סמל עמוס אהרונוף

צל"ש המח"ט
עמוס אהרונוף

עמוס אהרונוף


תיאור הצל"ש: בליל 20 באוקטובר 1973 בגדה המערבית של תעלת-סואץ, הופגזה סוללת-התותחים בה שירת סמל עמוס אהרונוף. ממטחי ה"קטיושות" נפגעו רבים מחיילינו וזחליליות-תחמושת נדלקו והתפוצצו. למרות ההפגזה הכבדה חילץ סמל עמוס אהרונוף אחד מחייליו שנפגע, כשהוא נושא אותו על גבו, עד שיצאו משטח האש. במעשיו אלה גילה סמל עמוס אהרונוף אומץ-לב ואחוות לוחמים. על מעשה זה הוענק לו צל"ש מפקד החטיבה לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל



מתוך כתבה במקור ראשון (14 ביולי 2023)

חגית ועמוס אהרונוף התנסו בעליות לסבסטיה, אבל דבר לא הכין אותם למגורים ממושכים בתחנת משטרה בריטית ישנה, בלי מים זורמים ועם משפחה נוספת בחדר. ואז הגיע חנן פורת, ובשיחה דרמטית אחת הוציא לדרך את נווה־צוף...

כ"ט בנובמבר 1947. עמוס אהרונוף – מאחרוני היילודים בבית החולים הדסה הר הצופים – נכנס בבריתו של אברהם אבינו בעיר הקודש ירושלים, והמדינה שבדרך נכנסת לקרב על עצמאותה. קולות הפָּגָזים (כך, ובמלעיל) נשמעו היטב בשכונת הבוכרים, שהייתה אז סמוכה לגבול הירדני, והאורחים שהגיעו לאירוע קצר נשארו בבית המשפחה למשך חודשיים. עד פרוץ המלחמה, יודע עמוס לספר, הקשר עם השכנים הערבים היה חזק. כמה חזק? "לדוד שלי אליהו הייתה אחות ערבייה בשם חלימה", הוא מחייך, ומסביר: "לאמא שלה לא היה חלב, אז היא ינקה מהסבתא שלנו, יחד עם אליהו. כינו אותו 'אחוי חלימה'. אחרי ששת הימים לקחתי אותו לכפר של חלימה, באזור גבעת התחמושת, ומצאנו אותה"....

עד שתושלם בניית ביתם ברמת־גן הם גרו בגבעתיים, אצל אמו של עמוס, שהתאלמנה בגיל צעיר. ואז, במהלך תפילת יום הכיפורים, נלקח עמוס התותחן למלחמה בחזית סיני. "נשארתי בבית עם אמא שלו ועם ילדה בת שנה, כשאני בהיריון". עמוס חזר הביתה כעבור שבעה חודשים, היישר לברית של בנו צחי. "באותה תקופה לימדתי בטכניקום. היו חסרים מורים בכל הכיתות בגלל המלחמה, ואני מוצאת את עצמי כבר בשנה הראשונה להוראה מלמדת הכול. ובלילות אני עם ילדה שמוציאה שיניים, מחזיקה אותה כל הלילה על בטן היריון, שלא תעיר את סבתא רנה. התשישות לא הייתה רק פיזית, גם נפשית. לא היו אמצעי תקשורת, לא ידעתי אם עמוס חי או מת".

במלחמה הקשה ההיא קיבל עמוס צל"ש. "היינו במבצע 'אינדיגו' המוצלח, פגענו בבסיסים של טילים נגד מטוסים ולמעשה פתחנו את השמיים לחיל האוויר. אבל מאוחר יותר קטיושה פגעה בסוללה שלנו, והכול עלה באש. זה היה גיהנום טוטאלי. מכל תותח נשאר לנו בור של חמישה מטרים. מתוך 38 לוחמים היו לנו חמישה הרוגים ו־25 פצועים. אני עוד שומר את הקסדה שלי, עם רסיס עליה. היה לי מזל, יצאתי בנס מאותו אירוע". את הצל"ש קיבל על חילוץ אחד הפצועים מתוך התופת. לפני כחודש וחצי נפגשו השניים לראשונה. "המפקד שלי מצא אותו בפייסבוק, זה היה מרגש מאוד".




הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה