מאתים ושישה זכאי עיטור המופת שלא זכו לקבלו

עפר דרורי
מאתים ושישה זכאי עיטור המופת שלא זכו לקבלו


(282) אני יכול להבין שצה"ל נרתע מלעסוק בעבר ולהקדיש משאבים שלדעתו חיוניים להווה. מאידך לעניות דעתי בכל הקשור לערכים ובוודאי לערכי גבורה אין התיישנות. להערכתי למימוש הצעתי תידרש וועדה שתעסיק מן הסתם שלושה קצינים למשך מספר חודשים והם לא חייבים להיות מפקדי חטיבות או מפקדי אוגדות סדירות. ניתן לאתר קצינים שירתמו בתחושה של שליחות לביטול עוול של שנים. בהזדמנויות שונות הצעתי את עצמי כחבר בוועדה כזו אם תוקם לצד נכונותי המתמשכת כבר שנים לתרום לנושא.



מאתים ושישה זכאי עיטור המופת שלא זכו לקבלו

עפר דרורי

offerd@gmail.com

רב"ט אליהו אלירז ז"ל נלחם במסגרת חטיבה 7 במלחמת ששת הימים. ביום ה-7 ביוני 1967, בג'בל ליבני, בהיותו מפקד זחל"ם, נפצע רב"ט אליהו אלירז מכדורי מקלע ומהפגזה בשתי ידיו, בחזהו וברגלו. למרות פציעתו הקשה ותחת אש אויב, ניסה להציל את חברו מה-זחל"ם הפגוע והבוער. על מעשה זה הוענק לו ציון לשבח של אלוף פיקוד הדרום האלוף ישעיהו גביש. [1]

באפריל 1973 העניק לו הרמטכ"ל דוד אלעזר את עיטור המופת לאחר עבודת הוועדה הצה"לית שבחנה את הצל"שים שניתנו לפני חקיקת חוק העיטורים של חיילי צה"ל (שהתקבל בשנת 1970). הוועדה החליטה במקרה של אליהו אלירז כמו במקרים רבים אחרים להמיר את צל"ש האלוף בעיטור המופת.

סגן יעקב אפשטיין (לימים האלוף ג'קי אבן) נלחם אף הוא במסגרת חטיבה 7 במבצע קדש.  בכתב הצל"ש שקיבל סגן יעקב אפשטיין נכתב: הנני לציין אותך לשבח על גילוי קור רוח, אומץ לב וכושר מנהיגות גבוה בשעת קרב, בזה שבהיותך מפקד על יחידת חוד ובהיותך בטנק הראשון אשר פרץ את הדרך מעזה לרפיח בתקופת מערכת "סיני", הצלחת לחסל 8 מוצבים מממוקשים, מחופרים עם תותחי נ.ט. ובזוקות בקרב לילה. לאחר שהטנק שלך עלה על מוקש, נזרקת מתוכו, אולם המשכת לנהל את הקרב מטנק אחר. האלוף חיים לסקוב, אלוף פיקוד הדרום. [2]

סגן מיכה קפוסטה נלחם במבצע קדש במסגרת חטיבת הצנחנים בקרב במצריי המתלה. בכתב הצל"ש שקיבל סגן מיכה קפוסטה נכתב: עת מילוי תפקידך כמפקד פלוגת הסיירים של חטיבה 202, קיבלת פקודה להסתער הסתערות יום על רכס בו התבסס האויב בכוכים. על אף שרבים מאנשיך נפגעו, המשכת בהסתערות עד שנפצעת. האלוף חיים לסקוב, אלוף פיקוד הדרום. [3]

במבצע קדש שקדם למלחמת ששת הימים באחד עשרה שנים בלבד הוענקו 48 צל"שים של אלוף ועוד צל"ש אחד של מפקד חטיבה. כאשר ג'קי אבן ומיכה קפוסטה קיבלו את צל"ש האלוף, זה היה ציון לשבח מכובד ביותר, שני במעלה רק מתחת לציון לשבח של הרמטכ"ל שהיה הראשון במעלה. עיטורים לא היו אז וצל"ש אלוף "נחשב" אז כמו עיטור העוז בימינו.

למותר לציין כי מעשי הגבורה של חיילים שזכו לצל"ש האלוף במבצע קדש אינן נופלים ממעשי הגבורה של חיילים שקיבלו צל"ש אלוף במלחמת ששת הימים ובכל זאת נוצר אבסורד בו מעמדו של חייל שקיבל צל"ש אלוף במבצע קדש שונה מהותית ממעמדו של חייל שקיבל צל"ש אלוף במלחמת ששת הימים. צל"ש האלוף במלחמת ששת הימים הומר ברוב המקרים לעיטור המופת שהוא שלישי בדירוג הצל"שים ואילו צל"ש האלוף שניתן במבצע קדש נשאר צל"ש אלוף שהוא החמישי בדירוג הצל"שים.

כיצד נוצר האבסורד?

בעת הדיונים בוועדת חוץ ובטחון של הכנסת על חקיקת חוק העיטורים של חיילי צה"ל נקבעו שלושת העיטורים שיהיו בתוקף, עיטור הגבורה הראשון במעלה, עיטור העוז אחריו ועיטור המופת השלישי במעלה. החוק גם מנסח את סוג מעשה הגבורה המזכה בכל אחד משלושת העיטורים. החוק מסמיך את הצבא להמשיך ולהעניק ציונים לשבח לפי הפקודות שהיו נוהגות בצבא עד לכניסת החוק לתוקף. בדיוני הוועדה ובהתלבטות מה לעשות עם הצל"שים שהוענקו לחיילים לפני כניסת החוק לתוקף התחייב נציג צה"ל בוועדה להקים וועדה צה"לית אשר תבדוק ותבחן את כלל הצל"שים שהוענקו טרם החוק לצורך בחינתם והמרתם לעיטורים, כל אחד לפי דרגת מעשה הגבורה שלו. אצטט מדבריו של האלוף ש. אייל בדיון בוועדת הכנסת בהתייחס לכיסוי הרטרואקטיבי של החוק: "בקשר לכיסוי הרטרואקטיבי – החוק מדבר על כך בפירוש, וכוונתנו בהחלט לדון בכל הציונים לשבח מיום שהונהגו, ואשר יש לגביהם חומר מבוסס בכתב, ועליהם תמליץ ועדה מיוחדת בפני הרמטכ"ל או שר הביטחון [4]. למידע מלא על ההשתלשלות ההיסטורית של חוק העיטורים הקורא מוזמן לעיין במאמר בנושא [5]

עוד קבעה הוועדה שלגבי שנים עשר גיבורי ישראל ממלחמת העצמאות יומר העיטור שלהם לעיטור הגבורה. בסעיף 20 לחוק בניסוחו הסופי נכתב כי צל"שים שניתנו עד ה-4 ביוני 1967 (ערב מלחמת ששת הימים) ידונו בוועדה רק אם היו צל"ש רמטכ"ל וזאת בשונה מהתחייבות האלוף אייל נציג צה"ל בוועדת הכנסת. אף שאני חוקר את הנושא לא מעט שנים ועברתי על כל דיוני וועדת חוץ ובטחון הנוגעים לנושא לא מצאתי סיבה לנסיגה מעמדת הצבא בדיוני הוועדה לעומת הנוסח של החוק הסופי. משמעות צמצום סעיף 20 לגבי תכולת הצל"שים שידונו בוועדת ההמרה היא התעלמות מכלל הציונים לשבח שניתנו לחיילי צה"ל הן ע"י אלופים והן ע"י מפקדי חטיבות בלי שום סיבה נראית לעין. הראשון שפרסם את הבעיה של סעיף 20 לחוק העיטורים היה עורך עיתון מערכות לשעבר אביתר בן צדף במאמרו "איפה כולם?" בשנת 2005. [6]   

במסגרת המחקר שאני מקיים כבר למעלה מתשע שנים בנושא הצל"שים והעיטורים של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון נכנסתי לעובי הקורה ומצאתי מספר דברים מעניינים:

  1. אין הסבר לשינוי בתחולת סעיף 20 של חוק העיטורים אף שהוא נוגד את עמדת הצבא בדיוני הוועדה.

  2. וועדת המרת העיטורים שהתכנסה בשנת 1970 קיבלה לידיה רשימה של 78 מקבלי צל"שים של מח"ט ואלוף שהוענקו עד 4 ביוני 1967 וכאמור לא התייחסה אליהם בגלל התחולה המצמצמת של סעיף 20.

  3. במהלך המחקר שלי שנים רבות אחרי עבודת הוועדה איתרתי עד כה הענקת צל"שים של מפקד חטיבה ואלוף עד 4 ביוני 1967 בסך של 206 צל"שים  לפי הפירוט:

 

תקופה

צל"ש מח"ט

צל"ש אלוף

בין מלחמת העצמאות למבצע קדש

1

22

מבצע קדש

1

48

בין מבצע קדש למלחמת ששת הימים

39

95

סה"כ

41

165

כלומר המידע שהיה בפני הוועדה בשנת 1970 היה חלקי ביותר 78 צל"שים לעומת 206 צל"שים שאיתרתי עד כמה ואני מניח שהמספר הזה אינו סופי. חוסר במידע לא שינה את דיוני הוועדה היות וכפי שציינתי הוועדה לא דנה כלל בצל"שים שאינם צל"ש רמטכ"ל.

ניסיונות לשינוי המצב

במהלך השנים האחרונות הייתי בקשר עם לשכת הרמטכ"ל וגורמים נוספים במטרה לבחון אפשרות לפתרון הבעיה מהבחינה הערכית ולתקן את העוול לדעתי שנגרם ל- 206 מקבלי הצל"שים שוועדת ההמרה לא דנה בהם כלל ומן הסתם מרביתם היו מקבלים את עיטור המופת, מיעוטם אף את עיטור העוז. הצבא באופן גורף מתנגד לעניין ונצמד לחוק ככתבו וכלשונו. לא ניתן כמובן לבקר גוף הפועל עפ"י חוק אבל דווקא במקרה ערכי זה הייתי מצפה שהשיקול הערכי יגבר וכי הצבא מיוזמתו יסיר את המגבלה שהוטלה בחוק ושאם הצבא היה מבקש את הסרתה מיוזמתו לא היה נתקל בהתנגדויות.

כאשר השתכנעתי ששינוי יזום ע"י הצבא לא יקרה  וכי הפתרון הוא בשינוי החוק פניתי למחוקק.  בחמש השנים האחרונות פעלתי מול מספר חברי כנסת החל משנת 2011. בתחילה פניתי לראובן ריבלין שהיה יו"ר הכנסת דאז והיום נשיא המדינה. ממנו למדתי שיו"ר הכנסת לא מגיש הצעות חוק. פניתי לח"כ אורלב (בעצמו בעל עיטור המופת ממלחמת יום הכיפורים) אשר ניסה לסייע גם באמצעות שאילתה לשר הביטחון דאז ברק (בעצמו בעל עיטור המופת ועוד ארבע צל"שים של רמטכ"ל) שלא הגיב (ללמדך כמה נבחר העם הם שומרי חוק...).  משראיתי שזה המצב  פניתי שוב באוגוסט 2013 לרמטכ"ל דאז בני גנץ ולאחר חליפת מכתבים עם לשכתו שנמשכה עד יוני 2014 נמסר לי כי "הצבא פעל עפ"י חוק העיטורים" דבר שכמובן הסכמתי לו אבל פנייתי לא הייתה בנוגע למילוי סעיף 20 כלשונו, ציפיתי ליותר.  במקביל פניתי לח"כ יוני שטבון (בעצמו בעל צל"ש הרמטכ"ל) אשר מילולית הביעה תמיכה רבה בהצעה שלי אבל בפועל לא נקט בשום פעולה. באוקטובר 2015 פניתי לח"כ יאיר לפיד ועניינתי אותו בהצעה, גם כאן הסיפור חזר על עצמו ולאחר התייעצות של יאיר לפיד עם שני הח"כים של מפלגתו פרי ושלח החליט שהנושא לא מספיק משמעותי כדי "לבזבז" עליו הצעת חוק.

בינואר 2016 פניתי לשלושה חברי כנסת אשר הצטיינו בהצעות חוק הנוגעות למערכת הביטחון, כבל שמולי ובן ראובן. מכל השלושה זכיתי לתגובה מידית של ח"כ בן ראובן שאף הזמין אותי לפגישה שהתקיימה בלשכתו בכנסת לאחר ארבע חודשים. בן ראובן היה הגון אתי ומסר כי הנושא חשוב בעיניו אבל "לא יהפוך עליו עולמות". לאחר מספר ימים קבלתי דוא"ל מעוזרו הפרלמנטרי שהוא יורד מהנושא כנראה בגלל התנגדות ממערכת הביטחון.

בתמימותי חשבתי שאם הנושא ערכי, שמימושו ללא עלות משמעותית וקיומו יבטל עוול שנעשה ללוחמים, אמצא הרבה תומכים שירתמו לעניין. בסופו של דבר מימוש שינוי בסעיף 20 לחוק העיטורים יחייב הקמת וועדה שתדון באותם כמאתיים מקרים ותחליט לגביהם. גם הוועדה הראשונה בשנת 1970 לא הזמינה לוחמים או מפקדים אלא התבססה על כתבי הצל"ש שצה"ל המציא העתקים שלהם לוועדה. גם שם הדיונים היו עפ"י כללים שחברי הוועדה קבעו לעצמם מראש כאשר ברוב המקרים צל"ש אלוף הומר לעיטור המופת. צל"ש רמטכ"ל הומר לעיטור העוז ובמספר מקרים בודדים של צל"ש רמטכ"ל הומרו לעיטור הגבורה.

אני יכול להבין שצה"ל נרתע מלעסוק בעבר ולהקדיש משאבים שלדעתו חיוניים להווה. מאידך לעניות דעתי בכל הקשור לערכים ובוודאי לערכי גבורה אין התיישנות. להערכתי למימוש הצעתי תידרש וועדה שתעסיק מן הסתם שלושה קצינים למשך מספר חודשים והם לא חייבים להיות מפקדי חטיבות או מפקדי אוגדות סדירות. ניתן לאתר קצינים שירתמו בתחושה של שליחות לביטול עוול של שנים. בהזדמנויות שונות הצעתי את עצמי כחבר בוועדה כזו אם תוקם לצד נכונותי המתמשכת כבר שנים לתרום לנושא.

לצערי לא הצלחתי לשכנע לא את הצבא ולא את נציגי הציבור בכנסת בחשיבות הנושא. נשארתי עם טעם חמצמץ שהצדק לא יצא לאור. אולי בעתיד ההבנה תחלחל בקרב מקבלי ההחלטות והגישה תשתנה וערכי הגבורה והמורשת של צה"ל יקבלו את מקומם הראוי.

אני מביא קישור לשמותיהם של מאתים ושישה מקבלי צל"ש אלוף בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים כדי שלפחות סיפורם לא ישכח גם באמצעות מאמר זה כמו גם באמצעות אתר הגבורה (www.gvura.org) שהקמתי לשימור מורשת הגבורה שלנו כעם.

 

מקבלי צל"ש אלוף  בין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים

מקבלי צל"ש אלוף בין מלחמת העצמאות למבצע קדש

מקבלי צל"ש אלוף במבצע קדש

מקבלי צל"ש אלוף בין מבצע קדש למלחמת ששת הימים

מקבלי צל"ש מח"ט בין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים

מקבלי צל"ש מח"ט בין מלחמת העצמאות למבצע קדש

מקבלי צל"ש מח"ט במבצע קדש

מקבלי צל"ש מח"ט בין מבצע קדש למלחמת ששת הימים

 



[4] פרוטוקול מספר 5 מישיבת ועדת חוץ והביטחון מיום 16 בדצמבר 1969.

 

[6] אביתר בן צדף, "להיות תותחן", 29, יולי 2005.



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה