שלמה וידר-גיבור בעל כורחו, כתבה

היום לפני 40 שנה: רצף של חטיפות מטוסים בשישה בספטמבר 1970 ייזכר כאירוע שחור בתעופה העולמית. שלמה וידר, דייל, שסיכל ניסיון חטיפה של מטוס אל-על לא ישכח לעולם את ארבעת הדקות המשמעותיות ביותר בחייו.

למרות שעברו 40 שנים מאז ניסיון חטיפת מטוס אל-על שסיכל הדייל שלמה וידר, זיכרונות האירוע חקוקים במוחו כאילו התרחש הדבר רק אתמול.

בתעודת עיטור האומץ מטעם ממשלת ישראל שאותה העניק לו שר התחבורה דאז גד יעקובי נכתב:
"בהיותו דייל-כלכל, במטוס אל-על בטיסה 219 אמסטרדם – ניו יורק ביום 6.9.1970, הסתער שלמה וידר יחידי ובידיים ריקות על מחבל חמוש שנע לכיוון תא הטיס. תוך כדי מאבק נפצע שלמה וידר. פעולתו בלמה את הסתערות המחבלים ומנעה את חטיפת המטוס".

"הייתי פועל באותה צורה אינסטינקטיבית גם היום אילו הייתי ניתקל במקרה דומה" אומר וידר על סיכול החטיפה שבוצעה לפני 40 שנה בדיוק.
שלמה וידר (79) תושב רעננה, נראה צעיר בהרבה מגילו. שיזפונו בולט כנגד רעמת השער המאפיר. דיבורו ברור ורהוט וסיפוריו קולחים ומרתקים. היה לי קשה לתאם איתו מועד לפגישה. את זמנו כיום הוא מקדיש למשחק הטניס עם חבריו מימים עברו, שחיה יומית בים ובילוי עם נכדיו וניניו.

אנו יושבים בדשא, בחצר ביתה של צביה כפיר (57) בקיבוץ "גליל ים", בתו הבכורה של וידר. כל חמולת וידר נוכחת. למעלה מ-20 איש. חוגגים אירוע משפחתי וההמולה בשיאה. נכדים ונינים משחקים ומתרוצצים. גם תרנגול אחד שהצליח לחמוק מהלול משוטט וקורא מדי פעם כאילו רוצה להגיד "אל תתעלמו מנוכחותי". בחיקו של וידר מצטנף הנין הבכור גל (לבית כפיר) ומקשיב בקשב רב לסיפורי הסבא רבא:
"כ-25 דקות לאחר ההמראה מאמסטרדם לניו-יורק, פרץ זוג נוסעים (לוחמת החופש ה'ידוענית' ליילה חאלד ופטריק ארגואלו-מ.ח)) מקדמת המטוס בזעקות נוראיות ומפחידות לעבר תא הטייסים, כאשר הבחורה נושאת בידה שני רימוני יד, ואילו הגבר מניף בידו האחת אקדח ובידו השני אוחז ברימון. כשהגיעו לדלת תא הטייסים שהייתה נעולה, התרוממתי ממקום מושבי ובידיים חשופות התנפלתי על הגבר שהצליח לירות בי כדור ברגל ובכתף. תפסתי את אקדחו והטחתי את ראשו בדלת תא הטייסים, תוך כדי שהתמוטטנו שנינו על רצפת המטוס. המאבטח מחלקו האחורי של המטוס הגיע ל'זירת הקרב' וירה בחוטף שלושה כדורים ופגע בבטני בשני כדורים. רופא שהיה במטוס קבע שאני סובל משטפי דם חזקים".

לסיפור החטיפה היה רקע שהחל עוד בשנת 1967 עם הקמת "החזית העממית לשחרור פלסטין" אשר ביקשה שקולה יישמע בעולם. הארגון זכה לפרסום עולמי כבר ב-1968 עם חטיפת מטוס אל-על לאלג'יר, בעת טיסתו מרומא לתל אביב. המטוס, נוסעיו וצוותו הוחזקו במשך 39 יום עד ששוחרו בעסקת חילופין תמורת 24 מחבלים פלסטינים ששהו בבתי כלא בישראל.
בעטיה של חטיפה זו, הוחלט על הקמת יחידה אבטחה של התעופה האזרחית בארץ בשיתוף אל-על ושירותי הביטחון הכללי, שכללה בין היתר מאבטחים חמושים בתוך המטוסים.
ואכן הדבר הוכיח את עצמו כבר ב-1969 בתקיפת מטוס אל-על בציריך, ע"י חוליית מחבלים. מאבטח המטוס, מרדכי רחמים, סיכל פיגוע גדול בכך שהוציא את פלג גופו העליון מתא הטייסים והשיב אש לעבר קבוצת התוקפים. אירוע זה חשף לראשונה בפני העולם שבטיסות אל-על מתלווים אנשי ביטחון חמושים.

מדוע אתה נאלצת להתעמת עם המחבל ולא מאבטח הטיסה?
וידר מחייך. "הכל עניין של גורל. המאבטח בקדמת המטוס היה בחור חדש, שביקש את רשות הקברניט להיות נוכח בתא הטייסים בזמן המראת המטוס. תקיפת המחבלים במטוס בוצעה עוד לפני שובו של המאבטח למקומו בקדמת המטוס".

ציינת שפעלת באופן אינסטינקטיבי. מאיפה נובעת התעוזה הזו?
"אני בעברי איש סיירות. כשהחלו אירועים הקשורים לחטיפות ותקיפות מטוסי אל-על, פנתה החברה לצוותי האוויר ולדיילים והציעה להם לעבור קורס קרב מגע שארך שלושה ימים. הכוונה הייתה להכשיר אנשים שידעו להתגונן נגד התוקפים ולהכריע אותם. התנדבתי לקורס שהעניק לי ביטחון רב ולא אחת אמרתי למקורבים אלי שהלוואי ויקרה לי משהו שאוכל להיפגש עם החולירעות האלו".

וידר היה בן ארבע כשעלה ארצה בשנת 1935 עם הוריו ואחותו מצ'כוסלובקיה, שם נולד. בארץ נולדה בת נוספת למשפחת וידר.
בגיל 15 התנדב ללח"י וכבר אז חווה עימותים מול הפורעים הערביים כשנלחם מולם כששמר על הפרדסים בפתח תקווה ובכפר סירקין.
עם הקמת המדינה גוייס וידר לצה"ל ונמנה על לוחמי חטיבה 8 בפקודו של יצחק שדה שהייתה חטיבת הפשיטה והשריון הראשונה של צבא הגנה לישראל. וידר נמנה גם על המעטים הזכאים לענוד את סיכת על"ה-"עיטור לוחמי המדינה".

לאחר שסוכלה החטיפה, קיבל קברניט המטוס הוראה לשוב מיד ארצה אך עקב הדימום הרב ממנו סבל וידר אולץ המטוס לנחות בלונדון והוא הובל לבית חולים מקומי.
"קיבלתי הודעה טלפונית ביום החטיפה שהיה אירוע בטיסה של שלמה. הוא פצוע והמטוס נחת בלונדון" מספרת אסתר וידר (77) רעייתו של וידר. "נשאלתי על ידי הנהלת אל-על אם יש בי הרצון לטוס לבקרו ועניתי מיד בחיוב. צילצלתי בבכי מר לאחותי, שותפתי לגן ילדים אותו ניהלנו, ו'בישרתי' לה על האירוע ועל היעדרותי בתקופה הקרובה. כבר בטיסה ללונדון, התבהרו לי העובדות הקשות שנמסרו לי ע"י צוות המטוס הבריטי בו טסתי אל שלמה".

לאחר שמתבהרות לך העובדות האם אין בך כעסים על שלמה על התנפלותו 'חסרת האחריות' על המחבל?!
"מכיוון שאני מכירה את שלמה, אז ידעתי שאם חס וחלילה יקרה משהו הוא לא יעמוד מהצד ויסתכל על מה שקורה. זה היה לי ברור מלכתחילה. תודה לאל על איך שזה נגמר והוא וכל נוסעי המטוס נשארו בחיים. זה הכי חשוב".

אני מסיק מתשובתך שאת רואה בפעולתו של שלמה מעשה גבורה
"אני חושבת שאכן זה היה מעשה גבורה. אף אחד לא היה מעיז לקום ולעשות את מה שהוא עשה, וזו העזה! אבל זה טיפוסי לשלמה. אין מה לעשות".
צביה כפיר ביתם של הוידרים שהייתה בת 16 כשניסיון אירוע החטיפה התרחש, קצת מסויגת: "עבורי כנערה מעשהו של אבא היה אקט הירואי שהתגאיתי בו מאד. היום, כאדם בוגר יש בי מחשבות שהיה בזה איזה שהוא מעשה אידיוטי. זה שהוא לא קיפח את חייו לשמחתנו, וחיי הנוסעים ניצלו עושה את הפעולה לאמיצה לאין שיעור וזה עושה את כל ההבדל".
ואכן, בפיגועי 11 בספטמבר בארה"ב שהתרחשו 31 שנים לאחר ניסיון חטיפת מטוס אל-על, ניסו הדיילים והנוסעים באחד המטוסים להתנגד לחוטפים, והאירוע הסתיים באופן טרגי בהתרסקות המטוס.

כשאתה שב הביתה מלונדון, כיצד אתה מתקבל בארץ?
וידר: "התקבלתי כגיבור. זכיתי להערכה אין סופית מהמשפחה מהחברים וממקום העבודה. התקשורת המקומית והבינלאומית חגגה ולא הניחו לי. הדגישו את העובדה שבאותו יום נחטפו מספר מטוסים שפוצצו לאחר מכן, אך מטוס אל-על ניצל בזכותי".
טוביה עמית (78), חברו של וידר מהימים בהם שניהם עבדו באל-על כדיילים, ופרטנר קבוע של וידר למשחק הטניס מספר מניסיונו: "אני עצמי חוויתי התקפת מחבלים על הקרקע נגד צוות אל-על, באירוע שהתרחש בלונדון. מי כמוני יודע להעריך את מעשה הגבורה העילאי שעשה שלמה. במצבים כאלו אתה קופא ואינך יודע כיצד לנהוג. קור רוחו והתעשתותו המהירה סיכלה אסון רב נפגעים. אני בטוח שמה שעזר להתנהגותו בתקרית זה עברו הקרבי כלוחם וכנראה גם הקורס בהתגוננות עצמית אותו הוא עבר".
וידר באותה עת היה כבר נשוי עם שני ילדים בוגרים. לאחר החלמתו מפציעתו הקשה, הוא מקבל החלטה יחד עם רעייתו להביא 'חיים חדשים' לעולם.
וידר: "תוך 11 חודשים מפציעתי הבאנו בת נוספת, בת זקונים, שהיום היא אם ל-4 ילדים והיא תרמה לנו רבות להמשיך להיות הורים צעירים".
מוסיפה אסתר וידר: "תשמע. זה היה ברור לנו. רצינו 'חיים חדשים' אחרי ששלמה ניצל. ילדים גדולים היו לי בבית. אמרנו זהו, והלכנו על זה. יש תוצאות, והתוצאות הן נהדרות שאנחנו נהנים מהן עד היום".

דלית ברן (38) 'חיים חדשים' קוטעת את סיפורם של הוריה: "מאז שאני זוכרת את עצמי, הדבר מלווה אותי ונותן לי תחושה נעימה עם סיפור מאד משמעותי לחיי. בבחינת הבגרות בתיכון הכנתי חיבור על התקרית של אבא ועל כך שגדלתי בהרגשה שאני מיוחדת. אין ספק, הגעתי לעולם בגלל אירוע יוצא דופן".

כשנולד הנכד הראשון והוא מגיע לגיל שהוא כבר מבין דברים אתם מספרים לו על הסבא הגיבור?
וידר: "אנחנו לאט לאט ממעיטים לעסוק בנושא באופן טבעי. באירועים משפחתיים אנו מעלים לפעמים זיכרונות מהאירוע, ואת יום החטיפה אנו מציינים כיום הולדתי מחדש".
עידן כפיר (34) הנכד הראשון למשפחת וידר, עובד היום באל-על כמהנדס: "כילד הייתי מה זה גאה בסבא שלי, ולא הפסקתי לספר לחברי עד כמה הוא גיבור. זמנים השתנו, ואפילו בין עובדי החברה לא זוכרים, והחדשים בודאי לא מודעים לאירוע".

על אף סיפור הגבורה והתוצאה הסופית החיובית שלו, הופרו באירוע זה אין ספור נהלים, שגרמו לתיאור המעשה להסתיים כפי שהסתיים. בדיעבד התקרית הייתה אמורה להסתיים אחרת וללא פציעתו של וידר.

שמוליק שמיר, קברניט בכיר לשעבר בחברת אל-על, היה חבר בועדת החקירה של האירוע שבדקה את הכשלים שגרמו לאירוע להתרחש, ואת התנהגות צוות תא הטייסים וצוות הדיילים תוך כדי ניסיון החטיפה ולאחריו, מסכם: "שלמה וידר היה האדם הנכון במקום הנכון. התנהגותו הייתה למופת. היום כבר אפשר להגיד, שהיו בטיסה זו הרבה הפרות נהלים, אבל במקרה או למזלנו, כל הפרות הנהלים, ואני לא רוצה להיכנס לפרטים, יצאו לטובה. הכל התחיל בזה ששלמה הסתער על המחבל. איני יודע איך זה היה נגמר, אם החוטפים היו משתלטים על תא הנוסעים".

ארבעים שנה אחרי. הינך מתקרב לגיל גבורות. מה היית רוצה לאחל לעצמך?
וידר: "אין לי דרישות מיוחדות. רק שיימשך כך. אני נשוי כבר 58 שנים לאותה אישה מילדיי, ואף אחד מהם לא התגרש ואף אחד מבניהם לא עזב את הארץ. אני בריא ואני מאושר".

מקור הכתבה