ירושלים של שריון

יוסי מלמן אתר הגבורה, הארץ 19 במאי 2011
כוח טנקים בצומת רוקפלר, יוני 1967. צילום:אהרון צוקרמן, לע"מ

כוח טנקים בצומת רוקפלר, יוני 1967. צילום:אהרון צוקרמן, לע"מ


מחקר חדש מחזיר את כבודם האבוד של לוחמי השריון ואנשי חטיבת הרגלים שלחמו לצד הצנחנים בקרבות המרים על ירושלים במלחמת ששת הימים/ בכתהה מוזכרים רפאל ישעיה , מ"פ הטנקים שקיבל את עיטור המופת וכן כותב המחקר יוסי לנגוצקי שגם הוא בעל עיטור המופת מאותה מלחמה.



בקרבות הקשים שנערכו במרחב ירושלים במלחמת ששת הימים - יוני 1967 - נהרגו 182 חיילי צה"ל, יותר מרבע מכלל הנופלים במלחמה כולה. כיבוש ירושלים המזרחית מידי הלגיון הירדני מזוהה עם חטיבת הצנחנים בפיקוד אלוף משנה מוטה גור. הצנחנים מתוארים בהיסטוריוגרפיה של ישראל - במחקרים ובספרים שונים שחוברו - כ"משחררי ירושלים". הם זוכים לתהילה בזכות העובדה, שב-7 ביוני, היום השלישי למלחמה, הגיעו לכותל המערבי, ובשל קרב הגבורה שניהלו בגבעת התחמושת.

ואולם מחקר חדש - ליתר דיוק, מהדורה מורחבת של מחקר - המופץ לקראת יום ירושלים - קובע, כי "לנוכחותם ולשילובם של 91 הטנקים במרבית חלקי המערכה היה משקל מכריע בהישגי המערכה על ירושלים". במיוחד ראויים להכרה, גם אם באיחור של יותר מארבעים שנה, שניים: סרן רפי ישעיה, שפיקד על עשרת הטנקים של "פלוגת הטנקים הירושלמית" ונפצע בקרבות, ורס"ן איתן אריאלי, מ"פ טנקים בחטיבת הראל.

את העבודה העושה צדק היסטורי עם טנקיסטים ולוחמים אחרים בשתי החטיבות שלחמו בקרבות לצד חטיבת הצנחנים - חטיבת חיל הרגלים הירושלמית בפיקוד אל"מ אלעזר אמיתי וחטיבת הראל שריון בפיקוד אל"מ אורי בן ארי - כתב אל"מ (במיל') יוסי לנגוצקי. אף שלא היתה זו כוונתו, הוא מנתץ בכך את אחד המיתוסים הגדולים בתולדות צה"ל ומלחמות ישראל.

לנגוצקי היה ב-67' מפקד הסיירת הירושלמית, וזכה על לחימתו בעיטור המופת. לאחר המלחמה חזר לשרת בצה"ל לתקופה של עשר שנים, שבהן הקים באמ"ן את מחלקת המבצעים המיוחדים (מ"מ) - הגוף המפעיל בין היתר את סיירת מטכ"ל למשימות מודיעין מאחורי קווי האויב. בהמשך פיקד על היחידה הטכנולוגית של אמ"ן, זו המפתחת את האמצעים המיוחדים למשימות המודיעין, וזכה על כך בפרס ביטחון ישראל. את שירותו הצבאי סיים כמפקד מחלקת האיסוף באמ"ן.

הדבר החשוב ביותר אולי במחקר הוא חשיפת דו"ח סיכום סודי ביותר שחיבר מוטה גור לאחר המלחמה, שבו הרעיף דברי שבח על חיילי השריון, לא רק בשל פועלם באזורים שמצפון ומדרום לבירה, אלא גם בשל הקרבות בתוך העיר עצמה: "הלחימה בתוך השטח הבנוי בלי הטנקים היתה חמורה מאוד, והטנקיסטים ברגע שהם נכנסו, בכל מקום שהם נכנסו, שינו לחלוטין את התמונה... בטיהור של העיר עצמה, החיפוי של הטנקים לפריצה היה מצוין. לחבר'ה שלנו אין מלים להערכת הטנקיסטים ומפקדי הטנקים שישבו בשלב זה, כל הזמן, לרבות הצלפות, עם הראש בחוץ, חצי גוף בחוץ, ונתנו סיוע יוצא מן הכלל תוך כדי תצפית".

גילוי המסמך הסודי בידי לנגוצקי חשוב משני טעמים לפחות. האחד, חשיפת עצם עובדת קיומו. אך הסיבה השנייה היא אולי החשובה יותר משום שהיא מעמידה את גור, לימים רמטכ"ל ושר בממשלות ישראל, שהתאבד לפני 16 שנה כשגילה שבגופו פשתה מחלת הסרטן, באור חדש.

גור "שכח" מהר מאוד את מה שכתב בדין וחשבון שלו (ולפי המחקר של לנגוצקי, אף שב ואמר זאת מפורשת באוזני קצינים בכירים בפיקוד המרכז שלאחר המלחמה). ב"שכחה" הזאת שלו הוא מנע מהטנקיסטים - חלקם מפלוגת הטנקים הירושלמית חלקם מחטיבת הראל שנלחמו עמו כתף אל כתף את האשראי המגיע להם, וניכס לעצמו ולצנחנים את כל התהילה והגבורה.

אגב, לנגוצקי הוא גיאולוג במקצועו, והוא שגילה את שדות הגז "תמר" ו"דלית" בים התיכון. "תמר" קרוי על שם נכדתו, "דלית" על שם בתו.

ירושלים של שריון
מקור הכתבה


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה