"בעיניי, הגבורה העילאית היא לוותר על החיים שלך"

שירה מאירי אתר הגבורה, במחנה 18 בדצמבר 2014
צביקה טסלר 2014

צביקה טסלר 2014


בתנאי טיסה קשים ומול אש צולבת, במשימה בעומק שטח האויב, לקח אל"ם (מיל') צביקה טסלר החלטה שהייתה יכול להביא למותו – או להכניס אותו לכלא. על החילוץ שביצע ברגע האחרון הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל



פתיחה:
בלילה הראשון לכניסה הקרקעית ללבנון, העננים נמוכים במיוחד. פס עדין של אור שעומד בקו האופק מבשר על בואו של הבוקר. שני מסק"רים (מסוקי קרב) מטייסת "המסק"ר הראשונה" טסים מעל קו העננים, בחיפוש אחר חור דרכו יוכלו לעבור בגושי האדים הגדולים. אל"ם (מיל') צביקה טסלר, מפקד הצוות, מזהה נקודה ומודיע בקשר: "אנחנו נכנסים". הוא עושה זאת עוד לפני שמקבל את האישור לחצות לשטח האויב. ישנו פצוע שמחכה לחילוץ, והוא לא מתכוון לתת לו לחכות. משימתו של המסק"ר היא לסייע באש, ובכך לאבטח את משימת החילוץ. משימתו של המסע"ר (מסוק סער) שמצטרף למשימה היא להנמיך עוף, לנחות ליד כוח צנחנים, לאסוף משם את הפצוע ולהגיע מיידית לבית החולים. הנקודה אליה הם מכוונים עטופה אויבים: מצידה הדרומי עייתא א שעב, כפר עוין שמבין בתיו היריות שורקות; ומצידה הצפוני לבנון. המסוקים מתחילים להתקדם צפונה. רימון עשן שזרק הכוח משמש להם כעמוד ענן. הטיסה איננה פשוטה כשהחושך נעלם, ולוקח איתו את ההגנות.
בנקודה זו המערכה מתפצלת: המסע"ר מנמיך עוף על מנת לאסוף את הפצוע. המסק"ר נעמד באוויר, מסתכן בפגיעה, ומתחיל במשימת ההתקפה-הגנה. הפגזים שהואיורה מרתיעים את האויב, ובשנייה אחת מפסיק הירי אל עבר הכוח המחלץ. תוך מספר דקות ממריאים המסוקים אל תוך העננים וחוזרים לשטחנו. המשימה הושלמה.
בשחזור של הסיטואציה היום, שמונה שנים אחרי מלחמת לבנון השנייה, טסלר יכול להעיד כי זאת הייתה הגיחה הקשה ביותר. "בכל טיסה יש משהו קשה. במקרה הזה הכל היה קשה: התאורה לא הייתה מתאימה כי הייתה מאוד חלשה; היו עננים, ועוד נמוכים; ירו עלינו במהלך כל הגיחה, גם הארטילריה שלנו". על אף הקושי, ואולי בזכות הקושי,
האירוע נצרב בתודעה. "זה כנראה מה שהפך את האירוע למיוחד", הוא אומר. על האירוע המיוחד, קיבל טסלר צל"ש רמטכ"ל. בכתב הצל"ש נכתב: "אלוף-משנה צביקה טסלר הראה במעשיו רוח לחימה, נחישות, מקצועיות, יוזמה, קור-רוח ואומץ לב תחת אש".

כדור אש שטס ממש אליך
טסלר אמר עוד קודם לריאיון שהסיבה היחידה שבשמה הוא מסכים לספר את סיפורו היא על מנת לעזור, לעשות טוב. הוא מין בן אדם כזה, קשה לפספס את זה גם במפגש קצר. בשיחה בבית קפה תל אביבי, עצירה של שעה בדרך למילואים בבסיס פלמחים, הוא מספר את סיפורו. כמה דקות אחרי שמגיע הקפה, הוא מספר עד כמה הדבר זר לו. "כשסיימתי את הטייסת עברתי למטה, וזאת הייתה הפעם הראשונה ששתיתי קפה", הוא צוחק, ומספר.
מלחמת לבנון השנייה, היום הראשון לכניסה הקרקעית עבר. השעה היא בערך ארבע בבוקר. "אור יום מתחיל לאט-לאט לעלות, והדבר מטריד אותנו", מתאר טסלר. תהליך העברת המשימה מתנהל, ופתאום - משהו קורה. "לא ידעתי מה קורה, אבל מהצעקות בקשר התחלתי להבין שזה משהו לא טוב", נזכר טסלר. "במצב כזה אני משנה את המוד שלי: ממוד של סיוע שבו הכל רגוע למוד של חילוץ, כשיש כוח שצריך עזרה". בנקודה הזאת, כשהמוד משתנה - תהליך העברת המשימה הוא חשוב ביותר. חשוב שידעו איפה נמצא הכוח בדיוק, ולא - ירו בכוחותינו. מסע"ר מוזעק למקום, מצטרף למשימה. בשעה שהמסק"ר מחפה באש על הכוח, עצם בלתי מזוהה נורה ועובר ממש ליד המסוק. "ראינו את זה בעיניים", אומר טסלר. "כמו כדור אש שטס ממש אליך". באותו הרגע הם משנים את תוכנית הפעולה, ומתחילים לעבוד בצורה שונה: במקום להישאר מעל פני השטח, סטטיים ופגיעים, הם מבצעים גיחות פנימה והחוצה ומצמצמים את טווח הסכנה. לכולם היה ברור שסיטואציה מורכבת מתחילה. "הבנו שהאירוע הזה הולך להיות מאוד מסוכן", אומר טסלר.
בשלב הזה מצטרף המסע"ר לחבורה. טסלר מחליט שייכנסו בגובה נמוך, כיאה למשימת הצלה שבה יש לנחות לצידו של פצוע. מספר שתיים שלו נשאר בגובה, מתמקד במשימות של קשר ומיפוי. בשיחות שמתנהלות עם השולט מחיל האוויר, האישור עדיין לא מתקבל. טסלר, כיאה לאדם שמשימה מובילה אותו, בוחר לצלול קדימה. באמצע הדרך האישור מתקבל, אבל הם כבר בדרכם אל הנקודה.
מפת הקרב הייתה מורכבת: צמוד לגבול, במרחק קילומטר או שניים, נמצא הכפר העוין. מעט צפונית אחריו, על מעין קרחת יער באזור רווי שיחים ומוקף עצים, ישב הכוח. ובהמשך, צפונית עוד יותר - הוואדי. "עקפנו את הכוח והתכוונו לנחות בוואדי", מתאר טסלר. "זה היה צעד לא טבעי. אתה למעשה נכנס עמוק יותר לשטח האויב, על מנת לבצע חילוץ של כוחות שלך". במקביל לכך, ביקשו מהכוח שיירה פגזי עשן שיסתירו את נחיתת המסוקים מעיני הכפר. ואז משתנה התמונה.
"במהלך הסיבוב שעשינו, הבנו שהמידע שקיבלנו לגבי מיקום הכוח איננו עדכני", מספר טסלר. "הכפר, שלא כמו בתיאורים והמפות - ממש צמוד לחיילים". התפנית משנה את אופן הפעולה, ועוד פעם עושים המסוקים אחורה-פנה, בחזרה לשטחנו.

האומץ להנמיך
טסלר מבין שכרגע המשימה החשובה ביותר היא להבין איפה נמצא הכוח שזקוק לחילוץ. "ביקשתי בקשר שיתנו לי את התדר של מי שנמצא ליד הפצוע. הייתי חייב לדבר עם האדם הזה ישירות", הוא מדגיש. "דיברנו איתו וקיבלנו את הנקודה המדויקת". המסע"ר פונה למשימת החילוץ, והמסק"ר פונה למשימת הירי. "כל אותו הזמן ירו עלינו. אני לא ראיתי שום דבר. עד כדי כך הייתי מרוכז".
במקביל, המסע"ר מגיע לנקודה בה הכוח נמצא ומגלה כמה קטנה היא, ועטופה עצים. החיילים מנסים להכניס את הפצוע לתוך המסוק, ולא מצליחים בשל גובהו. על כן מחליט מפקד המשימה, אבנר בלקנאי, להנמיך עוף עוד יותר. "אבנר החליט החלטה מאוד חשובה", אומר טסלר. "והיא: להנמיך עוד". המסוק פוגע בעץ, ונכנס לרעידות שלא נפסקות. אבל הפצוע עולה על המטוס, וכעת המשימה כבר בחצי הדרך. המסוקים ממריאים מעל לבנון, יוצאים משטחי האויב. המסע"ר- לבית החולים, המסק"ר- סיים את תפקידו.
"בדרך כלל, כמוביל מבנה, אני טס עם צוותים מאותה טייסת. עכשיו טסנו שני טייסים מטייסות שונות ומפלטפורמות שונות. זה יוצא דופן", מספר טסלר. "אחרי האירוע אמרתי לאבנר: תשמע, בחיים לא היה לי בן מבנה כל כך טוב כמוך. והוא אמר את אותו הדבר".

הפתעה בגוגל
אחרי שהסתיים האירוע, הרופאים אמרו שאם היו מאחרים ב-20 דקות - הפצוע לא היה שורד. אבל כשנשאל טסלר מדוע קיבלו את הצל"ש, הוא עונה: "לדעתי, בשל העובדה שזה היה האירוע הראשון שקרה עם כוחות קרקע. היה בזה מין ההדגמה: כך מצופה להתנהג". בעיניו, גבורה היא לשים את עצמך במקום נמוך יותר אל מול חשיבות המשימה. "בעיניי, הגבורה העילאית היא לוותר על החיים שלך".
סיפור הצל"ש אינו מלווה אותו בחייו, אבל לעיתים הוא צף בכל מיני צורות משונות. "קרה לי כמה פעמים שהייתה לי פגישה עסקית, ומי שנפגשתי איתו אמר לי: מה שראיתי באינטרנט, זה אתה?" טסלר צוחק, משועשע מהסיטואציה. "אם זה היה תלוי בי, זה לא היה מופיע בכלל בגוגל". כשנשאל מדוע בכל זאת הוא בוחר לספר את סיפורו, עונה טסלר את התשובה שנראה כי מאפיינת אותו בתור אדם: "כי חשוב לי להעביר משהו. היתרון שלנו כצבא קטן יחסית הוא בכך שאפשר וצריך לקבל החלטות בשטח, החלטות מקוריות", הוא אומר. "אנחנו צריכים לענות על נהלים אבל אסור שנהפוך לרובוטים. חייל צריך לדעת מתי לעשות את הסוויץ' ולפעול אחרת. ככה נשמור על עצמנו כמו שצריך". בסיפורו שלו, הדבר בולט מאוד. "הבחירה להכנס לשטחי אויב היא החלטת צל"ש או טרש", אומר טסלר. "אם העסק הזה היה נכשל, כנראה הייתי נכנס לכלא, אבל המצפון שלי היה שקט, והייתי מוכן לקחת את זה על עצמי." כשנשאל האם ישנה דרך ללמוד כיצד לקחת החלטות נכונות, הוא עונה: "אין בית ספר שמלמד מה לעשות במצבים האלה. הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לשמוע הרבה סיפורים, ולקוות שבזמן אמת - נדע".



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה