הייתי ממוקד במטרה לא עניין אותי כלום

עפר דרורי
הייתי ממוקד במטרה לא עניין אותי כלום


סיפור צל"ש המח"ט של תותחן הטנק עמוס בן אור, ראיון ממאי 2009.



ראיון טלפוני עם עמוס בן אור, התקיים בתאריך 26 במאי 2009

היה יום קרב עם הסורים ומכיון שזה היה יום קרב מתוכנן כל צמרת הצבא היתה במקום, המח"ט בריל, הרמטכ"ל ואפילו שר הבטחון.
באותה תקופה לטנקים שלנו מסוג צנטוריון לא היו מדי טווח ובפעולת הערכת הטווח נעשתה באמצעות אומדן. לכל טנק או כוח היתה עמדה או מוצב שאליו היה צריך להגיע ובכל עמדה היו מטרות מוגדרות של הסורים.
במהלך יום הקרב נפתחה לעברנו אש טנקים ממיקום שלא היה ידוע לנו מראש.
אחד הטנקים שלנו נפגע ונשאר בעמדת אש גבוהה היות וקוו האש היה בחלקו בעמדות בוגי בגלל בעיות הנמכה אל מול מוצבים סוריים שהיו בטווח קצר יחסית. האש שפגעה בטנק שלנו היתה מטווח של כ- 2000 מטרים. הטנק שנפגע נשאר בעמדה וחטף מספר פגזים נוסף, חלקם ח"שים סוריים שלא חדרו את הטנק.

המט"ק החל לקרוא לעזרה בקשר ולבקש חילוץ היות והמזקו"ם נפגע ולא ניתן היה להסיע את הטנק לאחור לעמדה אחורית.
לצד הפגיעה בטנק הסורים הפעילו אש ארטילרית ומרגמות בכל האזור כדי להקשות עלינו את חילוץ הטנק הפגוע.

לא הצלחנו לאתר את מקור האש הסורית. אני הייתי בטנק מ"פ בתפקיד תותחן. לפתע זיהיתי הבזק מצד הסורי, קבלתי אישור לירי, יריתי ולאחר מכן בצעתי תיקון עצמי. כנראה שהייתי קרוב מאוד למטרה כי טנק סורי מסוג T-55 החל לצאת מעמדה שבה היה בנסיעה לאחור. יריתי בו ובפגעתי באזור המנוע בחלקו האחורי, מכיון שהוא היה עם מכלי דלק חיצוניים הוא נדלק ובער. יריתי עליו שני ח"שים שפגעו בו והדליקו אותו. היתה שמחה גדולה בטנק שלי.

במהלך הירי נאלצנו לעלות לעמדות גבוהות בגלל בעיות ההנמכה כך שהפכנו למטרה גלויה מאוד שמשכה את האש הסורית מהטנק הפגוע לטנק שלנו.
היתה התרגשות גדולה בטנק במיוחד לאור העובדה שכל צמרת הצבא היתה נוכחת במקום הארוע.

במהלך הירידה שלנו לעמדה אחורית זהיתי שתי מטרות נוספות ובירי מהיר השמדתי עוד שני בונקרים סוריים שמהם נורתה לעברנו אש נ"ט.

אני חושב שמבחוץ הארוע הזה נראה הרבה יותר הירואי ממה שאנחנו בתוך הטנק הרגשנו. היינו טנק מול טנק אויב מטווח 2000 בעמדות גבוהות כאשר הטנק הסורי מחופר בעמדת אש והם מחליפים אש. היינו יותר מקצועיים מהם ויותר נחושים.

לאחר שהתקרית נגמרה ירדנו לאחור ולאחר כעשר דקות הגיע אלינו כל הפמליה הצבאית.
בריל שהיה המח"ט ניגש לטנק , המ"פ הציג את האנשים ואז בריל שאל מי זה התותחן, הוא ניגש אלי , חיבק אותי ונישק לי את הראש בהתרגשות רבה.

אחרי כחודש הוזמנו לראש פינה למפקדת החטיבה וקבלנו שם תעודות צל"ש וגם שבוע חופש.

אני זוכר את עצמי במהלך הארוע מאוד ממוקד במטרה ולא חושב על כלום. ניהול הקרב המעולה היה ע"י המט"ק שהיה המ"פ אהוד רונן. הנהג היה ישראל פישר, הטען היה משה אפרתי. הצל"ש היה צוותי ובצוות טנק כל אחד עושה את עבודתו. עבודת הצוות היא  שמאפשרת את התוצאה הסופית כמו במקרה זה.


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה