על מנהיגות קרבית

ג'קי אבן
ג'קי אבן

ג'קי אבן


מצורפת ההקדמה שכתב האלוף במילואים ג'קי אבן לספרו של יאיר ליטביץ צ-817831. ג'קי אבן הוא בעל צל"ש אלוף ממבצע סיני



הקדמה

 

ספרו של יאיר ליטביץ הוא ספר של מפקד מחלקת טנקים ומפקד פלוגת טנקים שהשתתף בקרבות הקשים ביותר של מבצע הצליחה במלחמת יום הכיפורים, אוקטובר 1973, במסגרת אוגדה 143. הספר מתמקד בעיקר בלחימה שהתחוללה מ־8 עד 22 באוקטובר, ומתאר את לחימתם של אנשי המילואים – אבות, בנים ואחים שעברו מסלול הכשרה קרבי, אימונים, ובעיקר את תקופת מלחמת ששת הימים (1967) ואת מלחמת ההתשה (1970-1969) - לפני כניסתם לקרבות המכריעים של מלחמת יום הכיפורים.

מלחמת יום הכיפורים הייתה המלחמה הקשה ביותר מאז מלחמת העצמאות. מלחמה זו היא בראש ובראשונה סיפורן של יחידות המילואים, עמוד השדרה של צה"ל, ובעיקר זהו סיפורה של התרבות הישראלית ושל החברה הישראלית בתקופה ההיא.

מספר מילים על התקופה, על החברה ועל הכשרתו של יאיר, כפי שעולה מתוך דפי ספרו: זוהי חברה פטריוטית, עשויה ללא חת, שיש לה צבא מילואים מאומן בעל ניסיון קרבי עשיר, ששרביט המנהיגות הקרבית של מפקדיו עובר מדור לדור מאז מלחמת העצמאות ועד למלחמת יום הכיפורים, וזאת בהצלחה ובהערכה רבה. אין חולק על מעמד הפיקוד הקרבי ועל הנכונות להילחם ולנצח - בכל מחיר - כי זה צו השעה. לוחמי צה"ל בכל החזיתות - בצפון מול הסורים, על גבול המדינה, ובדרום מול המצרים, 300 קילומטר מהבית, נלחמים בעוז ובהקרבה מלאים למרות תחושת עלבון שלאחר ההפתעה, חדורי מורל של צְבא העם שיודע כי אין לו אלטרנטיבה פרט לניצחון. ואכן, ניצחון עם ישראל בתקופה זו הוא ניצחון גדול במלחמה אכזרית ונוראה.

מלחמה זו הביאה לשתי הצלחות - צבאית ומדינית:

ההצלחה הצבאית – במבצע צליחת תעלת סוּאֶץ. מטרת המבצע, כמתואר בספר, הייתה להעביר מהר ככל האפשר את המלחמה לגדה המערבית, להפתיע את הצבא המצרי ואת מנהיגיו, ולגרום להם לבקש הפסקת אש ולהודות בתבוסתם במלחמה. יש לציין שעד למבצע הצליחה, שהיה מהלך אסטרטגי מבריק, לא הסכימה המנהיגות המצרית להפסקת אש ולא חשבה להציעה, אף שאנו רצינו בה.

מערכת הצליחה החלה בליל 16-15 באוקטובר ונמשכה עד 22 באוקטובר.  במהלכה צלחו את התעלה שלוש אוגדות משוריינות של פיקוד הדרום, וכיתרו את הצבא המצרי על אדמת מצרים מדרום ומצפון, בגדה המערבית של התעלה. הצלחת מערכת הצליחה קבעה את תוצאות המלחמה והכריעה אותה.

ההצלחה המדינית – תוצאת ההצלחה הצבאית היא שקבעה והביאה לחתימת הסכם השלום עם מצרים ב־1978, והיא שהחלה את תהליך השלום שרק בהמשכו הצטרפה גם ירדן, ולכך נודעת חשיבות היסטורית רבה. זוהי הפעם הראשונה שלאחר מלחמה מתחיל תהליך שלום, ועל כך כבר נאמר ונכתב רבות.

מספר מילים על שדה הקרב ועל הלחימה שיאיר מתאר בספרו זה.

שדה הקרב של מלחמת יום הכיפורים בכלל, ובחזית הדרום בפרט, היה שדה קרבות בהיקף של כוחות גדולים, חסרי תקדים ביחס למלחמות ישראל בעבר, הן מבחינת האויב והן מבחינת צה"ל. הארמיות המצריות היו בנות עשרות אלפי חיילים, מאומנים היטב ומצוידים בנשק מתקדם לקראת מלחמה מיוחדת זו, על בסיס לקחים שהפיקו ממלחמות קודמות.

בשלבים הראשונים של המלחמה נתן הצבא המצרי מענה ליתרונות צה"ל באוויר ובקרבות השריון בסוללות טילי נ"מ שמנעו ממטוסי חיל האוויר לסייע לכוחות הקרקע, ובצבא נ"ט חזק במיוחד, מצויד בטילים, שהפתיע ביכולתו בפתיחת המלחמה את יחידות השריון הטובות ביותר שלנו, וגרם לנו אבֵדות כבדות. לא אמשיך בתיאור זה, גם על כך נכתב רבות.

ומכאן, מספר מילים על "אוגדת הצליחה" 143 בפיקודו של אלוף אריק שרון ששימשתי בה סגנו.

משימתה העיקרית של האוגדה הייתה ליצור "ראש גשר" לצליחת כל כוחות פיקוד הדרום, כאשר היא המבקיעה והצולחת הראשונה. הצלחת משימה זו הייתה תנאי לגורל המערכה כולה.

 

עיקרי הכוחות והמשימות המרכזיות בקרב הצליחה:[1]

·        חטיבת טנקים 14 – חטיבה סדירה שתוגברה ביחידות שריון וחי"ר מילואים במהלך המלחמה - בפיקודו של אלוף־משנה (לימים אלוף) אמנון רשף, שבמסגרתה לחמו גדוד סיור 87 וגדוד 79 שבהם פיקד יאיר כמ"מ וכמ"פ - זו החטיבה שנשאה בעול הקרבות הקשים והאכזריים ביותר של מלחמת יום הכיפורים, וזו החטיבה שהבקיעה את המערך המצרי בצד המזרחי של התעלה, ואִפשרה את ביצוע מהלך הצליחה.

·        חטיבת הצנחנים 274 - חטיבת מילואים בעלת ניסיון קרבי עשיר, בפיקודו של אלוף־משנה (כיום אלוף) דני מט, מהמפקדים המנוסים ביותר שבצה"ל, לוחם במלחמת העצמאות ובכל מלחמות ישראל. חטיבה זו צלחה ראשונה והיוותה את בסיס ראש הגשר על אדמת מצרים.

·        חטיבת טנקים 421 – חטיבת מילואים בפיקודו של אלוף־משנה (לימים אלוף) חיים ארז - מפקד מנוסה שתחת פיקודו לוחמים מנוסים מקרבות קודמים. חטיבת טנקים זו צלחה את התעלה בעקבות הצנחנים, השמידה את בסיסי טילי הנ"מ של המצרים, ואפשרה לחיל האוויר לפעול לראשונה מעל אדמת מצרים. חטיבה זו הרחיבה את ראש הגשר בצדה המערבי של התעלה.

·        חטיבת טנקים 600 – חטיבת מילואים בפיקודו של אלוף־משנה טוביה רביב - אף הוא מפקד מנוסה שתחת פיקודו לוחמים מנוסים. לוחמים אלה נשאו בנטל הכבד של קרבות הצליחה ממזרח לתעלה, ואִפשרו לכוחות פיקוד הדרום לעבור ולצלוח מערבה.

·        כוח מִתחַם הגשרים של ראש הגשר – בפיקודי כסגן מפקד האוגדה. הכוח כלל את כל גדודי ההנדסה והגישור של מבצע הצליחה בשילוב עם כוחות צנחנים, גדודי נ"מ, צוללנים, כוחות לוגיסטיים, כוחות רפואה, ושריון. כוחות אלה הקימו את מתחם הגשרים לצליחה תחת אש כבדה חסרת תקדים, ואִפשרו את מעבר שלוש אוגדות פיקוד הדרום מערבה למצרים - להכרעת המלחמה.

 

על רקע דבריי אלה ברצוני להדגיש את חשיבותו של ספר זה.

זהו אחד הספרים הבודדים שבהם הכותב הוא לוחם, מפקד ברמת המ"מ והמ"פ, בעל הכשרה וניסיון קרבי, שעמד במבחן הקרבות הקשים ביותר של מלחמה זו. יאיר שימש מפקד מחלקת טנקים בגדוד סיור 87 במסגרת כוח החוד שהוביל את חטיבה 14 המשוריינת בפריצה ובהבקעה, ולאחר מכן, המשיך ללחום ממזרח לתעלה וממערבה כמפקד פלוגה בגדוד 79, באותה חטיבה, עד להפסקת האש.

הספר עוסק באופן פרטני הן בצוותי הטנקים - הנהגים, התותחנים והטָעָנים־קַשָׁרים, והן ברמת הפיקוד - מפקדי הטנקים, מפקדי המחלקות, מפקדי הפלוגות, מפקדי הגדודים ומפקד החטיבה; המחבר מתאר באופן ברור ובהיר את תפקידם ואת יכולתם של הלוחמים שאִתם נלחם ושעליהם פיקד; תשומת לב מיוחדת הוא מקדיש לכישוריהם המקצועיים, העֶרכיים, ולדרך הכשרתם, ובעיקר לאלה שלו עצמו – עד למלחמת יום הכיפורים, ובמלחמה זו במיוחד. כמו כן מדגיש המחבר את נושא המנהיגות – הן של מפקדיו והן שלו עצמו (מובא בהמשך).

חשיבות מיוחדת ניתנת בספר לתיאור לחימתו של גדוד סיור 87, שאיבד ב־8 באוקטובר את המג"ד הראשון שלו, סגן־אלוף בנצי כרמלי ז"ל, שהגן על שטח חיוני חשוב ביותר - "רכס חֲמַדְיָה", הרכס ששלט על ציר "עַכָּבִישׁ". החזקת רכס זה היוותה את אחד התנאים שאפשרו לכוחות להיערך לצליחה.

ראוי לציין את תיאור המנהיגות של מפקדו השני של גדוד סיור 87 – סגן־אלוף יואב ברום ז"ל, שגילה ב־9 באוקטובר את "התֶפֶר" לצליחה, ושהיה מג"ד החוד של חטיבה 14 שפרץ לצומת האכזרי - "טִרטוּר-לֶכּסיקוֹן". בפריצה זו הבטיח המג"ד את תחילת מבצע הצליחה. יאיר, שהשתתף בפריצה, היה ליד סגן־אלוף יואב ברום ז"ל בעת נפילתו. בפריצה זו גם התרסק גדוד מפואר זה. אף על פי כן, כמתואר בספר, המשיכו לוחמי גדוד הסיור, ויאיר ביניהם, את לחימתם הנועזת במסגרת גדוד 79, חטיבה 14, עד להפסקת האש ב־22 באוקטובר, וכבר אמר עליהם, בין היתר, מפקד האוגדה אלוף אריאל שרון: "ראיתי בימי שירותי גדודים רבים, גדוד הסיור היה מהטובים שבכולם!"

 

המנהיגות הקרבית כפי שמשתקפת בספר

מפקדי גדוד הסיור וחייליו לא בחרו את משימותיהם במלחמה זו. משימות אלה הוטלו עליהם, ולא ניתנו לשיקולם. ציפו מהם כי יבצעו אותן כרוחן וכלשונן; בעבורם, ביצוע המשימה היה נתון, ובמסגרתו פעלו. לוחמי גדוד הסיור הוכיחו אומץ לב, פטריוטיות, משמעת, ונכונות להקרבה עילאית - כמתואר בספר.

חיילי המילואים לא היו לוחמים הששים אלי קרב. היו אלה בעלי משפחות, שנקראו לפתע לשדה הקרב. גם לאחר שגדודם התרסק, המשיכו הלוחמים במשימותיהם עד לסיום המלחמה.

זהו ספר אנושי שהלוחמים והפלדה מחוברים בו. הצוות והטנק היו נשמת אפו של שדה הקרב במערכה גדולה זו. יאיר, תחילה כמפקד טנק ומפקד מחלקה ואחר כך כמפקד פלוגה, מביא בו לידי ביטוי את תכונות המנהיגות הקרבית שלו ושל מפקדיו; האמינות, הערכים, הרמה המקצועית הבלתי מתפשרת, החמימות והאהבה שבין המפקד לחייליו, חוש הצדק של המפקד שמנחה אותו בלחימה, וחלוקת הנטל האישי והפיזי עם הצוות. כל אלה - תוך ביצוע המשימות הקרביות בדבֵקות במטרה, באומץ ובעוז רוח, כמתואר בפרקי הספר.

ספר זה ראוי להיות גם אחד מספרי ההנצחה של גדוד הסיור 87. אירועי המלחמה הנלמדים בו והמנהיגות הקרבית המתוארת בו, ראויים להיקרא ולהילמד במערכות החינוכיות, האזרחיות והצבאיות כאחד.

 

אלוף במילואים יעקב (ג'קי) אבן

סגן מפקד אוגדה 143

 



[1] היחידות המצוינות הן רשימה חלקית בלבד, ולא כוללות את כל היחידות שפעלו תחת פיקוד אוגדה 143.



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה