שנים עשר גיבורי ישראל – לא היו לבדם

עפר דרורי
שנים עשר גיבורי ישראל – לא היו לבדם - מלחמת העצמאות - גיבור ישראל


מן המפורסמות היא העובדה שבסיומה של מלחמת השחרור הוענקו לשנים עשר חיילים עיטור "גיבור ישראל" שהומרו בשנת 1973 לעיטור הגבורה. עוד ידוע כי בהוראת בן גוריון נבחרו שנים עשר חיילים בלבד לקבלת העיטורים כייצוג סמלי למספר שבטי ישראל. בפועל המצב שונה ובמלחמת השחרור שנמשכה כעשרים חודשים ותבעה כששת אלפים קורבנות הוענקו צל"שים רבים אחרים אשר נשכחו, חלקם בגלל חלוף השנים וחלקם בגלל היותם בצילם של שנים עשר גיבורי ישראל אשר זכו לפרסום הולם. עוד פרטים בכתבה.



מן המפורסמות היא העובדה שבסיומה של מלחמת השחרור הוענקו לשנים עשר חיילים עיטור "גיבור ישראל" שהומרו בשנת 1973 לעיטור הגבורה. עוד ידוע כי בהוראת בן גוריון נבחרו שנים עשר חיילים בלבד לקבלת העיטורים כייצוג סמלי למספר שבטי ישראל.

 

בפועל המצב שונה ובמלחמת השחרור שנמשכה כעשרים חודשים ותבעה כששת אלפים קורבנות הוענקו צל"שים רבים אחרים אשר נשכחו, חלקם בגלל חלוף השנים וחלקם בגלל היותם בצילם של שנים עשר גיבורי ישראל אשר זכו לפרסום הולם.

 

במהלך עבודתי בהקמת אתר הגבורה[1] הגעתי לחומרים שונים ומגוונים מהם ניתן ללמוד כי הומלצו צל"שים רבים במלחמת העצמאות, לחלק מהם גם הוענקו במהלך הקרבות ציונים לשבח.

כפי שלא יעלה על הדעת לשכוח ולהשכיח למעלה מחמש מאות עיטורים וצל"שים שהוענקו לאחר מלחמת יום הכיפורים בגלל שבאותה מלחמה הוענקו שמונה עיטורי גבורה כך לא יעלה על הדעת להעלים ממורשת הקרב של צה"ל את אותם עשרות רבות של צל"שים שהוענקו במלחמת השחרור בגלל שנים עשר גיבורי ישראל שהוענקו במלחמה זו.

 

הבעיה המרכזית היא שאין בידי צה"ל רשימות מסודרות של כלל מקבלי הצל"שים בתקופה זו. במיוחד נכון הדבר לגבי צל"שים שנתנו מח"טים במלחמת העצמאות. בהערת אגב אציין שחוסר כזה קיים לא רק לגבי מלחמת העצמאות אלא גם בהתייחס לתקופות מאוחרות יותר. לא קיים רישום מלא של צל"שים שהוענקו ע"י מח"טים או מפקדי אוגדות או אלופים. אתר הגבורה ממלא חוסר זה והוא המקום היחיד בו ניתן לקבל רשימה כזו הכוללת צל"שים של מח"ט, מפקד אוגדה ואלוף מקום המדינה ועד היום. לצד שמם של מקבלי הצל"שים קיים מידע על פרטי הצל"ש ובחלק מן המקרים גם מידע נוסף כמו תמונת בעל הצל"ש, סיפור הקרב ועוד. המחקר שלי באתר הגבורה כולל בין היתר איתור כלל מקבלי הצל"שים מקום המדינה ועד היום. עד כה איתרתי 97 צל"שים שנתנו מח"טים, 97 צל"שים של מפקדי אוגדות ו-305 צל"שים של אלופים. אני משוכנע שקיימים צל"שים נוספים שטרם איתרתי [2].

 

תרומה נוספת להנצחת הבעיה היא תחולת סעיף 20 לחוק העיטורים. בעניין זה כתב אביתר בן צדף בהזדמנויות שונות[3] וציין כי בחוק העיטורים שחוקק ב-1970 ונכנס לתוקף ב-1973 נקבע כי ההערכה מחדש של הצל"שים הישנים והמרתם לעיטורים תעשה רק על צל"שים שניתנו ע"י הרמטכ"ל בעוד שמרבית הצל"שים שהוענקו בעבר הרחוק היו מטעם אלופי פיקוד ומפקדי חטיבות. החוק לא פסל (למזלנו) את הצל"שים מהעבר אלא רק סייג את תכולת ההמרה. לפיכך גם אם לא ישונה החוק (דבר שראוי שיקרה מוקדם ככל האפשר) כל הצל"שים שהוענקו במהלך מלחמת השחרור ואחריה הם בתוקף וקבילים כמו כל צל"ש אחר.

 

אתר הגבורה לקח על עצמו לנסות לאתר ולחשוף לציבור את כלל מקבלי הצל"שים בצה"ל מקום המדינה ועד היום תוך מאמץ רב לאיתור אותם צל"שים לא ידועים ביניהם, צל"שים של  מח"ט ממלחמת השחרור וממלחמות אחרות, צל"שים של  מפקדי אוגדות וצל"שים של  אלופים שניתנו בתקופות שונות.

 

קושי נוסף באיתור הצל"שים האלה נעוץ בעובדה שבעבר הענקת צל"ש נעשתה בדרך צנועה השונה מהיום. צל"ש ניתן בצורת מכתב אישי או במסגרת פקודת יום שהוקראה במסדר ללא טקס רב רושם וללא תעודת קלף והגרוע מכל ללא תיעוד מסודר אצל גורם מרכזי בצבא.

 

הצל"שים של מלחמת השחרור

בתאריך 20 באוקטובר 1949 הגישה וועדה של מחלקת הסגל במטכ"ל את המלצותיה [4]. יו"ר הוועדה היה סא"ל נחום שדמי וחבריה היו בנוסף סא"ל מקלף וסא"ל אבידן. הוועדה ביצעה בדיקה ראשונית של 2498 מקרים. בבדיקה היו שותפים שלושת חברי הוועדה ולאחריה בוצעה בדיקה נוספת שנעשתה ע"י סא"ל שדמי לבדו היות והוועדה התפרקה. המלצות הוועדה היו:

  1. לאשר 1704 המלצות לצל"ש ולדחות 794 המלצות אחרות
  2. לערוך בדיקה נוספת של המקרים שעמדו בפני וועדת שדמי ועוד כמאה מקרים שהובאו לוועדה לאחר סיום עבודתה וזאת ע"י וועדה אחרת
  3. להמליץ על אות קולקטיבי מיוחד לשורה של יישובים שעמדו במערכה ביניהם: ירושלים, גוש עציון, רמת רחל, נגבה ועוד.

 

בתאריך 1 בנובמבר 1949 מונתה וועדה לבחינת מתן צל"שים לחיילים ויחידות במלחמת השחרור. חברי הוועדה היו סא"ל י. פונדק (יו"ר), סא"ל ע. נשרי וסא"ל ב. זיו. וועדה זו מונתה כפי הנראה לאור המלצותיה של וועדת שדמי בדבר הצורך בוועדה נוספת להערכת ההמלצות לצל"שים ממלחמת השחרור.

וועדת פונדק קיימה 23 ישיבות עד לתאריך 25 בנובמבר 1949 עבודתה כללה מיון החומר שנמסר לה ודיונים בהמלצות השונות שהונחו לשולחנה. הוועדה המליצה בסיום עבודתה האינטנסיבית את ההמלצות הבאות:

  1. להמליץ לרמטכ"ל לאשר 1137 אותות הצטיינות בשבע דרגות (מציון לשבח ועד לגבורה דרג 2) [5], ממספר זה 309 חיילים שהיו חללים ו-828 חיילים חיים.
  2. הוועדה ציינה כי נשארו בתיקיה עוד כ-2700 מקרים לטיפול. הוועדה הגיע למסקנה כי איננה יכולה להגיע לכלל מסקנה סופית. בפועל המלאכה ביתרת התיקים שלא טופלו לא הושלמה.
  3. לקיים את הטכס הראשון לחלוקת הצל"שים בחג החנוכה שחל בדצמבר 1949.

 

למיטב ידיעתי לא התקיים טכס כזה. גם רשימת המומלצים של הוועדה לא נמצאה. הרשימה צורפה כנספח לדו"ח הוועדה אבל הנספח אבד.

 

משיחה שקיימתי לאחרונה (20.11.08) עם יצחק פונדק למדתי שלדעתו לא הייתה סמכות לאף גורם להעניק צל"ש במהלך מלחמת השחרור. היו מפקדים במהלך המלחמה שהעניקו ציונים לשבח אבל התוקף שלהם אינו ברור. פונדק ציין בפני כי לאחר שבן גוריון החליט שיוענקו שנים עשר עיטורים בלבד הוא נפגש עם בן גוריון וציין בפניו "כי זה בלתי אפשרי לבחור מתוך מאות רבות של מועמדים ראויים שנים עשר בלבד היות ובחירה כזו תפגע במאות אחרים שראויים לעיטור". לדברי פונדק בן גוריון התעקש על המספר שנים עשר וזה מה שקבע. הוועדה שפונדק עמד בראשה החליטה לקבוע קריטריון שיסייע לה במיון והוא שהמעשה המיוחד המיועד לעיטור גרם לניצחון בקרב. היה מקרה מסוים שבעיני פונדק הוא המיוחד ביותר במלחמה אבל באותו מקרה לא הושג ניצחון ולכן המועמדות הספציפית הזו נפלה.

 

מתוך דברים אלה אני די משוכנע שגם אם לא הייתה הנחייה מסודרת לגבי הקריטריונים להענקת צל"ש הם בפועל ניתנו, כנראה שבמרבית המקרים ע"י מפקדים עם רקע של שרות בצבאות אחרים בהם הענקת ציון לשבח הייתה מקובלת. צל"שים אלה הם לדעתי צל"שים לכל דבר.

 

אני מנצל הזדמנות זו לקוראי הכתבה ומבקש לקבל באמצעותכם מידע על חיילים אשר קבלו צל"ש במלחמת השחרור לפנות אלי ולהעביר את פרטיו באמצעות הדוא"ל offerd@gmail.com . אבקש לצרף סריקה של הצל"ש עצמו שברוב המקרים הוא מכתב בו מציין מפקד החטיבה את החייל או העתק פקודת יום שהוקראה לחיילים במסדר בה רשומים שמות של חיילים או יחידות ואת סיפור ציון השבח.

באותה הזדמנות אודה על כל מידע לגבי צל"שים של מפקדי חטיבות, מפקדי אוגדות ואלופים, במקרה זה אבקש לבדוק קודם באתר הגבורה ולהעביר לי רק מקרים שאינם רשומים באתר.

נכון להיום רשומים באתר הגבורה 97 צל"שים שנתנו מח"טים, 97 צל"שים של מפקדי אוגדות, 305 צל"שים של אלופים ו-203 צל"שים של רמטכ"ל. בנוסף באתר הגבורה קיים מידע על 596 עיטורי מופת, 221 עיטורי עוז ו-40 עיטורי גבורה.



[1] www.gvura.org

[2] בקשה למידע זה מופיעה באתר הגבורה וכן בסיום כתבה זו. ראה - http://www.gvura.org/?l=he&a=4112

[3] ראה אתר הגבורה -  http://www.gvura.org/?l=he&a=4027

[4] מסמך של מחלקת הסגל מתאריך 20.10.1949 סימוכין מס/-4 9/9 בחתימת סא"ל נחום שדמי – ראש מחלקת הסגל במטכ"ל המופנה לרמטכ"ל ולסגנו.

[5] מסמך של הוועדה לאותות הצטיינות מתאריך 27.11.1949 בחתימת סא"ל פונדק (יו"ר), סא"ל נשרי (חבר) וסא"ל זיו (חבר) המופנה אל אלוף מרדכי מקלף סגן הרמטכ"ל.



עופר קוך
הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה