רב"ט משה ברבלט

עיטור המופת
משה ברבלט

משה ברבלט


תיאור המעשה: ביום ה-21 במרס 1968, בזמן פשיטת צה"ל בכרמה, נפצע רב"ט משה ברבלט ונקטעו שתי רגליו. על אף פציעתו הקשה ובהיותו תחת אש אויב, גילה התנהגות למופת בכך, שדרש כי הפצועים יפונו משטח האש ורק לאחר מכן הוא פונה. על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי



כתבה מבמחנה, יוני 2014

עדותו של טוביה רביב שהיה המג"ד של משה ברבלט במבצע.

ההערות מתייחסות בעיקר למה שנכתב בכתבה בעיתון במחנה ב 26 ביוני 2014.

לעפר שלום !

תודה על תשומת הלב. 
בוודאי שזכור לי, כל פרט,  והרבה יותר מדוייק ממה שמשה ברבלט מתאר בכתבה.

תיקון הדברים: 
1.  משה ברבלט גוייס למבצע כראמה כטנקיסט. לאחר שהטנק שלו נפגע
שני אנשי צוות (ברבלט ו-בכר) נאספו ל-זחל"מ הפיקוד שלי.

2. אחרי שהזחל"מ נפגע (אגב, איש הצוות השני - בכר, איבד רגל אחת) 
הסתתרנו מאחורי כפל קרקע (רק לידיעתך - שגם עוזי בר-צור ז"ל היה שם)
הנחתי את ראשו של ברבלט על השוקיים שלי והוא ביקש ממני לכבות את
האש על הרגליים שלו (ולא שאל אם יש לו נעליים) ולא עניתי כיון שראיתי
שאין לו רגליים כלל.

3. הוא לא ביקש לפנות פצועים אחרים לפניו אלא אמר לי טוביה אתה
המג"ד תילך להמשיך לפקד, תלכו כולכם. אותי אף אחד כבר לא יוציא מכאן !!
עניתי לו שהוא מדבר שטויות ונצא כולנו.
למחרת ביקרתיו בבית החולים הדסה, והזכרתי לו באיזו קלות היה מוכן
לוותר על חייו. אגב - מי שפינה אותנו עם זחל"מ היה גד מנלה ז"ל.

4. ברבלט הומלץ ל-צל"ש על כך, שמיד אחרי שנפצע קשה, עודד את כל צוות ה-זחל"מ להתפנות
ולעזוב אותו בשטח כיון ש (כפי שאמר): "אותי אף אחד לא יציל כבר". 
למעשה וויתר על חייו, ובמצבו, בראש דאגותיו היה שהאחרים ינצלו.

אני הגבתי בחומרה ואמרתי לו: "תפסיק לבלבל במוח, - כולנו נתפנה מכאן יחדיו."

וזה מה שהזכרתי לו למחרת בעת ביקורי בהדסה, בזמן שהיה כבר בטוח -
שאומנם בלי רגליים - אך יישאר בחיים !!

אף אחד, אז, לא ציפה שהוא עוד ישיג מדליות אולימפיות !!