"יש פה משהו. המקום הזה לא בטוח"

שירה מאירי אתר הגבורה, במחנה 12 בפברואר 2015
אדיר עובדיה 2015

אדיר עובדיה 2015


כשראה את העשן מיתמר מולו, סמל אדיר עובדיה כבר ידע שאחד מחבריו לנשק נפגע. למרות האבדה, הוא לא היסס והחל לפרוץ דרך נוספת למקום הקרב. על המעשה הזה הוענק לו צל"ש מפקד האוגדה



סמל אדיר עובדיה ניצב בתוך הדי-ניין, ומתבונן בתמונה שלמולו. אלה השבועות האחרונים ללחימה בעזה במבצע "צוק איתן", והמלאכה עדיין לא הסתיימה. שעת צהריים, השמש בשמיים, ועובדיה וחבריו מפעילי הצמ"ה (ציוד מכני הנדסי) נלחמים בחלקה הדרומי של הרצועה. אבל מראה כזה, כמו שמתבונן בו עכשיו, עדיין לא יצא לו לראות במהלך ימי הלחימה הקשים. השקט כבד מכל עבר, והמראה מתחדד למולו: עשן מיתמר באוויר. עשן שעולה עוד ועוד השמיימה, ומסמל כי במרחק מה מהם, ניצב דחפור פצוע. ואכן, במרחק לא רב מעובדיה, עומד דחפור שחטף טיל נ"ט (נגד טנקים).  
עובדיה מרגיש מיד: משהו לא טוב קרה לחבר. אבל אין זמן להתעמק בזהות האדם, על אף ששאלות שונות מתחילות להתרוצץ בראשו. הוא רק יודע שבעוד כמה שעות זהות הנפגע תתחדד, והסיכויים שאינו מכיר אותו הם קלושים ביותר.
הכל צפוף שם. בתים צמודים זה לזה, עצי זית מרובים, ומשימתו של הדחפור היא לפנות את כולם, להרוס. העבודה קוראת לו, והוא חייב להמשיך. קצינים עולים מולו בקשר אחד אחרי השני, נותנים הוראות, והוא מציית. "פנה את השביל", "עשה חורים בקירות", "תוריד את הסככה", "מה יש מתחתיה?" עובדיה עובד בשיא המרץ, המחשבה על החבר ההרוג מקננת איפשהו, אבל המשימה כרגע חשובה יותר.
ופתאום, אש חיה נפתחת לעברם. מחבלים ששכנו בבית שמולם מחליטים שזה הרגע הנכון ומתחילים לרסס. אבל במשוואת הקרב, הפרט הזה לא מטה את התוצאה לפה או לשם. עובדיה פועל וממשיך במרץ, כאילו הירי הוא תוספת שולית. אחרי שעתיים של קרב יריות, המערכה שוככת.
התנהלותו יוצאת הדופן של עובדיה מזכה אותו, לפני כחודש ימים, בצל"ש המאו"ג. בכתב הצל"ש נכתב: "
במהלך חילופי אש בין כוחות צה"ל למחבלים נורה טיל לעבר דחפור של כוחותינו, ממנו נהרג מפעיל הדחפור ונפצע לוחם נוסף. סמל אדיר עובדיה, מפעיל דחפור אחר, התנדב לפרוץ דרך נוספת למקום הקרב והחל לנוע לפני יתר הלוחמים. באמצעות הדחפור ובסיוע לוחם נוסף החל סמל אדיר עובדיה להשמיד תחת אש את המבנה בו התבצרו המחבלים, בכך מנע פגיעה בלוחמים נוספים".

אני לא גיבור
כשיושבים לשיחה עם סמל אדיר עובדיה במועדון של פלוגת "צמ"ה שכם", אי אפשר להתעלם מהכנסת האורחים. בתחילה, מציעים לנו לשתות דבר-מה. אחר כך שוב ולבסוף, אחרי שכנועים, אנו פותחים את השיחה עם פחיות מיץ תפוחים צלול, שמתגלה כמוגז אחרי שלוק הססני. השיחה מתחילה, ואליה מצטרפים כצופים-אוהדים חמישה מחבריו לפלוגה. הם מקשיבים לכל אורך השיחה, ובתומה, כשהם נשאלים אם יש להם משהו להוסיף, הם עונים: "כל הכבוד לעובדיה", ו-"איזה מלך", בקריאות אמיתיות של הערכה. עובדיה מצידו, מסתכל על חבריו בגאווה ומחזיר מיד. "אין, פלוגת צמ"ה זה משפחה", הוא אומר. "את ראית דבר כזה? תראי איך אנחנו חיים. אין משפחה כזאת בעולם". עובדיה מצידו הסכים לריאיון בשמחה, אך לפני ששוקעים בשיחה, הוא מבהיר: "אני לא גיבור". המשפט הזה יחזור על עצמו גם בהמשך, והשיחה תזרום בנתיבים אחרים.
"זה היה משהו כמו שבועיים לקראת הסוף", פותח עובדיה בדברים. "לאט לאט נכנסו עוד ועוד מפאתי עזה לתוכה. התחלנו להרוס בתים, לחשוף צירים, לייצר שדה ראייה לחי"רניקים שיעברו". באותו היום הייתה לעובדיה משימה: היה עליו להרוס שני מסגדים שבתוכם יעד מודיעיני. המסגד הראשון נופל ארצה, ועובדיה פונה אל עבר הבניין השני. ואז, ואת הרגעים האלה הוא זוכר בבירור, עולים מולו בקשר והוא שומע את המילים: "די-ניין חטף נ"ט". המחשבות מתחילות להתרוצץ. "אני עושה אחד ועוד אחד, וזה בטוח מישהו מהכוח שלי", מספר עובדיה. מיד קראו לכוחות לתדריך. הם עמדו שם: טנקים, "אכזריות" ונגמ"ש, מחכים להסברים ופקודות. אחר כך, הם יצאו להמשך המשימה.
"התחלתי לפתוח את הציר, והגעתי לסוף הכביש. אין לאן ללכת", נזכר עובדיה. "שם אמרו לי להסתובב 180 מעלות לכיוון החומות שהיו שם, ולהתחיל להרוס".
החומה הראשונה נפלה, ואחריה, במערבולת של עצי זית וחלקי בתים, הגיע אותו הרגע שבו עובדיה מזהה את העשן. "ברגע הזה אתה מבולבל. מצד אחד המראה הזה נותן מוטיבציה להמשיך להלחם, ומצד שני עולה גם הסקרנות", אומר עובדיה. תוך כדי פעילות ובעת שהוא נוסע אחורנית, עובדיה מזהה דבר מה חשוד. החפץ שעורר את תשומת לבו מתגלה כרימון על גג הבית שלמולם. "יש פה משהו", הוא אומר בקשר מיד. "המקום הזה לא בטוח".

"מאיפה יבוא הנ"ט שיפגע בי?"
אש נפתחת אל עבר החיילים. עובדיה מסתכל לכל הכיוונים, הכוחות שסביבו - חשופים. "אין לי פחד על עצמי בנקודה הזאת, אני יודע שהאש לא תפגע בי בתוך הדי-ניין", הוא אומר. "הפחד שלי הוא על האנשים מסביבי". המחשבה השנייה שעולה בראשו, ומתרוצצת שם גם, היא: "מאיפה יכול לבוא הנ"ט שיפגע בי?".
עולים בקשר. "דובי, תתקדם, תתחיל לנגוח בבית", פוקדים עליו. וזה מה שעובדיה עושה. הבית מתחיל להתרסק אט-אט, גופות של מחבלים על הרצפה, אבל הירי לא נפסק. "צעקתי בקשר: 'אני צריך עזרה, אני צריך עזרה! ואף אחד לא הגיע. הייתי לבד".
הקרב דועך לעת ערב. השעה היא שש וחצי לערך, והחושך יורד. עובדיה ומפקדו שיושב לצידו מתחילים לצאת מהאזור. בדיוק אז הם מגלים כי "אכזרית" שנתקעה שם זקוקה לחילוץ. הם חוברים לדחפור השני, וביחד, כל דחפור תופס צד - דוחפים את ה"אכזרית" עד למגנן. גם את הפעולה הזאת הם מסיימים בהצלחה, ומחליטים לצאת מחוץ לגדר כדי לתדלק.
הם פותחים בנסיעה לכיוון הגדר, ופתאום מפקדו של עובדיה מתחיל לבכות. עובדיה המופתע שואל מיד מה קרה. "חבר שלנו נהרג", עונה המפקד. "איזה?" מבקש עובדיה לדעת. "מושיקו", עונה המפקד, שרצה לחכות עם אמירת השם עד לרגע בו הקרב יסתיים. באותו הרגע עוצר עובדיה את הכלי במקום. "זה היה אירוע ממש קשה", הוא מודה. "בארבעת החודשים ששירתנו יחד הכרתי אותו טוב. אהבתי אותו", עובדיה אומר בפשטות.

סיכת זכרונות
לפני כחודש ימים הודיעו לעובדיה שהוא מקבל צל"ש, בעת שהיה באזכרה של קצין עבר מהפלוגה. מלבד לשיחת הטלפון, גם ע. קהנ"ר של האוגדה בא ללחוץ לו את ידו. "אותה סיכה יש לנו", אמר לו המפקד הבכיר. "רק שלך יש חרב אחת". 
המפקד שהיה איתו בכלי התקשר לברך את שניהם על הצל"ש המשותף, ואמר לו שיש מישהי שרוצה לדבר איתו: אימו של מושיקו. הדבר הראשון שעשה עובדיה אחרי אותה השיחה, היה להתקשר לאותה האם. "זה הכל בשביל הבן שלך", הוא אמר לה, והתכוון לזה.
היום, מעל חצי שנה מאז האירוע, יכול להגיד עובדיה בלב שלם: "זאת חוויה שאקח לכל החיים". כשנשאל מדוע, הוא עונה באמירה שפתחה את שיחתנו. "אנחנו זה משפחה. זה עולם אחר. כל מה שעשיתי היה בעזרת הכוח שמושיקו נתן לי, הכוח להמשיך".
לפני זמן לא רב קיבל עובדיה עוד הודעה קשה. רס"ן יוחאי קלנגל ז"ל, שהיה הקצין שלו באותו אירוע עליו קיבל את הצל"ש, ומי שהודיע להם על כך שמושיקו נהרג - נפל בתקרית הירי בהר דב לפני כשבועיים. "באמצע מלחמה הכרתי בן אדם שעשה בשבילי הכל", אומר עובדיה. "כל מה שהיינו צריכים - הוא דאג שיהיה לנו".
לקראת סיום השיחה, נשאל עובדיה מדוע לדעתו הוא קיבל צל"ש. "אנשים חושבים שהצל"ש הוא על המקרה שסיפרתי, אבל אני מאמין שזה קשור למקום עמוק יותר", הוא אומר. "זה קשור לזה שתמיד חיפשתי להיות ראשון, ליזום ולהוביל. הייתי בכל האירועים בגזרה שלנו. אני שואף להתקדם. זה חלק בתוכי שאני חי ונושם", מוסיף.

#אז מה זה הצל"ש הזה בשבילך?#
"הצל"ש בשבילי?", שואל עובדיה, ואחרי רגע של מחשבה משיב בחיוך ואומר: "סיכת זכרונות".



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה