גיבורי המבצע

הרמטכ"ל, רב–אלוף גבי אשכנזי, אישר ביום שני את הענקתם של שבעה ציונים לשבח (צל"שים) לקצינים ולחיילים  שלחמו במבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה, לפני שמונה חודשים.

שני לוחמים יקבלו צל"ש מטעם מפקד הפיקוד, לשלושה יוענק צל"ש מטעם מפקד האוגדה ושניים נוספים יקבלו צל"ש ממפקד החטיבה. בין מקבלי הצל"שים שלושה קצינים וארבעה חיילים, מהם אחד שלחם במבצע בשירות מילואים.

בין היחידות שחייליהן יקבלו צל"ש נמנות חטיבת הצנחנים, יחידת אגוז, חטיבת כפיר, יחידת החילוץ וההצלה של חיל האוויר 669 וחטיבה 188 של השריון.

הרמטכ"ל החליט על רשימת מקבלי הצל"שים לאחר שמפקדי הכוחות הלוחמים שהשתתפו במבצע הגישו שמות של חיילים, וועדה מיוחדת בראשותו של תא"ל קובי ברק בחנה את הבקשות והגישה את המלצותיה. הקריטריונים שהוגדרו לבחירת מקבלי הצל"שים כללו: חתירה למגע ודבקות במשימה, אומץ לב חריג, גבורה, יוזמה ותושייה, חירוף נפש וסיכון אישי, גילוי כושר מנהיגות תחת אש, הפגנת דוגמה אישית ועוד.

כדור דרך הדיסקית

סמ"ר (במיל') עופר צהרי וסמ"ר (במיל') זיו דניאלי, שהיו לוחמים בפלחו"ד גדוד 101 של חטיבת הצנחנים בזמן המבצע, יקבלו ציונים לשבח על פעילותם במהלך האירוע שבו נפצע מפקד הגדוד.

סמ"ר (במיל') עופר צהרי יקבל צל"ש ממפקד האוגדה. "בדיוק אחרי שהמג"ד נפצע, תפס הסמג"ד פיקוד והורה למחלקה שלי לעלות לבית מול הבית שממנו הגיעו היריות כדי לחפות", סיפר השבוע. "עברנו בלילה שלפני ליד הבניין הזה ולכן שיערנו שאחת המחלקות האחרות בפלוגה כבר טיהרה אותו, אבל כשנכנסנו לבית שמתי לב שהרצפה הייתה מלוכלכת ואין עליה עקבות. אמרתי למ"מ שאני חושב שהבית לא מטוהר. למרות הכול התמקמנו ליד החלונות באחד החדרים והתחלנו לתת חיפוי לכוח של המג"ד. אחרי כמה זמן ביקשתי מחבר שלי להחליף אותי והחלטתי לצאת לסרוק את הדירה. בזמן שהלכתי בבית, שמתי לב שהארונות מסודרים, והבנתי שאף אחד לא עבר בחדרים כדי לעשות חיפוש. קרוב לכניסה היה חדרון קטן שנראה כאילו מישהו חסם אותו מבפנים, נעמדתי מולו והחלטתי להציץ עם הראש.

"כשעברתי את הסף שמעתי ירייה. עדיין יש לי תמונה בראש של השרוול של החולצה החומה שהוא לבש ושל אקדח. מההלם קפצתי אחורה לחדר וחבר שלי התחיל לתת אש שמנעה מהמחבל לצאת. הייתי עדיין בהלם אבל הבנתי שאני הבחור היחידי שיודע איפה נמצא המחבל. משכתי את החבר אחורה, הוצאתי רימון, וזרקתי אותו לתוך החדר. לא זרקתי רימון מאז הטירונות, אבל ברגע שהאבק עלה מהרצפה והסמג"ד הגיע לדירה הבנתי שהתפקיד שלי הסתיים.

"התיישבתי על המדרגות בחוץ והתחלתי לעשן סיגריות בשרשרת. ניסיתי להבין איך המחבל לא פגע בי. התחלתי לבדוק את כל הגוף, עד שהיד שלי הרגישה מעין בליטה מוזרה על הדיסקית. הוצאתי אותה וראיתי שיש חור במרכזה".

בשלב הזה הבין סמ"ר (במיל') עופר צהרי שהכדור עבר דרך הדיסקית, סטה מהמסלול ופילח את האפוד. "מה יש לעשות?", הוא שואל, "אומרים 'הגומל'".

לרוץ דרך האש

סמ"ר (במיל') זיו דניאלי יקבל צל"ש ממפקד חטיבת הצנחנים. "זה היה לילה רגיל", סיפר השבוע. "סרקנו שדרה של בתים, כשבכל בית אנחנו אוספים מעט אמל"ח ובכל סמטה אנחנו נזהרים מהמטענים. הגענו לבית האחרון, והמ"מ נכנס אליו עם חולייה. אחרי שהם טיהרו כמה חדרים, נפתחה לעברם אש מאחור, ומכיוון שלמי שהיה בחוץ היה מותר להיכנס לבית רק אחרי הוראה מפורשת מהמ"מ, הייתי אמור להישאר בחוץ. אחרי כמה שניות החלטתי להיכנס בכל זאת, בדיעבד הבנתי שבאותו הזמן היו כבר הקשר והנג"ביסט פצועים והם ניסו לחלץ את עצמם אחורה.

"לאחר הכניסה נפתחה אש מעוד כיוון והמ"מ שלי נפצע. ביני ובינו הפריד מסדרון צר של שלושה מטר, ואני החלטתי לרוץ דרך האש כדי לוודא שהמ"מ, שניסה לצאת בעודו מחזיר אש, לא יישאר לבד ויהיה בסיכון חטיפה".

סגן מפקד גדוד 101, רס"ן איתמר בן חיים, שהחליף את המג"ד באירוע לאחר פציעתו, התייחס לקבלת הצל"ש של החיילים. "עופר צהרי לקח יוזמה כשהחליט, לאחר אירוע קשה, לחפש על דעת עצמו ולחשוף מחבל שחיכה לכוח. הוא זרק רימון וחיסל אותו ויש לשבח על היוזמה הזאת. באותו האירוע, זיו הבין שיש סיכון לחטיפת חייל ונכנס כשהוא מסכן את עצמו. אלו שני אירועים, אחד אחרי השני, בהם הוכיחו החיילים שתי תכונות חשובות: יוזמה ואומץ".

סיפורי הגבורה של שאר מקבלי הצל"שים יפורסמו בהרחבה בגיליון הבא.