טוראי אליהו שגיא
|
אליהו שגיא
תיאור המעשה: ביום ה-7 במאי 1971, הוטל על מספר חיילים ובתוכם טור' אליהו פייג למלא שקי חול על שפת הים ליד נוצירת. לאחר שמלאו את השקים והעמיסו אותם על הנושאת, ניגש טור' אליהו פייג אל קבוצה של כ-25 ילדים ערבים ממחנה הפליטים וחילק להם שאריות מצרכי מזון. תוך כדי כך, החלה הנושאת להדרדר במורד אל עבר הילדים. טור' אליהו פייג, שראה את כלי הרכב המתקרב ממרחק של כ-7 מטר, זינק אל הילדים והצליח להדוף כ-10 מהם ובכך הצילם מדריסה ודאית, אולם הוא עצמו נדרס ונפצע קשה. כאשר נגשו אליו חבריו לטפל בו, ביקש כי יטפלו תחילה בילדים שנפגעו, ורק אחרי כן יטפלו בו. במעשה זה, שעשה תוך סיכון עצמו, הציל חייהם של ילדים רבים. על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי
מתוך אתר יזכור
אליהו גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1970, והתנדב לסיירת "שקד". לימים כתב לרבו: "קל להוכיח, כי מקומי בישיבה... אולם בגלל המצב הביטחוני הקשה, יודע אני, כי אם הייתי ממשיך ללמוד, מצפוני לא היה מפסיק להציק לי, בכל פעם שהייתי שומע, חס וחלילה, על הרוג נוסף או על פצוע נוסף (לאור כל זאת מסתבר, שבימים כתקנם הייתי מגיע להחלטה שונה)". לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה, בקורס סיירים ובקורס מ"כים חי"ר. מאחר שהצטיין בתפקידו נשלח על-ידי מפקדיו לקורס קציני חי"ר ומשסיים שם בהצלחה, הוצב ביחידת שדה. הוא נחשב קצין מוכשר ובעל יזמה, מסור ואחראי, שהצטיין בתפיסה טובה וברצון עז להתקדם, ושימש דוגמה אישית לפקודיו ולמפקדיו. הרמטכ"ל העניק לו את "עיטור המופת" על שהציל, במאי 1971, תוך סיכון עצמו, ילדים מתושבי מחנה הפליטים בג'בליה מדריסה ודאית על-ידי קומנדקר, שהדרדר במורד. הוא עצמו נדרס ונפצע קשה, וכאשר ניגשו אליו חבריו לטפל בו, ביקש כי יטפלו תחילה בילדים שנפגעו. בעיתון "במחנה" פורסמה רשימה בשם "אלי, הקומנדקר והילדים" ובה סופר על מעשהו זה. ביום העצמאות העשרים וארבעה נמנה עם מאה החיילים המצטיינים שקיבל נשיא המדינה, זלמן שזר, במעונו. חודשים אחדים נמנה אלי עם המשרתים בצבא הקבע. במלחמת יום-הכיפורים השתתף אלי עם יחידתו בקרבות הקשים נגד המצרים בחזית סיני. אור ליום כ' בתשרי תשל"ד (15.10.1973) לחם אלי כמפקד פלוגה בסיירת והתקדם עם הכוח שלו בציר "נחלה" שעל גדות תעלת סואץ. בעת הפריצה אל הגדה המערבית פגע פגז פגיעה ישירה בזחל"ם שלו והוא נהרג במקום.
אליהו גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1970, והתנדב לסיירת "שקד". לימים כתב לרבו: "קל להוכיח, כי מקומי בישיבה... אולם בגלל המצב הביטחוני הקשה, יודע אני, כי אם הייתי ממשיך ללמוד, מצפוני לא היה מפסיק להציק לי, בכל פעם שהייתי שומע, חס וחלילה, על הרוג נוסף או על פצוע נוסף (לאור כל זאת מסתבר, שבימים כתקנם הייתי מגיע להחלטה שונה)". לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה, בקורס סיירים ובקורס מ"כים חי"ר. מאחר שהצטיין בתפקידו נשלח על-ידי מפקדיו לקורס קציני חי"ר ומשסיים שם בהצלחה, הוצב ביחידת שדה. הוא נחשב קצין מוכשר ובעל יזמה, מסור ואחראי, שהצטיין בתפיסה טובה וברצון עז להתקדם, ושימש דוגמה אישית לפקודיו ולמפקדיו. הרמטכ"ל העניק לו את "עיטור המופת" על שהציל, במאי 1971, תוך סיכון עצמו, ילדים מתושבי מחנה הפליטים בג'בליה מדריסה ודאית על-ידי קומנדקר, שהדרדר במורד. הוא עצמו נדרס ונפצע קשה, וכאשר ניגשו אליו חבריו לטפל בו, ביקש כי יטפלו תחילה בילדים שנפגעו. בעיתון "במחנה" פורסמה רשימה בשם "אלי, הקומנדקר והילדים" ובה סופר על מעשהו זה. ביום העצמאות העשרים וארבעה נמנה עם מאה החיילים המצטיינים שקיבל נשיא המדינה, זלמן שזר, במעונו. חודשים אחדים נמנה אלי עם המשרתים בצבא הקבע. במלחמת יום-הכיפורים השתתף אלי עם יחידתו בקרבות הקשים נגד המצרים בחזית סיני. אור ליום כ' בתשרי תשל"ד (15.10.1973) לחם אלי כמפקד פלוגה בסיירת והתקדם עם הכוח שלו בציר "נחלה" שעל גדות תעלת סואץ. בעת הפריצה אל הגדה המערבית פגע פגז פגיעה ישירה בזחל"ם שלו והוא נהרג במקום.
הוספת תגובה