זכה בעיטור עוז בלבנון ונפצע בלחימה ברצועה
|
סגן אנטון סיומין. צילום: אדי ישראל
סגן אנטון סיומין, שחילץ גופת חברו במלחמת לבנון השנייה, רשם פרק לחימה נוסף לאחר שנפצע אתמול בהיתקלות עם מחבלים בצפון רצועת עזה
אתמול לפנות בוקר זיהה כח צנחנים ירי צלפים וירה לעברם. המחבלים השיבו אש וסיומין, סגן מפקד פלוגה, נפגע ברגליו. כמה שעות לאחר ההיתקלות הוא פונה לבית החולים ברזילי באשקלון כשהוא סובל מרסיסים ברגליו.
אמש התנייד אנטון בן ה-24 על כיסא גלגלים ונראה חסר סבלנות. "נפצעתי מרסיסים, לא רציני", הוא הדגיש. אנטון כבר התקשר לחברים שלו ולחברה שלו, עדכן אותם לגבי מצבו וסיפר להם כי בשבוע האחרון הוא וחייליו נתקלו כמה פעמים בחוליות מחבלים מטווחים קרובים ואיתרו מטענים, מנהרות ובתים ממולכדים.
אנטון עלה מקזחסטן בשנת 2002 והוכר כחייל בודד. הוא התנדב לחטיבת הצנחנים, אך לאחר כמה חודשי שירות אירע האסון - הוא נפצע קשה באחת הצניחות וריסק את שתי רגליו. לאחר סדרת טיפולים צנח הפרופיל הרפואי שלו והוא שוחרר מצה"ל.
אנטון ידע כי יעשה הכל כדי לחזור לצבא. במשך ארבעה חודשים הוא הקדיש את עצמו לשיקום מפרך, כשבסיומו התייצב בפני הוועדה הרפואית ודרש לחזור להיות לוחם. הוועדה השתכנעה, ואנטון יצא לקורס מ"כים שאותו סיים בהצטיינות. ההמשך היה ברור: קורס קצינים, שגם אותו סיים בהצלחה, ואז - שיבוץ כמפקד צוות בפלוגת החוד של גדוד 890 בצנחנים.
בקיץ 2006, ימי מלחמת לבנון השנייה, עלה אנטון צפונה עם חייליו כדי להילחם בחיזבאללה. הצוות שלו הגיע לעיירה בינת ג'בל בדרום לבנון. "סרקנו בתים ונתקלנו במחבלים. לפתע נפתחה לעברנו אש מאחד החדרים", גולל אנטון את מאורעות הקרב שהתרחש שבוע לפני תום המלחמה, ושבעקבותיו זכה בעיטור העוז, השני בחשיבותו בצה"ל. "מפקד הכיתה, סמ"ר מאלקו אמבהו, נפגע מצרור יריות. לא ידעתי מה מצבו, לא ידעתי שהוא נהרג במקום".
כשהכדורים שורקים סביבו, זחל אנטון לתוך הבית, משך בכח את החייל הפגוע ובה בעת השליך רימון רסס לעבר המחבל. המחבל ירה בחזרה ופגע בגבו של אנטון, אך האפוד שלבש בלם את הקליע והציל את חייו. אנטון אסף את חייליו והסתער שוב על הבית. "פתאום ראיתי מחבל עם קנה שלוף לעברי", שחזר אנטון. "יריתי בו וקיבלתי צרור בחזרה. קליע אחד פגע לי באצבעות, וחטפתי רסיסים בעיניים ובכתף".
בתום הקרב נהרגו ארבעה מחבלים ששהו בבית. שמונה נוספים נהרגו מחוצה לו. אנטון הפצוע הורה ללוחמיו לעזוב את הבית תחת חילופי אש עם מחבלי החיזבאללה ולעבור לבית אחר, שם התמקמו הרופאים. מותו של מאלקו נקבע. אנטון עצמו איבד את אחת מאצבעותיו. "לא התמקדתי בפציעות שלי, אלא רק במשימה", סיפר. "אני המפקד והמוביל של המשימה. אם לא הייתי מוביל את הלוחמים, מי היה עושה את זה?".
פינוי החיילים מבינת ג'בל נמשך יומיים. בכל אותו זמן התעקש אנטון להישאר בשטח כדי להישאר עם חייליו, ולא עזב אותם כל עוד לא קיבלה המחלקה הנחיה לעזוב את השטח. הוא אושפז בבית החולים ונשלח לחודשי שיקום נוספים, שלאחריהם הוצע לו לחזור לגדוד כסגן מפקד פלוגה. לאחרונה קיבל אנטון הודעה ממפקדיו בצנחנים כי עם סיום לימודיו הוא יזכה לפקד על פלוגת לוחמים בגדוד 890 בו צמח.