רב"ט שלמה בלבן ז"ל

 מתוך יזכור
שלמה גויס לצה"ל בסוף יולי 1966 ועשה את שירותו הצבאי בנח"ל. לאחר סיום הטירונות הצטרף, עם חבריו לגרעין, לקיבוץ בית-העמק. בצד עבודתו החקלאית השתתף באימוני חיל-הרגלים ובפעילות מבצעית.

בתחילת ספטמבר 1969 שוחרר שלמה מהשירות הסדיר והוצב כלוחם חרמ"ש, ביחידת מילואים של חיל-השריון. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים עשה שלמה במקום לימודיו, באוטרכט שבהולנד. הוא מיהר להתייצב בשגרירות-ישראל וביקש לשוב ארצה, אך נדחה. כיוון שלא רצה להמתין בחוסר-מעש, יצא לפרנקפורט שבגרמניה והצליח לעלות על מטוס, שהביאו ארצה ביום ג' 9.10.1973. למחרת היום כבר לחם עם יחידתו בגזרה הצפונית בסיני. ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973), יצאה פלוגתו של שלמה לכיוון מעוז "בודפשט", שהדרך אליו הייתה חסומה על ידי יחידת קומנדו מצרי. תוך כדי תנועה נתכה על הכוח אש עזה של פצצות ופגזים. באש זו נפגעו שלושה מהזחל"מים ובהם היו מפקד המחלקה, מפקד הכיתה וארבעה לוחמים, שנמנו על הכוח של שלמה. ברגעי הרפיון שהשתררו שמר שלמה על קור רוחו. הוא נטל את הפיקוד על היחידה והחל לחלק פקודות לחבריו ההמומים. הוא הורה לחלץ את הנפגעים ואחר כך זחל, תחת אש עזה, אל הזחל"מ, הוציא ממנו את המרגמה והחל להמטיר פגזים על האויב. כשאזלה התחמושת שהייתה ברשותו, שב שנית אל הזחל"מ, שהיה נתון להפגזה כבדה, הוציא את המקלע והמשיך להמטיר אש על האויב. תוך כדי ירי נפגע ונהרג. יחידת הקומנדו המצרי, שהייתה עדיפה בכוחה, נשברה והתפזרה בזכות קור-רוחו ואומץ-לבו של שלמה. על מעשהו זה הוענק לו "עיטור העוז". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

בני משפחתו מצאו באוסף השירים, שהשאיר אחריו, את הקטע הבא: "נפשי אכולה זוועות קרב / עוף שחקים נוקר גוויות גיבורים. / אך זה עתה, שאול, / מול קשתים שבעתיים נלחם... / ועוד ניגר דם..."

וידאו מטקס הענקת עיטור העוז למשפחתו