנת לכלול ברשימת המעוטרים את כל מי שקיבלו צל"ש ממפקדיהם אי-פעם – ממלחמת הקוממיות ועד מלחמת ששת הימים – ולא רק את מי שנכללו בהגדרה המצמצמת של הסעיף הזה.
בספר הרשמי, בעוז רוחם2, המונה את בעלי העיטורים והצל"שים, וגם באתר האינטרנט של אגף כוח-האדם במטכ"ל (3) לא תמצאו את התותחן פייבל ברג, את שלמה ארבלימהשריון4, את דני ורדון מגולני (שקיבל שני צל"שים ולאחר מכן, לאחר מותו בקרב, את עיטור הגבורה) 5, את רוז'י להר מהשריון (הלוחמת היחידה, שקיבלה צל"ש על לחימתה6) וגם לא את יצחק מצא הצנחן7.
עליהם ועל רבים אחרים כתבתי מאמרים בעקבות תחקירים, שעשיתי בעשרות השנים האחרונות. כך הגעתי אליהם. את מצא ואת ברג ראיתי מתרגשים כשאלוף דוד אלעזר (דדו)העניק להם תעודות צל"ש – מכתבים פשוטים בחתימתו על נייר המכתבים של לשכתו - למיטב ידיעתי, שני הצל"שניקים האחרונים בקרב על המים.
גיבורים רבים נעלמו מהזיכרון הלאומי וממורשת הקרב שלנו בעקבות מה שאני מגדיר כתקלה בניסוח חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל – תש"ל-1970 (8), שנחקק בכנסת בינואר 1970, והופעל בשנת 1973. החוק המיר את הצל"שים, שהעניקו מפקדי צה"ל, עד לחקיקתו למערכת של צל"שים ושל עיטורים. כידוע, בעקבותיו הונהגו ארבעה אותות לצל"שים (מרמת מח"ט ומעלה – עד לצל"ש רמטכ"ל) ושלושה עיטורים (מופת, עוז וגבורה).
כיצד העריכו את הצל"שים, שניתנו עד אז?
סעיף 20 א(2) בחוק קבע, שאות הגבורה, שהוענק לשנים-עשר לוחמים ומפקדים על מעשיהם במלחמת הקוממיות, יומר לעיטור הגבורה. לגבי שאר הצל"שים – קבעו שר הביטחון והרמטכ"ל, כי ועדה מיוחדת תקבע את ערכם היחסי, ותדרגם. כך ביום העצמאות תשל"ג – העשרים וחמישה למדינה – לאחר עבודה קשה של הוועדה, העניקו בשני טקסים (גלוי וחסוי) עיטורים למאות לוחמים ולשאירי הנופלים מביניהם.
סעיף 20 א(1) בחוק קבע, שההערכה מחדש תיעשה רק לגבי צל"ש רמטכ"ל, ואילו מרבית הצל"שים, שניתנו עד מלחמת ששת הימים, היו של אלופי פיקודים.
איני מקנא בוועדה, שהמירה את הצל"שים לעיטורים. אנשיה נחשפו ללחצים של גורמים שונים – קצינים בכירים בסדיר ובמיל', קציני חיל ראשיים, משפחות שכולות ואפילו עיתונאים עסקו בקידום עניינים של בעלי צל"שים, של יחידות ושל חילות. בסיכומו של דבר, זכו בעיטורים גם כאלה, שלא קיבלו צל"ש רמטכ"ל. אבל רבים נותרו ללא עיטור.
לענף משטר ומשמעת באכ"א/פרט, שריכז את הטיפול במקבלי צל"ש, לא היה מידע על חלק מבעלי הצל"שים. מרשימותיו, שהוגשו לוועדת העיטורים בשנות השבעים המוקדמות, נעדרו, לפחות, כעשרה בעלי צל"ש במלחמת סיני ואחרים.
עשרות לוחמים, שקיבלו צל"ש ממפקדי חטיבותיהם במלחמת הקוממיות, אינם ברשימות, ואין כיום שום גורם, המסוגל לאתר את כולם.
לצה"ל אין מידע על לוחמים, שקיבלו צל"ש בשנים הראשונות למדינה (1949-1953) – למשל, אנשי ההנדסה של חטיבת גבעתי, שעשו את מבצע מטען באוגוסט 1949 בירושלים, וקיבלו מהרמטכ"ל רב-אלוף יעקב דורי צל"שים, שאין להם תיעוד בארכיון צה"ל9.
בעקבות זאת, נוצרו במחשבי צה"ל והחילות השונים קבצים של מעוטרים, ואלה משמשים חילות ויחידות ללימוד מורשת הקרב שלהם. מערכת המידע הצה"לית – כולל של העמותות החיליות10 – אינה כוללת כעת את מי שאין להם עיטורים. כלומר, צל"שניקים, שלא עברו בהצלחה את ועדת העיטורים – כאילו לא קיבלו צל"ש כלל.
כדי לתקן את העוול הזה, עלינו לפעול לשנות את סעיף 20 (תחולה) בחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל – תש"ל-1970 על מנת לכלול ברשימת המעוטרים את כל מי שקיבלו צל"ש ממפקדם אי-פעם – ממלחמת הקוממיות ועד מלחמת ששת הימים – ולא רק את מי שנכללו בהגדרה המצמצמת של הסעיף הזה.
אמת ונכון, זה יגדיל את אוכלוסיית בעלי העיטורים. אין מדובר במאות ובאלפים, אלא בכמה עשרות לוחמים – וביניהם נופלים רבים. מגיע להם, שנדע עליהם, ונוכל לחנך את הדורות הבאים על מעשיהם.
------------------------
1. הדעות, המובעות במאמר, מייצגות את עמדות המחבר בלבד, ואינן משקפות בהכרח את עמדות המכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור, או את אלו של המרכז הבינתחומי הרצליה.
2. צה"ל וההוצאה לאור של משרד הביטחון, תל-אביב, 2000.
3. http://www.aka.idf.il/iturim/asp.
4. ראו תחקירי בנושא: במחנה, 12 באוגוסט 1992.
5. ראו תחקירי בנושא: רעות [בטאון ארגון אלמנות ויתומי צה"ל] 32, ראש השנה תשס"ה.
6. ראו תחקירי בנושא: במחנה, 29 באפריל 1992.
7. ראו תחקירי בנושא: במחנה 9, תש"ם.
8. ס"ח תש"ל, 18; תשל"ה, 85; תש"ם, 34.
9. על מבצע מטען – ראו תחקיריי בנושא: במחנה 45, תשמ"ו; במחנה 4-3, תשמ"ז.
10. למשל, בית התותחן בזיכרון יעקב, יד השריון בלטרון, אתר ההנצחה לצנחנים בגבעת התחמושת בירושלים וכיו"ב.