סמ"ר ישעיהו דוידוב ז"ל
|
ישעיהו דוידוב
סמ"ר ישעיהו דוידוב ז"ל קיבל את עיטור המופת משטרת ישראל בשנת 2004. סמ"ר נתנאל מכלוף ז"ל, סמ"ר ישעיהו דוידוב ז"ל וסמ"ש גד רחמים ז"ל שירתו במג"ב איו"ש. בתאריך 15.11.02 נפתחה אש משני מוקדים ע"י שלושה מחבלים, לעבר כוח צה"ל ומג"ב, שאיבטחו את ציר המתפללים שבין מערת המכפלה לקריית ארבע. צוות מג"ב ובו רפ"ק סמיח סוידאן ז"ל ותומר נוב ז"ל נכנס עם הג'יפ לציר המתפללים על מנת לאתר את מיקום המחבלים. שני הלוחמים נהרגו מירי המחבלים. רפ"ק סמיח סוידאן הספיק לדווח בקשר על ההיתקלות והפגיעה. צוות מג"ב נוסף שכלל את נתנאל מכלוף ז"ל, גד רחמים ז"ל ולוחם נוסף, היה בסיור ממונע על הציר, והגיע לאזור ההיתקלות של כוח צבאי עם המחבלים, שם נפתחה עליהם אש כבדה והם נפגעו באורח קל. בשלב זה שמע הצוות בקשר את הודעתו של רפ"ק סוידאן ז"ל על פגיעתו. הצוות החליט להגיע לסימטה על מנת לסייע בחילוצו. הצוות נכנס לסימטה ארבע פעמים. בשלוש הפעמים הראשונות חילץ תחת אש חיילים שנפגעו. בפעם הרביעית נכנס הצוות יחד עם כיתת הכוננות לסימטה, הגיע לג'יפ של סוידאן וירד מהרכב על מנת לנפץ את פנסי הג'יפ. אז נפתחה לעברם אש מסיבית שממנה נהרגו נתנאל מכלוף ז"ל, גד רחמים ז"ל ושלושה מחברי כיתת הכוננות, וכן נפצעו הלוחם הנוסף וארבעה מכיתת הכוננות. קמב"ץ מג"ב חברון שהיה בזירת האירוע שמע אף הוא בקשר את רפ"ק סוידאן מודיע שהוא נפגע. הוא הגיע לסימטה יחד עם סמ"ר ישעיהו דוידוב ואז הבחינו בג'יפ של סמיח. מאחר שסוידאן לא ענה לקריאות הקמב"ץ, הוא החליט להתקרב וביקש מהנהג ומדוידוב לחפות עליו. כאשר ירד הקמב"ץ מהג'יפ החלה זריקת רימונים וירי מכוון לעברו. סמ"ר דוידוב שירד לחפות על הקמב"ץ, נפגע מהירי וחולץ, אך מאוחר יותר מת מפצעיו. עיטור האומץ מועק לנתנאל מכלוף ז"ל ולגד רחמים ז"ל על מעשה גבורה שנעשה בעת מילוי תפקיד, תוך כדי חירוף נפש שיש בו גילוי אומץ לב בלתי רגיל. עיטור המופת מוענק לסמ"ר ישעיהו דוידוב ז"ל על דבקות במשימה ועל גילוי אומץ לב הראוי לשמש מופת.
החיידק של מג"ב נכנס לו במהלך יום החילות שהתקיים בזמן שהוא למד בכיתה י"ב. הביתן הראשון אליו הוא נכנס היה של מג"ב, וכאשר יצא ממנו, לא היה לו ספק לאן הוא רוצה להגיע בצבא.
לאחר סיום התיכון, ישעיה התגייס לצבא - בתאריך 21.7.00. עם בואו לבקו"ם, הוא התבשר שלצבא יש תוכניות קצת שונות בשבילו: הצבא החליט לגייסו דווקא לנח"ל. ישעיה, בעקשנותו האופיינית, סירב להשלים עם כך וסירב להתפנות מהבקו"ם עד שלא תמולא תביעתו להגיע למג"ב, ובאמת, לאחר ארבעה ימים בהם סירב להתפנות, משאלתו התמלאה והוא מצא את עצמו בדרך לבט"ר (בסיס טירונים) מג"ב שנמצא בבית-חורון, שם הצטרף לפלוגת "געש", והחל את הטירונות.
בסופי השבוע, למרות האימונים המפרכים והשבועות המתישים, היה נח מעט, ומיד מתכנן לאן לצאת בערב. לאחר סיום הטירונות, יצא ישעיה לקורס חובשים, לאחריו הוצב במערת המכפלה בחברון בפלוגה ל"ז. בתחילה הוא לא אהב את השירות שם, אך עם הזמן הוא התרגל אליו, והוא התחבב עליו.
לאחר חודשים ספורים, עבר ישעיה לשרת כחובש במפג"ד (מפקדת גדוד), ובשלב מתקדם יותר, אף עבר לחפ"ק (חבורת פיקוד קדמית).
למרות שחבלי קליטתו בחברון היו קשים מעט, הוא התאהב במקום ובאנשים, ולא הסכים לעבור אף כשהציעו לו. למרות שאהב את השירות, הוא היה סופר את הימים עד ליציאה הבאה, ביודעו שכשהיא תגיע, יחלו עמה הבילויים האינסופיים, המפגשים עם החבר'ה בים עם הנרגילה, הבגדים וגם הבנות.
לחברים ישעיה תמיד היה אומר שהשירות שלו אינו מסוכן כל כך ושאין מה לדאוג. הוא תמיד נטע בהם את הביטחון שלעולם לא ייפגע.
מעגל החברים של ישעיה היה מיוחד בשל מורכבותו, שכן היו לו את חבריו מבית הספר, מהצבא ומהשכונה, כשכל מעגל חברים שכזה שונה במהותו ממעגל אחר, ועם זאת, כשהוא היה נוכח, המעגלים כולם התחברו בטבעיות והכל זרם כשישעיה הוא המרכז המאחד בין כולם.
ישעיה היה אדם מיוחד. אופיו היה יוצא דופן, שכן הוא רכש כבוד רב לזולת, ושילב בתוכו אופי רגיש ואוהב, אכפתי וסובלני, ועם זאת, היה אדם עקשן ובעל עקרונות שעליהם עמד.
ישעיה היה אדם אמיץ שאפשר היה לסמוך עליו בעיתות מצוקה, ולא פעם הוא הוכיח זאת ברגעים קשים ומפתיעים.
לישעיה היה כבוד תמידי רב להוריו. מעולם הוא לא גרם להם לדאגות. הוא היה נוהג להתקשר עם הגיעו לבסיס ומהדרך. תמיד נהג לעזור וידע להקשיב. לא היה מכביד על סביבתו ולא היה מפונק. הוריו מעולם לא הרגישו שחסר לו דבר, שכן הוא מעולם לא היה מתלונן על מחסור כלשהו.
יום שישי, ה-15.11.02, התחיל כעוד יום שגרתי. בשעה 18:45 ישעיה מתקשר לחברו הטוב ומתעניין בשלומו ובתוכניותיו לערב. כשנשאל, הוא אומר שהכל בסדר וששקט בחברון. כשעה קלה לאחר מכן, שלושה מחבלי ג'יהאד אסלאמי מבצעים ירי על קבוצת מתפללים שחזרה מתפילת ערב שבת. ישעיה מוקפץ לשטח ומתפקד בתור הקשר של מפקדו. לפני שמפקדו יוצא מהג'יפ, מפציר בו ישעיה שיחבוש קסדה וילבש שכפ"ץ. ישעיה עצמו יוצא מוגן מהג'יפ, נכון לטפל בפצועים. שני קליעים שפגעו בכתפו השמאלית מכריעים אותו, שבעה חודשים וחצי לפני השחרור, וחודש וחצי לפני יום הולדתו ה-21, בהשאירו אחריו זוג הורים, אחות ואח קטן והמון המון חברים אוהבים.
יהי זכרו ברוך.