כאן גרים בכיף: משפחת מדנס

כאן גרים בכיף:משפחת מדנס

טל זגרבה, צילום: איתי כהן

מודיעין–מכבים–רעות

בסיס האם: סלונה רחב הפלזמה של משפחת מדנס, עמוס בצעצועי ילדים גדולים וצבעוניים. "אשכרה עשינו פה ג'ימבורי לתום", מעיד אלון. "זה בכוונה", מודיעה דנה. "אני פשוט רוצה שנהיה כולנו ביחד. אני לא רוצה שתום ישחק לבד כמו מסכן בחדר משחקים. אני רוצה שהוא יהיה לידי בסלון - בטח ובטח כשאלון בבית".

המור"ק המשפחתי: "הכרנו בראש השנה לפני תשע שנים בדיוק, בתחילת מאורעות 'גאות ושפל'", מספר אלון. "הייתי מ"פ בבה"ד 1 והוקפצנו לעזה. לקחו אותנו לאבטח את מפקדת האוגדה ליד חאן יונס ושם פגשתי את דנה שהייתה קצינת חינוך. היא התחילה איתי. הייתי צריך מחשב כדי להכין לצוערים כל מיני דברים, ודנה התנדבה לעזור לי בשעות מאוד לא קונבנציונליות. משם זה התגלגל".

"אני הייתי קצינת חינוך באוגדה ובאחד הערבים עשיתי טיול עם אחת הקצינות בבסיס", מספרת דנה את גרסתה. "פתאום ניגש אלינו איזה סרן עם כומתה אדומה והתחיל לשאול אותנו שאלות. זה היה שקוף שהוא מנסה להתחיל איתנו. הוא ביקש להשתמש במחשב כדי להכין תכנים לצוערים שלו. אמרתי לו שאני עובדת עד 2:00 ושהוא יכול להשתמש במחשב שבמשרד שלי. אלון התקשר ב–2:01 ובגלל שהתערבתי עם הקצינה השנייה, עליתי על מדים והלכתי למשרד. וזהו, זה היה מקסים".

החיים לצדו: "אני יודעת מה זה להיות לבד", מצהירה דנה. "כל ההיריון הייתי לבד ועבדתי עד שעות מאוד מאוחרות. תחושת ה'לבד' לא חדשה לנו, אבל קשה להתרגל לזה. תמיד רוצים שאלון יהיה יותר בבית, אבל צריך לקחת את זה בפרופורציות. יש לי חברות שהבעלים שלהן עובדים בהיי–טק וחוזרים כל יום בחצות - זה לא יותר טוב. אני מאמינה באלון וחושבת שהוא נכס לצבא. זה שהוא בחר להמשיך בצבא רק מראה שהוא אדם עם ערכים של פטריוטיות וציונות. אני רוצה שהוא יעשה מה שטוב לו, ואם טוב לו בצבא, אז זו הדרך הנכונה מבחינתי".

לו"ז חופשי: "אנחנו אוהבים ללכת לסרטים ולאכול פופקורן בקולנוע", אומרת דנה. "ומאז שתום נולד ויש לנו את ג'ולי, אנחנו משתדלים פעם בחצי שנה לצאת לחופשה בארץ", מוסיף אלון. "אנחנו אוהבים מאוד לטייל בעיר בערבים עם תום בעגלה ועם ג'ולי", אומרת דנה.

שבתות וחגים: "מבקרים הרבה אצל ההורים ונעים על ציר ירושלים–מודיעין–קריית אונו", מתאר אלון בתמצות. "מאז שתום גדל אנחנו אוהבים לצאת איתו בשבתות לכל מיני מקומות מעניינים, כמו גן החיות, ומבקרים הרבה גם את סבא וסבתא שעוזרים לנו מאוד בגידול שלו", מוסיפה דנה. "לעתים גם הולכים לפגוש חברים. הכל באווירה מאוד משפחתית. כשאלון לא חוזר, אני תמיד משתדלת לבוא אליו. הייתי כבר בחברון, בשטחים ואין־ספור פעמים ברמת הגולן". "האמת, שאנחנו גם אוהבים לישון די הרבה", מגלה אלון.

מנת קרב: "אנחנו מרבים ואוהבים לעשות על האש. קנינו את הדירה הזו רק בגלל המרפסת הענקית שלה ופוטנציאל המינגולים שלה", מספר אלון. "קנינו מנגל מקצועי ומאז בכל סוף שבוע אנחנו משתדלים לערוך ארוחת סטייקים, כשאני השף. זה חלק מהכיף שלנו".

האצלת סמכויות: "האוכל ובעיקר הבשר, הם בתחום האחריות שלי", מסמן אלון טריטוריה. "כשהוא בבית, הוא עוזר לי מאוד: עושה קניות ויורד עם ג'ולי לטיול בבוקר ובלילה", מספרת דנה. "מבחינתי, כשהוא סוף–סוף בבית, אני לא רוצה שהוא יעשה כלים וכביסה, אלא שיהיה עם הילד. כשהוא עם תום, אני יכולה לעשות את כל הסידורים בשקט".

סלנג: "אנחנו משתמשים הרבה בשפה צבאית בבית, אפילו צוחקים עליי על זה בעבודה. כל הזמן אני שואלת אותו: 'מה קורה עם הלו"זים?'" מספרת דנה. "ואם היא מתעכבת, אני מדבר אליה כמו מ"כ טירונים: 'דנה, את רוצה שאני אתחיל לעבוד איתך בזמנים?'" מוסיף אלון, "אבל הכל בצחוק".

כינויים: "לתום אני קורא 'טוטו'", אומר אלון. "זה מסתדר לי יופי כי אני חולה כדורגל ואוהד בית"ר ירושלים - גם שם יש שחקן בשם כזה".

ללא מדים: "טי־שירטים, ג'ינסים ובעיקר - 'קרוקס'".

השחקנים הראשיים:

סא"ל אלון מדנס, 33, רע"ן נשק בבית־הספר למ"כים ולמקצועות החי"ר

דנה דקו–מדנס, 29, עוזרת ראש עיריית מודיעין–מכבים–רעות

תום מדנס, 3, הולך לגן "המכללה לגיל הרך"

ג'ולי, 2.5, כלבת לברדור חומה