חלוץ לפני ה' ולפני העם

הרב אורי דסברג אתר הגבורה, "שבת בשבתו", פרשת מטות מסעי תשס"ט - 18.7.2009, גליו
רועי קליין

רועי קליין


לדמותו של רס"ן רועי קליין ז"ל בעל עיטור העוז ממלחמת לבנון השנייה



שלוש לפנות בוקר, א' באב תשס"ו, לפני שלוש שנים - לוחמי גדוד 51 מתקדמים לעבר בתי הכפר בינת ג'בל שבלבנון - מלחמת לבנון השניה. בראש אחד הכוחות צועד הסמג"ד רועי קליין. לפתע נתקל הכח באש מחבלים, ירי ורימונים. סגן עמיחי מרחביה יוצא לאיגוף ימני, נפגע ונופל. רועי ממהר לכיוונו. שניהם מאותו הכפר - תושבי עלי שגם למדו שם במכינה "בני דוד", וקשרו את גורלם ליישוב ולצבא.
 
לפתע מבחין רועי ברימון שנזרק אליהם, ונחת סנטימטרים ספורים ממנו ומהכח. בעוד שניות מעטות יתפוצץ. רועי מספיק למסור את מכשיר הקשר המוצפן לאחד החיילים לבל יפול בידי האויב, קורא בקול "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד",  מזנק ונופל על הרימון, ובכך מציל את חיי חייליו. רועי מועלה בדרגה לאחר מותו - רב סרן רועי קליין הי"ד - ולמשפחתו מוענק עיטור העוז.
 
מהיכן שאב רועי את תעצומות הנפש הללו? הוא למד בבית הספר היסודי "יבנה" ברעננה, בתיכון אמי"ת בר-אילן, ומשם המשיך במכינה הקדם-צבאית "בני דוד" בעלי, ולמד הנדסת תעשייה וניהול במכללה האוניברסיטאית באריאל. תחביביו כנער: שחמט, כדורסל, כדורעף, ג'ודו, מחשבים, פסנתר וסקסופון, בני-עקיבא וטיולים בטבע הארץ. לא בדיוק מינון תחביבים רגיל אצל כל נער. ועוד דבר לא רגיל, אבל כנראה רגיל אצל בוגרי המכינה בעלי: לאחר סיום שירות החובה בצה"ל ולאחר שנשא לאישה את שרה, חזר לעלי כדי להיות סמוך למקום שבו ספג את עיקרי תורתו. וברצותו לספוג עוד הוא קובע עיתים מדי בוקר - השכם בבוקר - עם אחד מרבותיו. עבודת הגמר שלו במקצוע התעשייה והניהול הוא: ייעול של ארגון חסד - ייעול אינו רק נחלת מערכות כלכליות ומסחריות; גם את החסד ניתן וצריך לארגן באופן יעיל. וכל זאת בצד היותו בעל ואב מסור, שעיסוקיו הצבאיים אינם מונעים ממנו את זמן האיכות עם משפחתו - טיולים ומשחקים. וכאמור, תמצית כל חייו באה לידי ביטוי ברגע האחרון של חייו: נפילתו בקרב למען העם כולו וחבריו.
 
אם אלו הם פירותיה של המכינה הצבאית בעלי, אולי 'צודק' אגף השיקום במשרד הביטחון, שסירב לממן את הנצחתו של רועי ביישוב עלי (בטענה שאת זה לא עושים מעבר לקו הירוק...). שם אולי לא זקוקים לסמלים; אותם צריכים בבני-עקיבא במקסיקו-סיטי, בבית הספר היהודי בלימה שבפרו, ברעננה, בנתניה, ברחובות וברחבי האינטרנט (www.roiklein.co.il) - בכל אותם מקומות, שהמשפחה והחברים רואים ברועי דמות מופת לחיקוי וללימוד, ומוצאים לנכון להנציחו.
 
מסורת היא שצדיקים סוגרים את מעגל חייהם בדיוק, כדוגמת משה רבנו. רועי נולד בב' באב, בדיוק 31 שנים לפני שנקבר בהר הרצל שבירושלים. 
 
מעשהו של רועי הי"ד הזכיר לכל את מעשהו של נתן אלבז, שנהרג בצורה דומה בח' באדר א תשי"ד. תקדים בן אלפי שנים הוא מעשיהם של הרוגי המלכות, האחים לוליאנוס ופפוס, שכשמצאו את בתו של המלך הרוגה, התנדבו לומר שהם [כביכול] הרגוה, ונהרגו הם לבדם, ובשל כך "אין אדם יכול לעמוד במחיצתם". מקור לכל המקרים הללו, מאז ועד היום, ניתן למצוא בפרשתנו (במד' לב,יז) בהתנדבותם של בני גד ובני ראובן: וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם. כמשה חוזר על דבריהם (פס' כ) אין הוא חוזר על המלה חֻשִׁים, אלא אומר רק: אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה. המפרשים מסתמכים על תרגום אונקלוס ומפרשים: נזדרז, נפעל במהירות. אולם זה נכון לגבי המלה נֵחָלֵץ, שאותה מתרגם אונקלוס: נזדרז (וכן: תֵּחָלְצוּ - תזדרזון), אך מה הקשר לתרגומו את המלה חֻשִׁים - מַבְעִין? נראה שמלה זו באה מהמלה הארמית בעותא (רצון). בני גד ובני ראובן מתנדבים להזדרז מרצונם החופשי, אך משה אינו יכול לחייבם לכך, כיון שעל מסירת נפש בשביל הזולת לא ניתן לכוף ולחייב.


מקור הכתבה



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה