סיפור המלחמה של רוני יחזקאל

עפר שלום, ברכות על הקמת האתר. עבורי הוא מעין סגירת מעגל שנפתח לפני למעלה מ-  שלושה  עשורים. נודע לי על קיום האתר מבני שי שכותב עבודת שורשים. הוא איתר את שמי ברשימת מקבלי הצל"שים והתרגש מאוד.

זה החזיר אותי לאותה מלחמה ולאותו קרב על ההר  שקיבל את הכינוי "העיניים של המדינה".

נטלתי חלק בעלייה הראשונה לכיבוש מוצב החרמון ב- 8 באוקטובר 1973 במסגרת פלוגה ב' – גדוד 17 –  חטיבת גולני (גדוד אריות הגולן)

קרב עקוב מדם שבו איבדתי לא מעט  חברים לנשק.

ב- 8 באוקטובר עלינו על ההר במסגרת כוח של החטיבה בפיקודו של המח"ט אמיר דרורי ז"ל.

הייתי בכוח שנע על זחל"מים בכביש האספלט הצר והמפותל שהוביל למוצב. חיילי הקומנדו הסורי חסמו את הכביש בשרשרת מוקשים וכשהשיירה נעצרה ירו אש תופת על הכוח הממונע  מעמדות אש שולטות מטווח קצר, מנשק קל, מטולי אר.פי. גי ורימונים. בקרב איבדנו 25 לוחמים ו- 57 נפצעו.

הנוסח הרשמי של סיפור הצל"ש מספר בסגנון יבש קמצוץ זעיר ממה שהתרחש שם על ההר., וזו הזדמנות לשפוך אור על מה שקרה ולהזכיר שמות של גיבורים שנשארו אלמונים.

המח"ט היה אמיר דרורי ז"ל , המג"ד היה סא"ל דובי דרור ז"ל שנהרג באותו קרב. המ"פ היה מודי בן שך (היום מבעלי חברת הדלק פז).הסמ"פ היה מוטי רוזנשטוק (לימים רוזן). והמ"מ היה סגן יעקוב ורצהייזר ממושב סלעית. חברים לנשק הזכורים לי מאותו קרב הם יצחק עוזרי שהוענק לו עיטור המופת , סגן שי פלטי שנהרג באותו קרב והוענק לו עיטור העוז. שניהם פינו תחת אש את שרשרת המוקשים שחסמה את ציר התנועה לרכבל העליון. רב"ט משה ביטרמן ז"ל שנהרג והוענק לו עיטור המופת.

אני רוצה לספר על חברים לנשק שנלחמו בגבורה עילאית ולא זכו להוקרה וגבורתם אינה מוטלת בספק. מג"ד 17 סא"ל דובי דרור ז"ל שירד מזחלם המפקד כדי לפקח תחת אש תופת על פינוי המוקשים שחסמו את ציר התנועה המוביל לרכבל העליון ותוך כידי כך נורה ונהרג.  מפקד פלוגה ב' מודי בן שך שניהל קרב הישרדות מעמדה נחותה נגד חיילי הקומנדו הסורי שירו אש תופת מהכיפות השולטות על הכביש המוביל לרכבל העליון. שם איבד 8 לוחמים ורבים מחייליו נפצעו כולל הוא והחובש הפלוגתי ישעיהו שיינקמן. הסמ"פ מוטי רוזן שפיקד על הקרב בגזרה שלי בקור רוח מדהים וביעילות למרות פציעתו והוא זה שנתן לנו את האומץ והכוח  לעשות את מה שעשינו.  מפעיל המ"ג טל דקל שבלם בכוח האש שייצר את הסתערות הסורים כשהוא חשוף לאש הנגדית עד שנורה בחזהו. המיקלעוניסט מרדכי פרלמן שלא הפסיק לירות תוך שהוא חשוף לאש הנגדית עד שנורה בחזהו ובזרועו. הלוחם סטרקשל מיכאל ז"ל שהשיב אש ללא הפסקה עד שנורה בראשו ונהרג.

המ"מ יעקוב ורצהייזר שהזחל"ם שלו חטף פצצת אר. פי. גי, בזחלם היו פצועים והרוגים חשופים לא הסורית. "ורץ" זה היה כינויו למרות שהיה פצוע ושותת דם נכנס לתא הנהג ופינה את הזחל"ם לאחור.

כל הדמויות הללו  נמצאות בזיכרוני ומלוות אותי מעל  3 עשורים והן תשארנה בליבי לעד.

לפני כשנה התקשר אלי אל"מ משה גבעתי שהוא חוקר בנושא מורשת של צה"ל. הוא ביקש לשמוע את גרסתי למה  שקרה שם על ההר ולאחר ששמע את סיפורי הוא אמר שהשלמתי לו חוליות חסרות לצורך כתיבת ספר על סיפור הקרבות בחרמון.

הנוסח הרשמי של סיפור הצל"ש מופיע באתר גוגל תחת השם רס"ר רוני יחזקאל.