חילוץ מיג 15 מימת 'סבחת ברדוויל'

יהודה בן-צור, מפקד שייטת 11 במבצע קדש
חילוץ מיג 15 מימת 'סבחת  ברדוויל'


סיפור חילוץ מיג 15 בימת ברדוויל והבאתו לישראל. האירוע זיכה את שייטת 11 בתעודת הערכה של מפקד חיל הים.



מורשת חיל הים   -   שייטת הנחיתה, ש-11, במבצע 'קדש'

חילוץ מיג 15 מימת 'סבחת  ברדוויל'

מאת מפקד השייטת, יהודה בן-צור

 

רקע

            כשלושה שבועות לפני 'מבצע קדש', הוטל על שייטת הנחיתה בש"פ עם חטיבת הצנחנים לתכנן הנחתת גדוד, מתוגבר בזחל"מים וטנקי  ,AMXמערבית לאל-עריש. במהלך השבת, 27.10.56,  בוטלה התכנית ועל כך נודע לנו למחרת היום ב"דרך הקשה", כשקצין הקישור של חט' הצנחנים "נעלם" מבלי להיפרד מאתנו ונצטווינו לשלוח למפרץ אילת  את אחת משתי פלגות הנמ"כים (נחתות קטנות רב-שימושיות מדגם LCM, שהיו מסוגלות לשאת מחלקת רגלים או טנק קל ובעת צורך שימשו כגוררות)[1].

על תחילת המבצע עצמו, נודע לנו ב-29.10  מ...'קול ישראל'. הבעיה שניצבה בפנינו הייתה במה להעסיק את הצוותים המתוסכלים, שרובם היו אנשי מילואים שזה עתה גויסו.  ב-1.11 "נטשנו" את נמל חיפה והתמקמנו במעגן של חב' החשמל בנחל סוכריר (נמל אשדוד טרם הוקם) במטרה לקדם את השייטת לאזור הקרב, אם וכאשר נידרש לכך. באותו יום נצטווינו להיערך לקראת הקרב לכיבוש העיר עזה. הוטל עלינו ל"השתלט" על ה"נמל" (שרידי מזח ותו לא) ולהקים קשר עם חטיבה 11, בפיקודו של דדו. בהגיענו לחוף בבוקר ה-3.11, התברר לנו שהחטיבה נמצאת כבר בסביבות... חאן יונס. בשלב זה הסתיים המבצע. כעבור יומיים חזרנו לבסיס חיפה, לא לפני שערכנו סיור באל-עריש וחופיה המקסימים. מאחר וההחלטה לשחרר את המילואים טרם נפלה, מצאנו עצמנו לאחר כמה ימים במשימת "פינוי תחמושת שלל מחוף אל-עריש".

 

חילוץ המיג

ב-12.11, בעיצומה של טעינת התחמושת בחוף אל-עריש, ניגש אלינו לחבורת הפקוד של השייטת סרן חיל האוויר וביקש שנסייע להם לחלץ 'מיג-15' מצרי שנפגע ואולץ לנחות בימת 'סבחת בארדוויל', מערבית לאל-עריש ע"י הטייס יאק נבו. "יאק הפיל מיג 15 ופגע במטוס נוסף שנחת בימת בארדוויל..."[2]. לדבריו, כאיש מודיעין של חה"א, הוא טס בפייפר מעל סיני בחיפוש אחר "מציאות", כגון התחמושת שאנו עסקנו בפינויה, וגילה את המטוס שקוע בחלקו בימה וניסיון לחלצו דרך הדיונות נבדק ונראה בלתי-מעשי.

"האם זו עסקה פרטית ביני לבינך ? שאלתיו. ברגע זה אנו כפופים ל'פיקוד הלוגיסטי' שהוקם לפינוי השלל וכמובן גם למפקדת חיל הים". הרעיון כשלעצמו "הדליק" אותנו. "בוא אתנו לחנן, מפקד הפיקוד הלוגיסטי וננסה להסדיר את העניין". אל"מ חנן התלהב אף הוא, מה גם שהודעתי לו שרק חלק מהשייטת יוקצה למטרה זו והיתר ימשיכו בטעינת התחמושת.

 נותרה בעיית בקשת האישור ממפקדת חיל הים. בשל קווי הטלפון המשובשים, העדפתי להתקשר ל'בוצי' [אריה ברק] קצין קישור של חיל הים במטכ"ל. "תודיע בבקשה לענף מבצעים ש'פ-51' [נר"ג, נחתת נושאת חיל רגלים, 'רמת-רחל'] יוצאת ל'סבחת ברדוויל' לחילוץ מיג. העניין מוסדר עם הפיקוד הלוגיסטי". לא ביקשתי אישור מאחר ולא רציתי להסתבך בתהליך המתנה לקבלתו. הימה מצויה  במרחק של כ-6 שעות הפלגה מאל-עריש ולמפקדה יש "זכות וטו" ותוכל להודיע זאת ל'פ-51', שהייתה מצוידת בקשר אלחוט מורס.

בדיון קצר על חוף הים חולקו המשימות. כמפקד כוח החילוץ מיניתי את מאיר לובוכינסקי, מפקד הנר"ג והעמדתי לפקודתו 2 נמ"כים ואת 'יחידת החוף' בפיקודו של איתן יעקבסון וכן ספינת משמר בפיקודו של יעקב רענן [לימים מפקד הצוללת 'דקר'], שסופחה אלינו משייטת 5. 'ברצ'יק'-דב מגן, סגן מפקד השייטת, הוצב בשדה התעופה באל-עריש ואני נסעתי לחיפה ל"גייס" אונית-משא. לכוח צורפו כמה טכנאים של חה"א והוא יצא לדרכו למחרת היום 13.11,  בשעה 05.10.

 

[קטע מדו"ח מפקד הכוח] "הפלגנו מאל-עריש כששני הנמ"כים נגררים על ידינו. בשעה 14.00 הגענו לכפר הדייגים ברדוויל. ירדתי לחוף באמצעות נמ"כ עם אנשי יח' החוף וטכנאי חיל האוויר ונפגשנו עם טייס חיל האוויר ומפקד יח' החוף, שהגיעו לפנינו בפייפר [ו"כבשו" את הכפר]. קבלנו הנחיות בקשר למיקום המיג והזמנו שקי אוויר מגומי שיגיעו אלינו בהצנחה. השארנו את יח' החוף לשמירת כלי השייט של הכפריים - סירות דייג שטוחות, סירות מפרש, דוברה גדולה וסירת מנוע מקולקלת וכן סירת מנוע נוספת, האמורה לחזור בשעות הערב לכפר - וחזרנו ללינה ב'פ-51' ".

בינתיים גויסה אונית המשא [חברת "צים" הסכימה להפסיק את פריקת א/מ 'רימון' ולשלחה מיד ל'סבחת ברדויל'] ואני חזרתי לשדה התעופה באל-עריש ומשם בפייפר שנחת על רצועת חוף בקרבת תעלת המוצא מהימה אל הים. מאיר איתר את המטוס, שהיה מרוחק מתעלת היציאה ובאמצעות שקי האוויר שהוצנחו ועזרת כמה סירות דייג מקומיות החל בתהליך מייגע שנמשך יומיים להרמת המטוס והצבת כנפיו על הסירות.

שלב ההשטה במים הרדודים בנוסח "וולגה וולגה" באמצעות מוטות עץ ובגרירה עד לפתח תעלת היציאה נמשך כיממה נוספת. בינתיים הגיעה אוניית המשא בפיקודו של רב-חובל ברקוביץ', שהעז להטיל עוגן בחוף השירטוני, בנקודה הקרובה ביותר לפתח היציאה. לפני המעבר בתעלה לעבר האוניה, עסק מאיר בחיזוק וקשירת המטוס על מנת לאפשר השטתו בגלי החוף בים הפתוח. לבסוף, ב-16 בנובמבר 1956 יצאה "הכבודה" לדרך. באמצעות מנוף האוניה הועלה המטוס לסיפון. מיג 15 זה – הראשון שהגיע לידיים מערביות – שוכן היום במוסיאון חיל האוויר".

 

צל"ש מפקד חיל הים - בעלון חיל הים מה- 20 בנובמבר 1956 מצויה כתבה על המיג, שנכתבה כמה ימים לאחר החילוץ. לא זכור לי שרואיינתי, אך אני מזדהה לחלוטין עם הציטוט "כי מפקד המבצע גילה מידה ראויה לציון בשל דבקותו במשימה...". ואכן כמה ימים לאחר שהנחתות חזרו לבסיסן ואנשי המילואים שוחררו, פניתי למפקד החיל, שמואל טנקוס ובקשתי להעניק למאיר צל"ש.

 

מפקד החיל החליט לציין לשבח... את השייטת.

מפקדת חיל הים

לשכת מפקד החיל

מח/ 452 /863. 21 לנובמבר 1956

אל: מש"ט 11

הנדון: חילוץ המיג

1.      עם גמר חילוצו של המיג והעברתו לנמל חיפה, קבל נא את תודתי והערכתי על אופן ביצוע המשימה ע"י אנשי יחידתך.

2.      ידועים לי הקשיים והתנאים המיוחדים בהם פעלו האנשים ובצוע הפעולה מוכיח על דבקות ללא שעור במשימה ועל כושר ותושייה של אלה שניצחו על המלאכה.

3.      כושר האימפרוביזציה, ההתאמצות והיכולת להסתדר בתנאים קשים, שגילו האנשים, ראוי לציון מיוחד.

4.      אודה לך באם תעביר תודתי והערכתי זו לכל אלו שהשתתפו במבצע.

   

ש. טנקוס אלוף

מפקד חיל הים

 

 

 

 

 



[1]. פלגת הנמ"כים בפקודו של גד אשר, הורדה ב- 28.10.56 ברכבת מנמל חיפה לבאר שבע ומשם במשאיות לאילת וסייעה לחט' 9  בדרכה לשרם א-שייח  - הנחתת 2 טנקים AMX ודלק  בחוף דהב.

[2]. רן פקר, 'נץ בשחקים'. הוצאת 'למשכל' - ידיעות אחרונות 2002, עמ' 48, 64-8. את יאק נבו הכרתי אישית במלחמת יום כיפור בבסיס האווירי שרם א-שייח. י. ב-צ.



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה