צעקתי הנדז-אפ

התדריך שעשו לנו לפני היציאה לקרב היה מאוד סכמטי, אמרו שיש תעלה היקפית אחת, תעלה היקפית שנייה ותעלות ביניהן. התחיל הקרב, ובגלל החושך והבלגן אף מ"מ לא נכנס לתעלה שהוא אמור היה להיכנס אליה. המ"מ שלי, יורם אלישיב, הלך בתעלה המרכזית. הוא פעל בקור רוח, לא כמו שלמדנו באימונים. הוא לא רץ, הוא עצר בכל מקום, חיכה והציץ. ירו שם המון, היה מסך של נותבים מעלינו. לא בדיוק ראו אותנו, בגלל החושך ובגלל שבאנו מכיוון לא צפוי.

הייתי בסוף המחלקה ורציתי לעבור קדימה. חשבתי שהמלחמה תיגמר מבלי שאספיק להילחם. לקחתי בזוקה של חייל פצוע והתקדמתי. היו לנו כבר הרוגים ופצועים, אבל בסך הכול אלישיב הוביל כל הזמן למרכז הגבעה. באיזשהו שלב הוא נפגע, והיה קיפאון ובלבול. ראיתי שהחבר'ה מפחדים להתקדם. אמרתי משהו כמו "בואו אחריי", והלכתי ראשון בתעלה. בהתחלה זה היה מאוד מפחיד. חשבתי שאני אספיק ללכת כמה צעדים ומיד איהרג. לאט לאט קיבלתי ביטחון והתקדמתי. היו שם לוחמים ירדנים שהגיעו מכל מיני מקומות, ואני התקדמתי מבלי לדעת לאן.

בשלב מסוים נגמרה לי המחסנית, וכמה חבר'ה עברו אותי. נכנסתי לאיזה בונקר וחיפשתי רימונים, והתחילו צעקות שיש נפגעים. יצאתי וראיתי פתח שחור בתעלה. חשבתי שזה בונקר נוסף. בשלב הזה הייתי לבד. לפניי ראיתי רק הרוגים שלנו. התקדמתי לאורך התעלה מעמדה לעמדה. חיקיתי את המ"מ, הצצתי בזהירות, ולכן ירדני פצוע ששכב בתעלה וניסה לירות בי, פספס אותי. כשרציתי להתקדם, ראיתי שהפתח השחור הוא רק תעלה פתוחה עם כיסוי, ושבצד יש פתח לבונקר. נתקעתי שישה־שבעה מטר לפני הבונקר. כל הזמן ירו משם וזרקו רימונים. לא ידעתי מה זה, וחשבתי שאלה כוחות שלנו. צעקתי את הסיסמה לחבירה "אנו אנו הפלמ"ח" ו"חוד החנית". אני צועק והם לא מפסיקים. בסוף החלטתי שזה לא הכוחות שלנו. לא יכולתי ללכת אחורה, כי היו שם ירדנים. החלטתי לצעוק "הנדז־אפ". הם לא הפסיקו לירות. התחלתי לצעוק בערבית. אז לא ידעתי ערבית, וצעקתי "רוח מין הון" ו"אנא עארף". הם לא הפסיקו, כל הזמן ירו וזרקו רימונים.

אמרתי שאני אחזור אחורה לבונקר ואביא רימונים, כי יש להם שם הרבה. נכנסתי לבונקר בזהירות ובזווית העין ראיתי דמות לידי. ירינו אחד בשני. הכדור חלף ממש ליד הפנים שלי. באור של הירי ראיתי הרבה דמויות. ברחתי, וחזרתי לעמדה. שלחו לי בזוקאי, אבל הפצצות רק שרטו את הבטון. פתאום הופיע קצין נוסף עם תד"ל, תרמיל גדול שיש בו אמצעי לחימה כבדים יותר. שאלתי אותו אם יש לו חומר נפץ, והוא ענה שהוא ישיג לי. הוא העביר לי שקים עם חומר נפץ ואני זרקתי את השקים לשלום. כל הזמן ביקשתי עוד שקים כי הייתי בפאניקה שזה לא יעשה שום דבר. הוא שם אותם ליד הבונקר והפעיל. זה היה 21 וחצי קילוגרם חומר נפץ, וממרחק של שבעה מטרים זה היה פיצוץ רציני. חשבתי שיהיה רק חור בקיר, ולכן בדקתי שאני בריא ורצתי לפגוע בהם דרך החור, אז ראיתי שהכול מרוסק. בינתיים הגיעו כוחות שלנו ממול, חברנו אליהם והקרב הסתיים.