מפקד הסיירת מספר: כך זכינו בצל"ש

כתבה מ- NRG 29.9.07

ב-12 ביולי 2006, שמע מפקד סיירת צנחנים היוצא כמו כל עם ישראל ברדיו על חטיפתם של החיילים גולדווסר ורגב . באותו השלב, הוא היה שקוע עמוק בקסבה של שכם, במבצע "זרעי קיץ" נגד תשתיות הטרור. חטיבת הצנחנים בפיקודו של אלוף-משנה חגי מרדכי הובהלה לגבול הצפון, וכשתהה לידור מדוע הוא ולוחמיו אינם עולים לגבול, השיבו לו הקצינים: "עזוב שטויות, עוד חמש שעות הכל יירגע וכולם חוזרים".

אחרי חמש שעות, כבר ארז רס"ן לידור את חפציו, עטה על גופו את הציוד ההכרחי וסיירת הצנחנים הגיעה לפיקוד הצפון וחיפשה במוטיבציה רבה אחר משימות. תחנוני הלוחמים נשאו פרי, והם קיבלו משימות. אולם בזו אחר זו נדחו מבצעיהם, והם נותרו "מובטלים".

רק שבוע לאחר מכן, בלילה של ה-19 ביולי, חצו לוחמי הסיירת את הגבול בפעם הראשונה אחרי שלוחמי "מגלן" נתקלו במחבלי החיזבאללה ברכס השקד. תחת מעטה החשיכה הם ניסו להגיע לזירת האירועים, אך נתקלו באש וחשבו כי נחשפו.

לאחר זמן מה התברר כי מדובר בירי צה"לי, והרוחות נרגעו. במבט של שנה לאחור, מספר לידור כי למרות העובדה שפרצה מלחמה, הלוחמים היו עודם שרויים בראשם במחשבה של היערכות כמו לקראת מבצע מיוחד נגד הטרור הפלשתיני, והסביר כי ברגעי הלחימה הראשונים שילמה הסיירת את מחיר המעבר משגרה למלחמה.

 רואה את ה"אקשן" מרחוק   
 בתוך מרון א-ראס, הסתתרו רס"ן לידור ולוחמיו בבתים מרוחקים אחד מהשני, מבלי שהיו יכולים לשמור על הגנה הדדית. צוות טנקים שנכנס עם הסיירת לכפר, נתקל במארב ונורו עליו מספר רב של טילים. כתוצאה מכך, הפכה הפעילות לקרב חילוץ. פלוגת חיל ההנדסה של גדס"ר הצנחנים שנכנסה לכפר אחריהם, נחלצה לעזרתם למלאכת פינוי הפצועים. 

"אחרי ההתקפה הזו של המחבלים העסק נרגע מעט", סיפר לידור בראיון. "אני הייתי עם צוות שמוקם במקום הגבוה ביותר בכפר, וכמפקד חשתי הרגשה מחורבנת. המפקדים שלך מתעסקים באש חילוץ ומגע, ואני נמצא בעומק הכפר ולא יכול להשפיע על שום דבר מחשש שיזהו אותי כמחבל".

צוות סמ"רים של הסיירת נשלח לתפוס בית שנראה על המפה כראוי להסתתר בו, אך בפועל היה בית נחות, בן קומה אחת ומוקף בטרסות ובשיחים. אחרי שהבינו זאת, הם ביקשו לעבור לבית אחר. מחבלי חיזבאללה זיהו אותם, ופתחו לעברם באש. מפקד הצוות היה יחד עם מטוליסט מחוץ לבית, וחמישה לוחמים אחרים שהיו בתוך המבנה חטפו ירי כבד, עד שהבית עלה כולו באש.

רס"ן לידור הבחין במתרחש מגבוה, אך לא הבין מה קורה. "ראינו כמות אדירה של לוחמים עם שכפ"צים, וסטים ומצנפות, משקפות וקסדות, כמו הלוחמים שלנו לכל דבר ועניין", אמר. הלוחמים בבית הגבוה חשבו כי מדובר בכוחות נוספים של צה"ל שהצטרפו ללחימה בלי ידיעתם ונצרו את נישקם, עד שהבינו כי מדובר בעצם במחבלים של החיזבאללה.   
 
  
 5 לוחמים בתוך תא שירותים צר 
 בתושייה רבה, חיפה מפקד צוות הסמ"רים, סגן (במיל') אלי קהן, על אחד הלוחמים שמכונה "אנדלאו" שהיה יחד איתו מחוץ לבית ונישקו הושבת לאחר שנורה על-ידי החיזבאללה. בזמן שסגן קהן ניסה לחבור לצוות שלו, השליך לעברו מחבל רימון, אך תוך גילוי אומץ לב נדיר הוא אחז ברימון והשליך אותו בחזרה ממרחק של 3 מטרים לעבר המחבל והביא לחיסולו.

חמשת הלוחמים הוותיקים שנלכדו בבית - יוני, איתוש, ברלין, רועי ובניה - הסתתרו בתא שירותים קטן בעוד המחבלים ממשיכים לתקוף את הבית. סגן קהן הבין כי מפקד הסיירת לא יכול לזהות אותם, ולכן הוא הסתכן וסימן מרחוק בידו את מיקומו והיכן נמצאים המחבלים. לוחמי הסיירת בבית הגבוה זיהו את הסימנים, פתחו במכת אש קטלנית והצליחו להרוג מספר רב של מחבלים בו זמנית. שלושה מחבלים נוספים שניסו לפרוץ לתא השירותים הצפוף נהרגו על-ידי הלוחמים שהתבצרו בתוך החדרון הצר.

במשך 20 דקות הדפו הלוחמים התקפות מחבלים מטווח קצר, ולאחר מכן הגיעה הפוגה בלחימה של 40 דקות. אולם היה זה רק השקט שלפני הסערה: מחבלי החיזבאללה התארגנו והחלו בהתקפה מכל הכיוונים נגד הבית הגבוה בו שהו רס"ן לידור ויתר לוחמי הסיירת. "כל הלוחמים בבית נשכבו על הרצפה ותפסו את הראש", הוא סיפר. "כל הזכוכיות התנפצו ובמזל גדול אף אחד לא נפגע".

לידור התעשת וצעק לעבר חייליו. "כל הלוחמים קמו כמו גיבורים והתחילו להשיב אש", הוא מספר ל-nrg מעריב בגאווה. "החיזבאללה ירה באטרף. החבר'ה שלנו חיפשו מטרות בצורה מושכלת. אחרי שהם הבנו שהם חוטפים, הם נרגעו". אחרי שהערפל התפוגג, החלו מטוסי קרב לסייע לכוחות בקרקע באמצעות ירי מהאוויר וחיל התותחים החל לרסק בתים באמצעות ירי פגזי ארטילריה.   
  
 
 ההחלטה שהובילה לתפנית בקרב 
 סיירת הצנחנים הנחילה תבוסה כואבת באותו הקרב לחיזבאללה, אבל לא הכל היה לשביעות רצונם. היו רגעים קשים ביותר, שגרמו להם להבין שהמשימה הולכת ומסתבכת. "אני מספר היום את הדברים בחיוך, אבל בתוך הקרב התחושה היתה נוראית", הוא אמר ל-nrg מעריב. "עד כמה שזה נשמע מצחיק, מצאנו את עצמנו מעטים מול רבים. צבא הגנה לישראל, מול טרור קטן. היינו 25 חבר'ה ותקפו אותנו עשרות מחבלים. איך יכול להיות שהגענו למצב הזה, איך אנחנו מוצאים את עצמנו בקרב הגנה ובנחיתות מספרית?".

רק אז ביקשו חמשת הלוחמים לצאת מתא השירותים. אחד מהם ביקש אישור להביא מכשיר קשר שנמצא על גופתו של אחד המחבלים, אך רס"ן לידור התנגד בתוקף וטען כי יש בכך סיכון ממשי לחייהם ולכן פקד עליהם להגיע ישירות לבית הגבוה מבלי להתמהמה. הלוחמים התעקשו, וביקשו מלידור פעם נוספת, אך שוב נענו בשלילה. למרות זאת, הם החליטו על דעת עצמם לקחת את מכשיר הקשר, ורק אז להגיע אל בית הגבוה בעוד החיזבאללה ממשיך לירות עליהם.

בדיעבד, התברר כי היתה זו אחת ההחלטות האפקטיביות ביותר בקרב במרון א-ראס. בכל צוות בסיירת ישנו מתשאל שלמד ערבית במהלך ההכשרה. בצוות של רס"ן לידור המתשאל היה סמל אבידן. הוא קיבל לידו את המכשיר, והחל לתרגם את פקודות החיזבאללה שעלו ממנו בערבית. בתחילה לא הבינו הלוחמים דבר. המחבלים דיברו בקודים, ולידור כבר החל לחשוב על העתיד וסבר כי רק מאוחר יותר יוכלו בארץ להסתייע בדברים. אבל אבידן לא התייאש, ולאחר האזנה ממושכת הוא הצליח להבין את כוונותיהם של המחבלים תוך שימוש במה שלמד ובהיגיון.

עמית ולוחמיו פתחו את המשקפות, וראו כיצד התרגום של אבידן הופך לידי מעשה בשטח. הלוחמים כיוונו את כלי הנשק והחלו לירות במדויק עוד אבידן מכוון אותם לתנועות המחבלים. צרחות המחבלים במערכת הקשר של החיזבאללה הבהירו ללוחמי הסיירת כי הם פוגעים היטב. אם בתחילת הקרב בשעה 9:30 בבוקר היו ברשת 25 תחנות כשכל אחת מהן מייצגת חוליית מחבלים, בסוף הקרב סמוך לשעה 18:00 נותרו רק חמישה מפקדים בשטח.  
 
 
 "הקלה עלינו התחושה שעשו משהו כדי לעזור לנו" 
 "הבנו את זה מהר מאוד", הסביר לידור. "אחד המפקדים צעק 'עדנן עדנן' והוא לא ענה, 'עלא עלא' והוא לא ענה. זה לא שמישהו ירד מהאזנה. זה היה כמו משחק מחשב: הם הסתתרו לכאורה, ואנחנו פגענו בהם. בשש בערב שמענו קולות ייאוש ופקודות נסיגה לכיוון הכפרים עינתא ועיתרון". כלי-רכב של החיזבאללה מיהרו להגיע למקום לחלץ את המחבלים שנותרו, אך לוחמי הסיירת המשיכו במשימה וקטלו אותם מטווחים רחוקים.

בראיון, התעקש עמית לידור להתייחס לסוגיה בה נשלחו לוחמי יחידת אגוז לאור יום לתוך מרון א-ראס. "מפקד חטיבה 300 החליט לשלוח אלינו את אגוז באור יום, כדי לעזור לנו בקרב", אמר. "אני לא שופט עכשיו את הצורה שזה נעשה והאם התוכנית היתה טובה או לא, אנחנו היינו צריכים את הסיוע שלהם. בדיעבד, הקל עליי שהם הגיעו, למרות שהם ספגו חמישה הרוגים. הקלה עלינו התחושה שעשו משהו כדי לעזור לנו. אגוז נכנסו ביום, למרות הבעייתיות של המהלך. זה היה מאוד חשוב ללוחמים שלי לשמוע".

הסיירת נותרה עוד מספר ימים במרון א-ראס, בזמן שחטיבת הצנחנים נלחמה בכפר עיתא א-שעב. אחרי כמה ימים התקבלה הפקודה לכתר את בינת-ג'בל מכיוון מערב, בעוד חטיבת גולני מכתרת ממזרח. תוך יומיים הסתיים המהלך, וגדוד 51 של גולני בפיקודו של סגן-אלוף יניב עשור נכנס לקרב המפורסם בבינת ג'בל בו נהרג רס"ן רועי קליין.

לאחר המבצע יצאו לוחמי הסיירת להתרעננות בשטח ישראל, וכשחזרו נכנסו לכפר בית-ירהון שבעומק השטח הלבנוני, המקום הכי עמוק בו דרכו לוחמי החי"ר של צה"ל למעט לוחמי סיירת מטכ"ל ושייטת 13 שהונחתו בבעל-בק. "היינו הכוח הכי עמוק לבד באמצע לבנון, כשהמחבלים היו עסוקים בגבול עם הכוחות שנכנסים פנימה", אמר. "לנו לא קרה כלום. אחרי יום בבית-ירהון, מקום יפה, קיבלנו פקודה תמוהה לחזור לבינת-ג'בל".

בחלק השני של הראיון שיפורסם מחר, יספר מפקד הסיירת על "המפלצת" בה נתקלו לוחמיו בבינת ג'בל, על המשימות הלא ברורות שניתנו להם, על פינוי הלוחמים הפצועים בכל מחיר, על הפתרונות שמצאו למצוקת הרעב ועם אלו תחושות הוא סיים את המלחמה.