רב"ט פנחס (פייבל) ברג

העיקר לא לפחד כלל – פנחס (פייבל) ברג "הקרב על המים" / סימן טוב שגיא, מתוך: "תמיד תותחן"

חצי שנה לפני מלחמת "ששת הימים", ניסו הסורים, להטות את מקורות הירדן כדי לסגור לנו את המים. בתקרית- אש דרומית לנוטרה, מול עין אל קיניה, ( 2 חיילים נפצעים, 2 טרקטורים נפגעים. טנק סורי מושמד במוצב הסורי בדרבשיה),  נתקלו הסורים בתותחן עקשן שלא הפסיק לירות.
בשנת 1964, בועידת הפסגה הערבית הוחלט להטות את מקורות הירדן. סוריה ראתה בזה קלף חשוב נגד ישראל. בשנת 1965 הפעילה ישראל את ה"מוביל הארצי", והחלטת ההטיה נועדה לייבש את המוביל הישראלי. וכך נפתח ה"קרב על המים".
באותם ימים נרשמו הרבה "תקריות" קטנות. הסורים הכניסו לאזור חיילים מחופשים לכפריים. ניסו להפריע לשיט ולדיג בכינרת וניסו למנוע מתושבי האזור לעבד את אדמתם. התקריות גדלו כאשר הצדדים הכניסו גם טנקים, תותחים ואפילו מטוסים לאזור.
אחד המקומות המועדים לפורענות היה אזור נוטרה – גונן. באותו יום (11 בינואר 1967) היה מוצב תותח  מסוללה ד' של גדוד "רשף" – "סיירת נץ"  בפיקודו של צבי עופר ("תמיד תותחן" 15) בסוללה פעלו תותחי נ"מ 30 מ"מ ה/ס שהוסבו ללוחמה קרקעית ע"י התקנת כוונת של טנק AMX. התותחים נגררו ע"י רכב 6X6 (נ"נ).
פנחס (פייבל) ברג התגייס לתותחנים בשנת 1965. מיד לאחר שסיים את הטירונות השתתף בתקרית אש ליד לטרון, פתיחה לשירות ארוך לאורך קו העימות עם הסורים. "חיינו כמו צוענים. כל השירות הצבאי אכלתי מנות קרב". 
התותח היה מוצב בעמדה מוגנת בשתי שורות של שקי חול ובכיסויי ראש. לאורך כל הגבול הוכנו עמדות כאלה, שאפשרו דילוג ופריסה מהירה לפי התפתחות הקרב. באותה תקרית הייתה הוראה שרק שני חיילים נמצאים בעמדה והיתר – בבונקר. מפקד הצוות לא היה שם ולכן פייבל ברג – שהיה סגן מפקד הצוות היה בעמדה ביחד עם חייל נוסף. פייבל היה כוון יורה ואילו איש הצוות הכין תחמושת וטען מחסניות.
בתחילת התקרית קיבל הוראה טלפונית לפתוח באש. הוא התחיל לירות. הסורים ירו בחזרה, ואז נותק קו הטלפון ועד סוף הקרב משך 4 – 5 שעות לא היה לו קשר עם אף אחד. האש הסורית פגעה במחסן תחמושת שהיה במרחק של 8 מטר  ממנו. התחמושת התחילה להתפוצץ והוא היה באש צולבת. פייבל המשיך לירות ותוך כדי ירי נעלם איש הצוות. וכך היה צריך לטפל בתחמושת לבדו (פרוק ארגזים, טעינת מחסניות וירי)  הוא המשיך לירות ופגע ב 3 מטרות סוריות.
מספר פייבל לכתב "במחנה" – אביתר בן צדף: "באותו רגע הרגשתי שאני פוגע, וזה עשה לי טוב. היו רגעים שחשבתי – אנשים עושים עכשיו חיים; למה אני כאן לבד? אבל, לא התייאשתי. עד היום איני מבין מה נתן לי כוח לעבור את זה. לא היה נעים לברוח. עשיתי 90 אחוזים מהעבודה ופתאום להימלט? הייתי חייב להשיב אש, ולא היה טעם להסתלק. חוץ מזה, היה לי ניסיון קרבי".
למחרת תוגבר האזור בטנקים, מפקד הצוות חזר. כל שבעת חברי הצוות היו בעמדה. במכת האש הראשונה של הסורים נפגע מפקד הצוות בבטנו. וחייל מילואים נפגע ברגלו. פייבל דאג לחבישה של הפצועים ויצא בריצה תחת אש להזעיק את זחל"ם הפינוי. מפקד הצוות פונה לבית חולים וחייו נצלו. לחייל המילואים קטעו את הרגל.
לאחר שתמה התקרית, הגיע המג"ד, סא"ל משה פלד, עם בקבוק ברנדי, טפח לפייבל על שכמו ואמר לו: "היית הכי בסדר מכולם". פייבל הומלץ לצל"ש ואכן קיבל ציון לשבח על גילוי אומץ לב, קור רוח, תושייה והתנהגות מופתית בתקרית עם הסורים בנוטרה. טקס הענקת הצל"ש נערך בלשכת אלוף פצ"ן. לרגל המאורע אמר אלוף דוד אלעזר כי בשנים האחרונות נהוג בפצ"ן להעניק צל"שים, אולם אין התעודה ניתנת על מילוי נכון של התפקיד, אלא רק במקרים המעידים על התנהגות העולה על הדרישות הרגילות. היה זה הצל"ש  האחרון בצה"ל טרם מלחמת ששת הימים..
שלושה חודשים לאחר מכן, נבחר פנחס (פייבל) ברג, פה אחד, ע"י חיילי "רשף" כחייל מצטיין והוזמן את נשיא המדינה, זלמן שז"ר, ביום העצמאות.
לאחר מלחמת ששת הימים עבר הסבה לתומ"ת 50-M, הספיק להשתתף במבצע "אבוקה" נגד בתי הזיקוק בעיר סואץ. והשתחרר משירות סדיר.
ביום העצמאות תשמ"א (1981), 14 שנה אחרי הטקס בלשכת האלוף, קיבל את סמל "צל"ש אלוף הפיקוד".

כתבה מבמחנה

כתבה מידיעות אחרונות פברואר 1967

כתבה מבמחנה, יוני 2012

קטע מעיתון ידיעות אחרונות

כתבה מתמיד תותחן