רב"ט עמוס ווהל
|
עמוס ווהל 2016
תיאור המעשה: ביום ה-6 ביוני 1967, בירושלים, פרץ רב"ט עמוס ווהל בראש כיתתו בשיח ג'ראח, טיהר את הבית ואת הסביבה בה נפגע מפקדו, פקד על המחלקה והמשיך בלחימה לכיוון המושבה האמריקאית. הוא נפצע ברגלו מרימון, שנזרק לעברו, המשיך בטיהור ולאחר 4 שעות הועבר לטיפול רפואי. למחרת היום חזר ליחידתו, על אף היותו פצוע ברגלו. על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי
מאתר חטיבה 55
סיפור הקרב: כשהודיעו לצנחנים כי בוטלה משימת הצניחה - היתה מעין אכזבה בלב. כל צנחן, בכל אימניו, חולם על הרגע של משימה מוצנחת, והנה, כבר הודיעו על שעת ה"ש" - וביטלו. רב"ט עמוס וול הצטער ככל האחרים, אף שידע, כי גם המשימה שבאה במקוםהצניחה איננה קלה. כסטודנט באוניברסיטה בירושלים הכיר את העיר וידע שלא קל יהיה לכבוש את ירושלים העתיקה, המבוצרת. בשתיים בלילה החלו הצנחנים להתקדם לעבר העיר העתיקה. הגדוד של עמוס פרץ בין שער מנדלבאום לבין בית הספר לשוטרים, מכיוון רחוב שמואל הנביא. ככל שהתקרבו אל העמדות הירדניות, כן הלכה וגברה ההפגזה. אחרי הפלוגה שפרצה את הגדרות הגיע תור פלוגתו של עמוס. הפגזים נפלו והתפוצצו קרוב, מעבר לכביש. הם חיכו לאות. אין זה קל לשבת באפס מעשה ולהמתין לפריצת הגדרות. הכל מסתיים ברגע שזזים, ברגע שאתה יודע את המשימה שלפניך. מייד עם פיצוץ הגדרות ומתן הפקודה "קדימה" - חושבים רק על המשימה. שוב אין פוחדים. ההרגשה היא כאילו כל הענין אינו נוגע לך אישית. עמוס רץ בעקבותיו של מפקד המחלקה יוסי. הם התקרבו לבנין והמפקד זרק רימון אל אחד מחלונותיו. הרימון התפוצץ קרוב מידי ומפקד המחלקה נפצע. בגדיו התלקחו. היה זה הפצוע הראשון שראה עמוס בן ה-23. מסביב היה חושך וה-מ"מ נראה כמו לפיד בוער. אולם הרושם היה קשה יותר מהפגיעה הממשית. עמוס כיבה את האש וה-מ"מ שלא נפגע קשות, אמר לו: "אני בסדר". בינתיים שמע עמוס את מפקד הפלוגה צועק: יוסי !" עמוס הודיע ל-מ"פ כי יוסי נפצע - והפיקוד הוטל עליו. אז גילה עמוס את היוזמה והאומץ, שזיכוהו בעיטור המופת. הוא פרץ אל הבית וטיהר אותו ואת סביבתו הקרובה. אחר כך פקד על המחלקה להמשיך בלחימה לכיוון המושבה האמריקאית. המחלקה בפיקודו, תפסה עמדות לאורך הכביש, ועמוס שלח לוחמים לטהר את הבנינים הסמוכים. כל בנין שימש עמדה לאויב. המחלקה התפרסה ולחמה מבית לבית. בראש המחלקה נע עמוס. ה-מג"ד הופיע בחושך: יש התנגדות במעלה הכביש. עמוס לוקח את המחלקה, מחלק את הלוחמים לשני צידי הדרך (כמו שכתוב בספרים - אם יפגע צד אחד, לא תיפגע המחלקה כולה) ועמוס מתקדם בראשם. חושך. יריות. לפתע נפתחת אש מרוכזת. עמוס שומע התפוצצויות בתוך המחלקה. מ"כ נפצע קשה מרימון. עמוס נפצע מרסיסים ברגלו. הוא חובש את עצמו וממשיך. את הפצוע קשה מפנים לאחור. המחלקה מוסיפה להתקדם לעבר תחנת הדלק הסמוכה. אחד קופץ וחברו מחפה. שתי דמויות אויב מופיעות במרחק כמה מטרים. מחסלים אותם וממשיכים. בינתיים מתקדם הגדוד השני, חולף על פני היחידה וממשיך הלאה, בכוחות רעננים יותר, עד למוזיאון רוקפלר. הטנקים עוברים. זה מעלה את המוראל. ממשיכים להתקדם. עולים על גגות כדי לחסל צלפים. שריקת פגז והתפוצצות סמוך לגג, אליו נשלחו שני לוחמים לחסל צלפים. אחד הלוחמים נפצע קשה ומאבד רגל. מורידים את הפצוע ומעבירים אותו לתחנת האיסוף. הקשר אינו פועל בגלל צפיפות הבתים. משתלטים על רכב ומקיימים קשר, מעבירים פצועים על גג מכונית דוהרת. לא רחוק ממוזיאון רוקפלר משתלטים על בית ומתמקמים בו. רק אז פונה עמוס לתחנת האיסוף, כדי לטפל בפציעה ברגלו. ארבע שעות לחם עמוס וול כשרגלו פצועה, עד שנאות להתפנות לטיפול רפואי.
כתבה מבמחנה, יולי 2016
הוספת תגובה