צל"ש עופרת יצוקה לתושב אילת

מירב לוי דיאמנט ערב ערב באילת, ספטמבר 2009, גליון 2410
צל"ש עופרת יצוקה לתושב אילת


מנחם ציק בן ה - 22, תושב אילת בשנתיים האחרונות, הוא אחד משבעת מקבלי צל"ש מלחמת 'עופרת יצוקה' . ציק, חובש פלוגתי בגדוד 'חרוב', גילה אומץ ועוז רוח כשרץ תחת אש כבדה אל מפקד הפלוגה הפצוע, רב סרן רועי רוזנר ז"ל וניסה להצילו . ציק, שסרב בתחילה לשתף פעולה עם וועדת הצל"ש, מבהיר השבוע: "בסך הכל עשיתי את מה שהיה עלי לעשות"



כמעט תשעה חודשים אחרי סיומה של מלחמת 'עופרת יצוקה' ברצועת עזה, אישר בשבוע שעבר הרמטכ"ל גבי אשכנזי את שמותיהם של שבעת מקבלי הצל"ש במלחמה האחרונה, זאת לא לפני ששמע את נימוקי וועדת הצל"שים שבחנו את ההמלצות השונות שקיבלו ממפקדי הלוחמים.
אחד משבעת מקבלי הצל"שים הוא מנחם ציק, חיל משוחרר בן 22, שעבר לעיר לפני כשנתיים מנצרת עלית יחד עם אימו ושלושת אחיו.
ציק, חובש פלוגתי בגדוד 'חרוב' בחטיבת 'כפיר', הומלץ על ידי מפקדיו כראוי לקבלת הצל"ש לאחר שרץ לטפל במפקדו הפצוע, רב סרן רועי רוזנר ז"ל, למרות שמסביבו שרקו הכדורים.

תחת אש כבדה
היתה זו הפעם הראשונה שפלוגתו של ציק נכנסה לעזה. זמן קצר לאחר שנפרש בשטח, בסביבות השעה 9:00 בבוקר, נתקל הכוח במטר טילים וירי כבד. חבורת לוחמים, בכללם מפקד הפלוגה רועי רוזנר ז"ל, נתקלו באש כבדה שנפתחה עליהם מאחד הבתים הסמוכים. רועי נפצע קשה בצווארו. ציק, החובש הפלוגתי שהיה ממוקם על פי התוכנית במרחק של כ – 200 מטר מהקבוצה, ללא שראה אותה בשל תנאי השטח, שמע קולות צעקה שהודיעו על פצועים בשטח. מבלי לחשוב פעמיים, מיהר ציק לרוץ לעבר הפצועים כדי להעניק עזרה. בשלב זה לא היה לו מושג כי הנפגע הקשה הוא מפקדו הנערץ רועי רוזנר. ציק רץ לעבר הנקודה, כשמסביבו כדורי האויב לא מפסיקים לשרוק. בנס הגיע ציק בשלום אל הכוח ומיהר להעניק עזרה למפקדו הפצוע שלאורך כל הזמן הזה היה בהכרה מלאה ואף המשיך לחלק הוראות ללוחמים. יחד עם מפקד הפלוגה נפגע בתקרית חיל נוסף באופן קל ולא היה זקוק לפינוי מהשטח. ציק וחיל נוסף מיהרו לפנות את רוזנר על גבי אלונקה לנקודת החבירה אל הכוח הרפואי שהיה ממוקם במרחק של כ – 200 מ'. גם במקרה זה, לוו השניים באש בלתי פוסקת מצד האויב. בנקודת החבירה, עבר רוזנר לטיפולו של הפרמדיק האילתי עמית רגב, כשנעשים מאמצים לייצב את מצבו. גם בשלבים אלו, שמר רוזנר על הכרתו המלאה. זמן קצר לאחר מכן, פונה המפקד למסוק. רק בשעות הערב, כשהפלוגה יצאה מעזה, נודע למנחם, כי מפקדו הנערץ לא שרד בסופו של דבר את הפגיעה הקשה.

"לכל הלוחמים שלחמו סביבי מגיע הצל"ש הזה"
על הריצה תחת אש כבדה, על גילוי האומץ בשעת קרב ועל ניהול האירוע, מצאה הוועדה את מנחם ציק ראוי לקבל את צל"ש מלחמת 'עופרת יצוקה'. ציק, ששמע כי הוא מועמד לצל"ש, סרב בתחילה לשתף פעולה עם הוועדה, בטענה כי בסך הכל עשה את מה שהיה עליו לעשות במסגרת תפקידו. גם היום, הוא עדיין לא מבין על מה ולמה החליטה הוועדה כי הוא ראוי לצל"ש, "היה לי ברור לאורך כל הדרך שזה מה שהייתי צריך לעשות, ולכן כל העניין הזה נראה לי די מיותר. מעבר לזה, אסור לשכוח שלא הייתי שם לבד. לוחמים נוספים לחמו סביבי ולכולם מגיע הצל"ש הזה".
לאחר לא מעט שכנועים, ובין השאר שיחות עם שרון, אלמנתו של מפקדו רוזנר ז"ל, אותו ניסה להציל, סיפר ציק את סיפורו לוועדת הצל"שים.

כשרצת שם בין הכדורים השורקים, לא פחדת?
"כן, פחדתי שאגיע לנקודה ואגלה שאף אחד מהלוחמים לא עשה כלום כדי לנסות לסייע לפצועים", אומר ציק במקצועיות, מתעלם משאלת הפחד העצמי. "בתור חובש פלוגתי, האחריות שלי להכין כל אחד ואחד מהם למצבים כאלו, כל לוחם חייב לדעת את פעולות ההצלה הראשונות בשטח, למקרה כמו זה שהחובש אינו בנמצא. כשהגעתי למקום, שמחתי לגלות שדברים נעשו כנדרש. כשרצתי לשם, לא חשבתי לרגע על הסכנות שאורבות לי, התכוננתי לקראת התמונה שאמצא בשטח, התחלתי בהכנת הציוד הדרוש עלי, במצבים כאלו, אין לך זמן לחשוב אם יורים עליך או לא יורים, אתה ממוקד במטרה".

למרות שאתה לא אוהב את רעיון הצל"ש, להיות אחד משבעה יחידי סגולה זה כבוד.
"הכבוד מגיע לכל הפלוגה שלחמה שם. הסכמתי לשתף עם רעיון הצל"ש הזה פעולה רק כדי להעביר את המסר שלי הלאה- כל חובש שנקלע למצב כזה צריך לדעת מה דורשים ממנו וזה בדיוק מה שנדרש ממני. הנקודה החשובה כאן, היא שאנשים יעשו את מה שמוטל עליהם".

איך הרגשת כשהבנת שבסופו של דבר רועי לא שרד את הפציעה?הוא שותק, משפיל את העיניים בעצב ואומר: "זה היה הקטע הכואב. גם היום, כשאני יודע את התוצאה, אני יכול לומר בבירור שלא הייתי משנה דבר ממה שעשיתי שם".

איך הגיבו מסביבך?
"אמא מתרגשת, כמובן. הסביבה תומכת וגאה".

גדלת על ערכי הלחימה והאומץ?
"כולנו בבית לוחמים. שני האחים הגדולים שלי היו לוחמים, ואחי הצעיר - בדרך".

אתה שומר על קשר עם אלמנתו של רועי ז"ל?
"בהחלט, אנחנו שומרים איתה על קשר טוב. האמת, ההורים שלו היו הראשונים להתקשר לברך אותי על הצל"ש. שרון מחזקת אותנו, ואנחנו מחזקים אותה".

מה עכשיו?
"השתחררתי לפני כחודש לאחר ארבעה חודשי קבע, אני באילת כרגע, הכל פתוח, עדיין מחפש את עצמי".

מקור הכתבה


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה