סמ"ר גלעד פישר ז"ל

צל"ש המאו"ג
גלעד פישר

גלעד פישר


סיפור המעשה: ביום ט"ו בתשרי תשס"ה (30.9.2004), בתנאי מזג אויר קשים, חוליה שבה שני מחבלים ניסתה לחדור למוצב "חלי" ברצועת עזה. סמ"ר גלעד פישר ז"ל אשר איבטח את שער המוצב החליט לפנות לעמדת תצפית טובה יותר בשל הערפל שהגביל את יכולת הראייה. לאחר ששמע רחשים בשער המוצב החליט לפתוח באש לעברם. מהירי נהרג אחד המחבלים. סמ"ר גלעד פישר ז"ל נהרג מירי המחבל השני. ערנותו של סמ"ר גלעד פישר, תגובתו המקצועית ועמידתו על המשמר מנעו חדירת מחבלים למוצב "חלי" וכך נמנע אסון כבד. על כך מוענק לסמ"ר גלעד פישר ז"ל ציון לשבח מטעם מפקד אוגדה 162 יום העצמאות 26 באפריל 2006 גיא צור, תא"ל מפקד אוגדה 162



גלעד התגייס לצה"ל בחודש מרץ 2002. הוא ביקש לעשות את שירותו הצבאי ביחידת איכות ולהיות לוחם מן השורה ולשם כך הצטרף לגרעין "גחלת" של "בני עקיבא", שיצא למסלול בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל. במסגרת הגרעין יכול היה לצאת לפרק של משימה חברתית, אך גלעד בחר במסלול הצבאי הרצוף - לשרת שירות מלא ללא הנחות. וכך, מחיל אל חיל, שלב אחר שלב, התקדם במעלה הדרך. את יציאתו המיועדת לקורס מ"כים דחה עד לרגע שבו ירגיש בשל ומוכן, וגם לאחר שסיים את הקורס ונתבקש לצאת להדרכת טירונים, ביקש לחזור לפלוגות הוותיקות, להמשיך במסלול של לוחמה ולא של פיקוד. בהמשך, יצא לקורס מרגמות ובסיומו חזר לפלוגה המסייעת של גדוד "בזלת" כמש"ק במחלקת המרגמות של הפלוגה. במהלך שירותו השתתף בפעילות מבצעית מורכבת באזורים עוינים ובמקומות מרובי סכנה, אך מעולם לא התלונן. הוא שהה בשטחי יהודה ושומרון, שירת בבית לחם ובחברון, ועד להר דב שבגבול הלבנון הגיע. אהוב היה מאוד על חבריו ועל מפקדיו, "פשוט מפני שהיה נעים, מסביר פנים לכל אחד ועשה את עבודתו ללא דופי", מסבירים חבריו. לכל אורך הדרך, סיפרו, גלעד היה מאלה שעושים ולא מאלה שצריך לומר להם מה לעשות. הוא פשוט עשה, כמו היה זה מובן מאליו. בתקופה המבצעית שעשו בחברון, בטרם סיום מסלול, כבש גלעד את לב הסמל שלו. זה ראה בו את אחד מעמודי התווך של המחלקה, "הדבק של המחלקה", והטיל עליו משימות בידיעה שגלעד ימלאן על הצד הטוב ביותר. עובדת היותו חייל דתי בודד בחברת חיילים חילונים לא הייתה פשוטה, אך גלעד נותר נאמן לדרכו ולאמונתו. "זה לא קל לעמוד על עקרונות ולשמור על דרך בסביבה שיוצרת תנאים לא קלים - אך גלעד האמין, התעקש ועשה", כך העיד אחד ממפקדיו. ואמנם, גלעד לא כפה עצמו על איש, מצא את הזמן להניח תפילין ולהתפלל, וניסה לשאוב כוחות בכל ביקור בבית. את מחשבותיו והגותו העלה על הכתב, ואלה נוספו למאמרים שכתב בתקופת לימודיו ואשר קובצו בחוברות. גלעד הרבה לכתוב על סלידתו מצביעות וזיוף, על החיפוש אחר הצדק, היושר, החברות והאמת.

חודשי חייו האחרונים של גלעד עמדו בסימן פריחה - כמו פרח שנפתח אל העולם: הייתה בו שמחה, אותה נהנה לחלוק עם אוהביו. בתקופה זו החל לנגן בגיטרה והיה מלווה את נגינתו בשירה. הוא הרבה לקרוא וממש בלע ספרים, בעיקר ספרי אמונה והגות. כן גילה התעניינות בתולדות עם ישראל ובמורשת קרב והחל להרהר באפשרות כי בעתיד ילמד היסטוריה. בתחום המשפחתי חש שמחה כנה ואמיתית לרגל נישואיה הקרבים של אחותו ענבל, וקיבל בחום את מוטי, גיסו לעתיד. השניים הפכו לחברים קרובים, כמעט אחים, והכימיה שנוצרה ביניהם תרמה לו באופן משמעותי. גלעד סייע רבות בהתארגנות לחתונה ובהכנת משכנם המיועד של בני הזוג.

הזמן חלף, וגלעד כבר החל לחשוב על התקופה שלאחר השחרור. עם הספירה לאחור החלו להתעורר גם השאלות, לקראת פרשת הדרכים המתקרבת. בין פעילות מבצעית אחת לאחרת יצאה פלוגתו לנופש באשקלון, ומשם הוקפצה לעזה, אזור בו לא שירת גלעד מעולם. הימים היו ימי מבצע "ימי תשובה" שמטרתו הייתה למנוע ירי טילי "קסאם" לעבר שטח מדינת ישראל, ופלוגתו של גלעד נקראה להחליף את פלוגת ההנדסה של גדוד סיור "גבעתי", אשר עמדה להיכנס לפעילות בעזה. הפלוגה המסייעת קיבלה את האחריות לגזרת "רכס השבעים", כאשר מחלקת המרגמות, בה שירת גלעד, הוצבה במוצב "חלי" שמול ג'בליה. כשהגיע גלעד למקום היה המום: היה זה מוצב חשוף, אותו הגדיר במילים "גבעת חלפון". שלושה ימים לאחר הגעתו למקום, נקטפו חייו.

גלעד נפל בקרב בצפון רצועת עזה בחג הסוכות, ביום ט"ו בתשרי תשס"ה (30.9.2004), והוא בן עשרים ושתיים. גלעד הופקד על שמירת פתח מוצב "חלי", וחייל נוסף ששמר לצדו הופקד על הגזרה הצפון-מזרחית של המוצב. סמוך לשעה שלוש לפנות בוקר, בחסות הערפל הכבד ששרר במקום, נעו שני מחבלי חמאס מדרום למוצב, ביצעו איגוף מזרחי והתקדמו לעבר פתחו. ממרחק מטרים ספורים זיהה גלעד את אחד המחבלים בשער המוצב, פתח לעברו באש, והרג אותו. מפקד המוצב וחייל נוסף שמעו את הירי, רצו לעבר הש"ג וזיהו את המחבל השני, שהשליך מטען נפץ לעבר עמדת השמירה. החיילים הסתערו, פגעו במחבל והרגו אותו. במהלך חילופי האש שהתנהלו במקום, נהרג גלעד. עוד שלושה חיילים נפצעו, אחד מהם באורח קשה.

ערנותו של גלעד ופעולתו המהירה מנעו את חדירת המחבלים למוצב והצילו את חיי חבריו, ועל מעשה זה הוחלט להעניק לו ציון לשבח. בנימוקיו להענקת הצל"ש ציין מפקד חטיבת הנח"ל: "... כבר בתחקיר הראשוני בשטח הבנתי שמדובר בסיפור גבורה. גלעד, ששמר בעמדת הש"ג בליל ערפל סמיך, הציל למעשה בתגובתו הנכונה את שאר חבריו שישנו באותה העת בתוך המוצב. לכאורה עשה את המתבקש והמצופה ממנו, אך התבוננות עמוקה יותר בנסיבות מגלה מקצועיות, אומץ לב, נחישות, רעות - מה הם כל אלה? אלה הערכים שאנחנו מחנכים עליהם דורות של מפקדים ולוחמים - גלעד הביא ערכים אלה לתוך הקרב הקצר שניהל מול המחבל שהרג. גלעד בעיניי גיבור, דמות מופת ללוחמים בצה"ל. ... מותו של גלעד ציווה עבור חבריו את החיים, על כך יצוין לשבח".

גלעד הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בהושעיה והיה לחלל צה"ל הראשון של היישוב


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה