משפחת מפקד גוש עציון ב-1948 מבקשת להעניק

עופר אדרת אתר הגבורה, הארץ 8 בדצמבר 2019
מוש זילברשמידט

מוש זילברשמידט


משפחתו של מוש זילברשמידט נסמכת על מכתב שאותר לאחרונה, שבו כתב בכיר במשרד החוץ לרמטכ"ל הראשון כי הוא ראוי לכך. רק 12 חיילים קיבלו אות גבורה על שירותם במלחמת העצמאות



בני משפחתו של מפקד גוש עציון שנהרג במלחמת העצמאות, רס"ן משה (מוש) זילברשמידט, פנו
בשבוע שעבר לרמטכ"ל ולשר הביטחון בבקשה חריגה: לבחון הענקת אות גבורה או הוקרה מיוחדת
עבורו, 71 שנה אחרי מותו. הפנייה נעשתה על רקע איתורו של מכתב מ-1949 בארכיון צה"ל, שבו
ביקש בכיר במשרד החוץ בשנותיה הראשונות של המדינה מהרמטכ"ל הראשון, יעקב דורי, להעניק
לזילברשמידט את אות הגבורה.
"הייתי אומר שיש לכבד את זכרו של משה זילברשמידט, הנקרא 'מוש', שנפלל חלל בגוש עציון", כתב
במכתב ד"ר מיכאל סימון, ששימש אז "ראש הטקס" במשרד החוץ. "הכרתי אותו באופן אישי ויכולתי
לעמוד כבר אז על תכונותיו הצבאיות והמוסריות שהכשירו אותו להיות גיבור ישראל", הוסיף. בהמשך
ציין כי "עמידתו בגוש עציון ומותו מסמלים כאחד את רוח הגבורה של מגיני ירושלים, ולפי דעתי הוא
ראוי להיזכר על ידי מתן אות גבורה".
משפחתו של זילברשמידט כתבה בפנייתה כי הוא הפגין "אומץ לב וגבורה בשורה של קרבות, מתוך
רצון לראות בתקומת ארץ ישראל והעם היהודי". לדברי המשפחה, באותה עת היה קשה לאסוף
עדויות על מעשי הגבורה האלה, שכן רבים מחייליו נפלו בקרב או בשבי. אולם במרוצת השנים נצטברו
עדויות רבות למעשיו, ולכן "יש מקום לבחון מחדש את הבקשה ואת הדרכים להיענות לה".
זילברשמידט נולד ב-1919 בגרמניה (השבוע יצויין יום הולדתו המאה), עזב אותה לאנגליה בעקבות
האנטישמיות וב-1940 עלה לארץ. תחילה עבד כרפתן בנחלת יצחק ובשכונת בורוכוב ואחרי שנתיים
עבר לנווה יעקב שליד ירושלים. הוא התגייס לארגון ההגנה ובמלחמת העצמאות מילא שורת תפקידים
פיקודיים, בהם פיקוד על שכונת מקור חיים המנותקת והמותקפת ועל תלפיות המבודדת, ו"ביצוע
פעולות נועזות רבות בסביבה", כפי שנכתב באתר "יזכור" של משרד הביטחון. בהמשך מונה למפקד
גוש עציון עד נפילתו בידי הירדנים.
בין העדויות שסיפקה משפחתו למעשי הגבורה שלו נמצאת תקרית שאירעה ב-11 בינואר 1948
בשכונת מקור חיים בירושלים. באותו יום השכונה הותקפה מכיוון בית צפאפא ובקעה. "הקרב נמשך
14 שעות שבהן פיקד מוש בקור רוח, תוך שהוא מהלך בין העמדות וממשיך לפקד על הכוחות גם
לאחר שנפצע". במכתב כללה המשפחה גם עדות של אחד מפקודיו, זאב בן שלמה: "כוחותינו
הידלדלו, מוש החל לתאם את העמדות במהירות ובקור הרוח המיוחד שלו. בהגיעו אלינו קיבל דו"ח
על המצב, וכאשר פנה בשקט תחת מטר הכדורים לעמדה הקרובה מישהו צעק 'מוש תתכופף, אחרת
תפגע' אך ללא הועיל. הוא כאילו לא הרגיש בקליעים העפים באוויר, והמשיך בדרכו. כבר אז דימיתי
אותו לטרומפלדור, גם הוא היה עובד אדמה גם הוא חונן באומץ על טבעי".
באפריל פיקד זילברשמידט על תקיפת משאית ומשוריין של הלגיון הערבי, כדי למנוע הבאת תגבורת
מחברון לירושלים שעלולה היתה לסכן את חיי היהודים בעיר. במאי פיקד על הדיפת התקפה על
המנזר הרוסי בגוש עציון. המגנים, בפיקודו, ספגו 12 הרוגים ו-30 פצועים, אך הצליחו במשימתם.

בהלוויית ההרוגים אמר: "מה אנו, מה חיינו, העיקר הוא המפעל ובו אנו חיים. תשובתנו נחושה – נצח
ירושלים". ב-12 במאי 1948 החלה ההתקפה האחרונה על הגוש והמשלטים סביבו.
זילברשמידט חיפה על נסיגת הכוחות ונהרג. יום לאחר מכן, בקרב על קיבוץ כפר עציון, נהרגו 127
מתושבי הקיבוץ ומגיניו.
באתר "יזכור" נכתב על זילברשמידט: "בקרב האחרון של הגוש, עת נאבק המשלט החשוב, 'המנזר
הרוסי', על קיומו, מיהר לשם באומרו לחבריו: 'אינני טלפוניסט'. על אף המאמץ העל-אנושי של
הלוחמים הם נאלצו לסגת והוא נפגע, בשעת הפיקוד על הנסיגה, מצרור כדורי אויב". חודש לאחר
נפילתו הועברו עצמותיו עם שאר חללי הגוש להר הרצל בירושלים. מפקד מחוז ירושלים כתב עליו כי
היה "מגדולי הגיבורים בדברי ימינו".
מלבד קרובי משפחתו, גם מדריכי בית הספר שדה בכפר עציון מבקשים להעניק לזילברשמידט אות
גבורה או הוקרה אחרת כלשהי על פועלו. מנהל בית ספר ירון רוזנטל אמר ל"הארץ", בהתייחסו
למכתב שנמצא בארכיון צה"ל: "המכתב מאפשר לנו לפעול ולהוקיר תודה לדור התקומה גם אם
באיחור. אין לי ספק שהענקת אות הגבורה או תעודת הערכה יעוררו שוב שיח ולימוד סביב גבורת
לוחמי גוש עציון. יש כאן הזדמנות להעביר את הפרק החשוב בתולדות עמנו לדור הבא".
רק 12 חיילים קיבלו עד היום אות גבורה על שירותם במלחמת העצמאות. בהוראת דוד בן
גוריון נבחרו 12 חיילים לקבלת העיטורים כדי שייצגו באופן סמלי את 12 שבטי ישראל. מנהל אתר
"הגבורה", עפר דרורי, מסביר באתר שלו כי בן גוריון דחה את ההמלצות של שתי ועדות הצל"שים
(ציונים לשבח) שהתכנסו אחרי המלחמה והמליצו להעניק אותות גבורה למאות לוחמים נוספים.
ההחלטה עוררה ביקורת כבר אז ולאורך השנים היו נסיונות למחות עליה, אך היא לא שונתה. לאור
זאת, קשה להאמין שהעיטור היוקרתי יוענק לזילברשמידט, אך ייתכן שתינתן הענקת תעודת הוקרה
מאוחרת. 40 עיטורי גבורה הוענקו בין מלחמת העצמאות ועד אחרי מלחמת יום הכיפורים, ומאז לא
הוענק עיטור זה שוב. עיטורים אחרים, עיטור העוז ועיטור המופת, הוענקו גם אחר כך.
משרד הביטחון וצה"ל טרם הגיבו לפניית "הארץ" בנושא.

מקור הכתבה



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה