עין נוטרה

הקרב על המים-1966-67 עד מלחמת ששת הימים

דרך הגעה לעין נוטרה
שמורת עין נוטרה משתרעת במורדות הגולן, ממזרח לכביש מס' 918.
דרך מסומנת ירוק 1370, לרכב שטח, מכביש 91 ממזרח לגשר בנות יעקב עד לכביש 918 ליד נחל חמדל, עוברת בחלקה בתחומי השמורה, וחוצה את נחל שוח. הדרך עוברת כ- 100 מ' ממערב לאתר "פג'ר הקטן", בו ניתן לבקר.
שביל מסומן ירוק 1350 יוצא מכביש מס' 918 ומוביל לעין נוטרה. חלקו הראשון של השביל הוא דרך לרכב שטח והמשכו כשביל רגלי בלבד.
בקרבת השמורה נמצאים שדות מוקשים ישנים, אין לסטות משבילים או לחצות גדרות!

מה קרה במדינה
המלחמה על המים התנהלה במשך 15 שנים, בארבע גזרות:
באגם הכנרת – שמירה על חופש הדיג.
באגם החולה – הגנה על הפעולות לייבוש האגם בשנים 1953–1957.
בגזרת גשר בנות יעקב – ניסיון ישראלי להטות את הירדן דרומה, אל הכנרת, בתעלה פתוחה, בשנים 1953-1956.
לאורך הגבול עם הגולן – ניסיון סורי להטות את החצבני והבניאס, בשנים 1964–1966, בתעלת מים פתוחה ובצינורות הולכה. פעולה זו הייתה גוזלת מישראל כ-50 אחוז ממי הירדן.
טייס מצרי ערק לישראל עם מטוסו.
הוקם אש"ף
נחנך המוביל הארצי
אלי כהן נלכד בדמשק.
התעשייה האווירית – חברה בע"מ.

מה קרה בצה"ל
1963 –  יצחק רבין רמטכ"ל
סיירת "אגוז" הוקמה מחדש בפצ"ן
אהרון יריב – ראש אמ"ן
סטלה לוי – קצינת ח"ן ראשית.
ישראל טל – מפקד גייסות השריון.
הוקמה מפקדת קצח"ר.
מוטי הוד – מפקד חיל האוויר
עזר ויצמן – ראש אג"מ.
אריאל שרון – ראש מה"ד
רחבעם זאבי ("גנדי") – עוזר ראש אג"מ.
דוד אלעזר ("דדו") – אלוף פצ"ן
עוזי נרקיס – אלוף פקמ"ז

חת"מ בקרב
תרגיל משותף לשריון ולתותחנים – ינואר 1964
הוצגה סוללת טילי נ"ט "תגר" (11SS) – חדשה
בשנת 1966 נוספה לגדוד "רשף" סוללת תותחי נ"מ 30 מ"מ ה/ס שהוסבו ללחימה קרקעית ע"י התקנת כוונת של טנק AMX. כל תותח נגרר ע"' נ"נ 6X6. שעסקה בירי בכינון ישיר נגד מוצבי הסורים בקרבות על המים. הסוללה חולקה ל 3 פלגות בנות 2 תותחים כ"א. מפקד הסוללה היה צבי עופר.
צל"ש אלוף פצ"ן לפייבל ברג. סיפור גבורה של סגן מפקד צוות תותח 30 מ"מ, שהפעיל לבדו תותח בתקרית בקרב על המים, הצל"ש האחרון לפני מלחמת ששת הימים, "הרגשתי, שכל עם ישראל סומך עליי. הרגשתי, שאני חייב לירות – בלי שום חשבון"

"סיירת נץ" הסוללה הלוחמת שפורקה לאחר מלחמת "ששת הימים"מאת: סא"ל (מיל) ד"ר מיכה בועזון
בשנים שקדמו למלחמת "ששת הימים" פעלה בחיל התותחנים יחידה מבצעית שפעילותה הענפה נהנתה ממוניטין רב – הייתה זאת סוללה ד' בגדוד חת"מ "רשף",
בשנת 1966 כשהגעתי לגדוד "רשף" כקצין חת"מ צעיר בוגר  קורס יסו לקציני חת"מ, הוצבתי לשמש קצין בסוללה הזו, שפעלה בשלוש פלגות  בנות 2 תותחים כל אחת. מפקדה היה צבי עופר.בגדוד "רשף" פעלו באותה תקופה 2 סוללות סדירות (א' ו ג') וסוללת מילואים (ב') שהפעילו תותחי 25 ליטראות נגררים.
באותם הימים הופעלה הסוללה בתקריות האש הרבות שהיו בגזרות השונות של פיקוד צפון – בעיקר בקטע שבין גדות לגונן ("שדרות מע"ץ"), באזור תל קציר ובצפון "המשולש הגדול"  (מי עמי – אום-אל-פאחם)
התותחים הובאו לעמדות בלילה ובבוקר שלמחורת נטלו חלק בתקריות יזומות יותר או יזומות פחות. זו הייתה התקופה של "מלחמת החלקות" נגד הסורים – מאבק על שטחים באזור המפורז שבינינו לבינם, כשהחקלאים הישראלים ניסו לעבר את השטחים הללו והסורים רצו למנוע זאת מהם ופתחו באש על כל טרקטור שלנו שיצא לשטח.
כוחות ישראלים רבים שהובאו כחיפוי על החקלאים השיבו אש ובין היורים היו גם תותחי ה-30 מ"מ. למעשה אנחנו היינו היחידים מהחת"מ שהשתתפנו בחילופי האש היומיים  ירינו הרבה ופגענו בעמדות סוריות רבות, ביניהן במוצבים ידועים כמו: תאואפיק, ג'לבינה, דרבשיה, תל עזזיאת ועוד.
בשנים הללו (1966 – 1967) שימשתי בסוללה כק"ס, קע"ת ומפקד פלגה ונטלתי חלק בתקריות הירי בצפון – בגזרת תל קציר, "שדרות מעץ" וגם מי עמי. זאת היתה טבילת האש הראשונה שלי ועד היום אני זוכר את שריקת הכדורים של מקלעי ה"גוריאנוב" וה DSK הסוריים, מעל לראשי.
הרגשנו קרביים מאד. כדי לטפח את המוראל ולהשוות אותו לחיילי החי"ר, הוענק לסוללה השם "סיירת נץ" ולחיילים הוענקו "כנפיים"  כך חשנו קרביים יותר משאר חיילי הגדוד.
בתקופת ההמתנה, ערב מלחמת "ששת הימים", הוסב הגדוד לתותחי הוביצר 155 מ"מ נגררים. צבי עופר עזב ליחידת "תגר" (טילי נ"ט SS-11  ) החליף אותו סרן גדעון קידר (קרופניק). שפיקד עליה ב"ששת הימים". במהלך אותה מלחמה לחמה הסוללה בסורים, אף עלתה לגולן. בסיום המלחמה פורקה."הקרב על המים"
חצי שנה לפני מלחמת "ששת הימים", ניסו הסורים, להטות את מקורות הירדן כדי לסגור לנו את המים. בתקרית- אש דרומית לנוטרה, מול עין אל קיניה, ( 2 חיילים נפצעים, 2 טרקטורים נפגעים. טנק סורי מושמד במוצב הסורי בדרבשיה),  נתקלו הסורים בתותחן עקשן שלא הפסיק לירות.
בשנת 1964, בועידת הפסגה הערבית הוחלט להטות את מקורות הירדן. סוריה ראתה בזה קלף חשוב נגד ישראל. בשנת 1965 הפעילה ישראל את ה"מוביל הארצי", והחלטת ההטיה נועדה לייבש את המוביל הישראלי. וכך נפתח ה"קרב על המים".
באותם ימים נרשמו הרבה "תקריות" קטנות. הסורים הכניסו לאזור חיילים מחופשים לכפריים. ניסו להפריע לשיט ולדיג בכינרת וניסו למנוע מתושבי האזור לעבד את אדמתם. התקריות גדלו כאשר הצדדים הכניסו גם טנקים, תותחים ואפילו מטוסים לאזור.
אחד המקומות המועדים לפורענות היה אזור נוטרה – גונן.
באותו יום (11 בינואר 1967) הוצבה    סוללה ד' של גדוד "רשף"  שבעקבות פעילותה  המיוחדת בתקריות האש הרבות שהיו בגזרות השונות של פיקוד הצפון.  הוסב שמה  ל"סיירת נץ" בפיקודו של צבי עופר. סוללה  זו הוקמה בשנת  1966 ופורקה  לאחר מלחמת ששת הימים . בסוללה פעלו תותחי נ"מ 30 מ"מ "הספנו סוזה"  שהוסבו ללוחמה קרקעית ע"י התקנת כוונת של טנק AMX. התותחים נגררו ע"י קומנדקר. סה"כ 3פלוגות בנות 2 תותחים בכל אחת מהן .כל תותח היה מוצב בעמדה מוגנת בשתי שורות של שקי חול ובכיסויי ראש. לאורך כל הגבול הוכנו עמדות כאלה, שאפשרו דילוג ופריסה מהירה לפי התפתחות הקרב. באותה תקרית הייתה הוראה שרק שני חיילים נמצאים בעמדה והיתר – בבונקר. מפקד הצוות לא היה שם ולכן פייבל ברג – שהיה סגן מפקד הצוות היה בעמדה ביחד עם חייל נוסף. פייבל היה כוון יורה ואילו איש הצוות הכין תחמושת וטען מחסניות.
בתחילת התקרית קיבל הוראה טלפונית לפתוח באש. הוא התחיל לירות. הסורים ירו בחזרה, ואז נותק קו הטלפון ועד סוף הקרב משך 4 – 5 שעות לא היה לו קשר עם אף אחד. האש הסורית פגעה במחסן תחמושת שהיה במרחק של 8 מטר  ממנו. התחמושת התחילה להתפוצץ והוא היה באש צולבת. פייבל המשיך לירות ותוך כדי ירי נעלם איש הצוות. וכך היה צריך לטפל בתחמושת לבדו (פרוק ארגזים, טעינת מחסניות וירי) הוא המשיך לירות ופגע ב 3 מטרות סוריות.
למחרת תוגבר האזור בטנקים, מפקד הצוות חזר. כל שבעת חברי הצוות היו בעמדה. במכת האש הראשונה של הסורים נפגע מפקד הצוות בבטנו. וחייל מילואים נפגע ברגלו. פייבל דאג לחבישה של הפצועים ויצא בריצה תחת אש להזעיק את זחל"ם הפינוי. מפקד הצוות פונה לבית חולים וחייו נצלו. לחייל המילואים קטעו את הרגל.
לאחר שתמה התקרית, הגיע המג"ד, סא"ל משה פלד,  טפח לפייבל על שכמו ואמר לו: "היית הכי בסדר מכולם". פייבל הומלץ לצל"ש.

מקור הכתבה