רס"ן אורי בן-שמואל ז"ל
|
אורי בן-שמואל
סיפור המעשה (נוסח לא רשמי): כשפרצה מלחמת שלום הגליל, הוזעק אורי לטייסת המסוקים שלו. הוא יצא ללבנון למשימות חילוץ נפגעים, ועל כך הוענק לו ציון לשבח ממפקד חיל-האוויר.
כשהתגייס אורי לצה"ל, התנדב לחיל-האוויר ועבר קורס טיס. את קורס הטיס סיים בתקופת מלחמת יום-הכיפורים, והוצב לשרת בטייסת מסוקים. לאחר תקופת שירות כטייס מסוקים, נקרא אורי לשרת כמדריך טיס בבית-הספר לטיסה. הוא ראה את ייעודו כמחנך דורות של פרחי טיס, וחלומו הגדול היה לפקד על טייסת ההדרכה של פרחי הטיס. בשלב מסוים, כשהתברר לו שהוא צעיר מכדי לקבל את הפיקוד על טייסת ההדרכה, פרש אורי מן הצבא והלך להדריך בפנימיית "שטיינברג" לילדים מחוננים בכפר סבא.
לאחר שלושה חודשים של חופשה, נקרא אורי לחזור לצה"ל וקיבל את הפיקוד על טייסת ההדרכה. על עבודתו המיוחדת, כמדריך של פרחי טיס, מספרים חבריו לטייסת. וכך כותב דוד אורלי, במכתב למשפחתו של אב"ש: "...קיבלתי כנפי טיס לפני שבנכם המנוח נולד. אני עדיין טס ואת שירות המילואים שלי אני עושה בבית-הספר לטיסה, ...שם גם הכרתי את אב"ש. שירתתי אצל מפקדים רבים בבית-הספר אך בנכם היה, להערכתי, מפקד ואדם בעל רמה טובה מכל המפקדים שהכרתי. אב"ש היה, קודם כול, מדריך טיס מעולה והבין את הבעיות של החניכים. הוא היה חייל וקצין יוצא מגדר הרגיל, והשפעתו כמפקד הורגשה זמן קצר לאחר בואו לבית-הספר".
כשפרצה מלחמת שלום הגליל, הוזעק אורי לטייסת המסוקים שלו. הוא יצא ללבנון למשימות חילוץ נפגעים, ועל כך הוענק לו ציון לשבח ממפקד חיל-האוויר. במכתב תנחומים למשפחה, כתב מפקד היחידה שלו: "כמפקדו בתקופה הקצרה שלפני המלחמה וכחברו לצוות הטייסים בתקופת המלחמה... למדתי להעריך את יכולתו המבצעית הגבוהה, את נכונותו להתנדב למשימות הקשות ולהסתכן כדי לחלץ פצועים מן החזית. אורי נשא בנטל הכבד שהוטל על הטייסת במלחמה קשה זו, ועשה זאת באומץ ובתבונה".
ביום כ"ה בסיוון תשמ"ב (16.6.1982), בשעת טיסה מבצעית ליד אגם קרעון, נפל אורי והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנהריה. הוא השאיר אחריו הורים ואח.
הוספת תגובה