"בראשי קיננה הידיעה שמדמשק לא נחזור כולנו"

יעל בניה ואופיר טל אתר הגבורה, במחנה 9 במאי 2013
אלעזר ליאור 2013, צילום: אתר הגבורה

אלעזר ליאור 2013, צילום: אתר הגבורה


במלחמת יום הכיפורים הוביל הנווט אל"ם (מיל') אלעזר (שם פרטי) ליאור (שם משפחה) את הטייסת שלו להתקפה גורלית בלב דמשק # על קור הרוח שגילה ועל כושר הביצוע הוענק לו צל"ש



אמנם 40 שנה חלפו מאז מלחמת יום הכיפורים, אך היקף הזיכרונות המפורטים שחקוקים בראשו של אל"ם (מיל') ליאור אלעזר מפתיע אותו לטובה. אלעזר, שהיה אז סגן צעיר, זוכר לפרטי פרטים איך עמד בפני החלטה גורלית כשהוביל את אחת התקיפות האוויריות השנויות במחלוקת והמכריעות של אותה מלחמה. בתשעה באוקטובר, שלושה ימים לאחר פרוץ המערכה, קיבלה טייסת "העטלף" פקודה יוצאת דופן: להפציץ בלב דמשק את המטכ"ל הסורי ומפקדת חיל האוויר. אלעזר, שהיה הנווט שהוביל את מבנה המטוסים במתקפה, נתקל בתנאי מזג אוויר קשים שגרמו לו ולשאר המטוסים לשנות תוכנית ולהסתכן בגילוי מוקדם על ידי כוחות האויב. "היה לנו ברור שכל אלמנט ההפתעה נעלם, ועכשיו צריך להחליט אם חוזרים או ממשיכים", משחזר אלעזר. "לבושין (הטייס המוביל - י"ב וא"ט) שאל אותי: 'חוזרים?' ובשנייה הזאת אני זוכר שראיתי בעיניי ושמעתי את מה שמפקד הבסיס אמר לנו לפני שיצאנו למשימה: 'כל עיני הממשלה נישאות לתקיפה הזאת'. היה לי ברור שאנחנו ממשיכים".

המטכ"ל הסורי היה ממוקם באזור עמוס כוחות נ"מ חמושים בטילי קרקע־אוויר, שהקשו על המשימה והפכו אותה למסוכנת עוד יותר. אף על פי שמטוס אחד הופל והביא למותו של אדם אחד ולנפילתו בשבי של השני, הכוח המשיך לעבר שמי דמשק וביצע את המשימה בהצלחה, נגד כל הסיכויים. במעשיו בזמן הפעילות הוכיח אל"ם (מיל') אלעזר דבקות במשימה, אומץ לב, קור רוח וכושר ביצוע מעולה, ועל כך הוענק לו צל"ש מידי הרמטכ"ל דאז, רא"ל מרדכי (מוטה) גור.

חבורה של זומבים

אף על פי שהיה רק נווט צעיר, במהלך מלחמת ההתשה צבר אלעזר ניסיון רב. הוא ידע מה זו לחימה, אך בדומה לרבים אחרים היה נתון תחת האופוריה ששררה אחרי מלחמת ששת הימים. גם הוא לא שיער עד כמה קשה תהיה מלחמת יום הכיפורים. "אני נוהג לצום ביום הכיפורים, לכן לקחתי על עצמי את הכוננות השגרתית באותו יום – גם ככה כשצמים אין הרבה מה לעשות", מתאר אלעזר. "בבוקר הוזנקנו אני וסגן מפקד הטייסת לבצע טיסת צילום מודיעין בחזית המצרית, וכשחזרנו שמענו שהתחיל גיוס מילואים וכבר היה ברור שהמצב מתוח. הבנתי שאי־אפשר לצאת לטיסה מבצעית כשרעבים, אבל לא ידעתי אם מותר לשבור את הצום. בסביבות אחת בצהריים, קצת לפני שהיינו אמורים לצאת למתקפת המנע, אהרון כץ, שהיה הדתי היחיד בטייסת, ניגש למטבחון, לקח פרוסת לחם, הכניס אותה לפה ואמר: 'מותר לאכול'. המעשה הזה השפיע עליי עמוקות ועד היום אני מתרגש מזה.

"בשעה שתיים המלחמה התחילה והבנו מהר שזו לא המלחמה אליה התכוננו. כבר בלילה הראשון איבדנו מטוס עם נווט וטייס שנהרגו. בלילה ניסיתי לישון אבל זה היה בלתי נסבל. ההתרגשות והמחשבות לא נתנו לי מנוח. מעולם לא פחדתי למות באופן אישי, אבל חששתי ממה שיקרה לאשתי, שהייתה בהיריון, ופחדתי ממה שיקרה להוריי מאחר ואני בן יחיד.

"למחרת לקחנו חלק במבצע 'דוגמן 5'. קיבלנו פקודה להפציץ את כל טילי הקרקע־אוויר של הסורים. חשבנו שהגיע זמן הנקמה על אתמול, ושעכשיו נוכיח להם את עוצמתנו. יצאנו למבצע בתחושת ניצחון, אך חזרנו מותשים ושבורי לב. תקפנו סוללות קרקע־אוויר על פי מידע מודיעיני שהספיק להשתנות, מה שגרם להפלות של מטוסים, בלי שבכלל פגענו בסוללות. בשלב הזה הביטחון והתפיסה שלנו התמוטטו לחלוטין. שאלתי את עצמי האם אני ממשיך לנגן לפי תווים שהלחנתי, יצירות שהכנתי מבעוד מועד והתאמנתי עליהן בחזרות, או שאני עכשיו מאלתר - ואם כן, אז איך?

"לא הצלחנו לאכול או לישון, ותוך כמה ימים היינו במצב של עייפות מצטברת. היינו רעבים, עייפים וטרוטי עיניים, ולמתבונן מבחוץ הטייסת נראתה כמו חבורה של זומבים. ממש לא נראינו כמו האנשים שעומדים לבצע את הטיסה המסוכנת והחשובה ביותר בחייהם. כשמפקד הטייסת הבין מהו הלך הרוח, הוא העמיד אותנו במקום. זה עצבן אותנו, כי למי אכפת מגילוח וצחצוח בזמן מלחמה, אבל היום אני מבין שזה היה קריטי.

זמן לא רב לאחר מכן, בשעות הלילה, קיבלנו את הפקודה לתקוף את המטכ"ל הסורי ובניין חיל האוויר שבדמשק. ההחלטה הייתה תמוהה והעלתה תהיות, והרגשנו שמשהו השתבש אצל מקבלי ההחלטות. זו הייתה תקיפה שהופכת את המלחמה לא־סימטרית, זה כבר לא טנק נגד טנק או מטוס נגד מטוס, זה לפגוע במרכז העצבים של הצבא הסורי, בלב אוכלוסייה אזרחית. זה היה בדיוק כמו להפציץ את הקריה בתל אביב, על כל ההשלכות של צעד כזה.

"נכנסנו לתדריך אחרי לילה שלם במהלכו תכננו את המבצע, כשמפקד הבסיס, רן פקר, בדיוק חזר מישיבת ממשלה ונכנס גם הוא לתדריך. הוא אמר דבר שנחרת בזיכרוני ומהדהד בראשי עד היום: 'עיני הממשלה נשואות אליכם ואל המתקפה הזאת. את המשימה הזאת נבצע גם אם יהיה קשה מאוד'. במילים אחרות, הוא אמר שנעשה זאת בכל מחיר, בזמן שבראשי קיננה הידיעה שמדמשק לא נחזור כולנו".

"בראשי קיננה הידיעה  שמדמשק לא נחזור כולנו"
פאנטום ממריא במלחמה, צילום: במחנה, אתר הגבורה

לנווט בתוך העננים

בתדריך הגורלי לקחו חלק טייסים ונווטים, אנשי מודיעין ומטאורולוגים, שהעריכו כי מזג האוויר יהיה בהיר ויאפשר להם לטוס בגובה נמוך שימנע מהמכ"ם הסורי לגלות אותם. אבל, במהלך הטיסה, כשהכוח פנה לכיוון סוריה, הוא נקלע למצב אותו לא יכול היה לצפות מראש. "טסנו בהתאם לתחזיות המטאורולוגיות, אך גילינו כי מעל לוואדי הנמוך יש שכבה עבה של עננים", מסביר אלעזר, ממש כאילו חווה את הרגע מחדש. "כשהתקרבנו, העננה גברה וכיסתה את ההרים, מה שיצר סכנה שנתרסק עליהם. בדממת אלחוט טסנו לתוך העננים, עד שהשקט הופר ולבושין הורה לכולם למשוך לגובה. טסנו גבוה ככל האפשר על מנת לצאת מהעננה, ובאותו רגע הבנו שכל אלמנט ההפתעה נהרס ושהמכ"ם הכי פשוט יגלה אותנו בשנייה. ואז, כשהכול נראה אבוד, לבושין שאל אותי האם כדאי לחזור. כנראה שבאותו הרגע הבנתי את האחריות הכבדה שנישאת על כתפינו. זה היה עניין של שניות, לא יותר, כי לא היה לי זמן לחשוב. אמרתי ללבושין: 'נמשיך עד הסוף, לא נחזור', והוא שאל: 'אבל איך תנווט?' אמרתי לו: 'יהיה בסדר, ננווט בתוך העננים'.

"אחרי שעברנו מרחק לא רב העננים נעלמו וצללנו למטה. כשעברנו את הנתיב ומשכנו שוב לגובה, הותקפנו על ידי מטח טילי קרקע־אוויר ונ"מ. זיהינו את המטרה ותקפנו. הסתכלתי אחורה וראיתי שהמטכ"ל הסורי ובניין חיל האוויר בוערים. פנינו צפונה, בתקווה ששם לא ניתקל במטח טילים, אך פנייה זו גבתה מאיתנו מחיר כבד: אחד מאנשי הצוות נהרג והשני נפל בשבי. לאחר הנחיתה, הדבר היחיד שחשבתי עליו הייתה הנבואה העגומה שהתגשמה – לא כולנו חזרנו מדמשק. בדקתי מי מחבריי חי, ונודע לי שנווט שבעבר היה חניך שלי נפל בשבי.

"לאחר המלחמה נודע לי שיחד איתנו היו אמורות לתקוף עוד שתי טייסות, שנעצרו בגלל מזג האוויר. בנוסף, גילינו שבמרתף של אותם בניינים החזיקו את כל השבויים הישראלים. התקיפה שלנו הסבה מספיק נזק למטכ"ל הסורי אבל לא פגעה בשבויים הישראלים ששהו במקום, דבר שלא בהכרח היה קורה אם שאר הטייסות היו תוקפות גם הן.

"כשהייתי מספר בפני טייסים צעירים את הסיפור הזה, הייתי אומר להם שמכל העניין הזה יש דבר אחד שראוי ללמוד, והוא לזכור איך להיות מפקד ולהבין מה ההשפעה שיש לך כאחד. להבין באילו רגעים הדבר הזה בא לידי ביטוי, אפילו בלי שהוא נוכח".



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה