סא"ל דוד ישראלי ז"ל

עיטור העוז
דוד ישראלי

דוד ישראלי


תיאור המעשה: עם פרוץ הקרבות שימש סא"ל דוד ישראלי ז"ל כסגן מפקד חטיבה ברמת-הגולן. ב-7 אוק' 1973, תחת לחץ סורי כבד, לחם עד כלות-נשמתו באומץ-לב, אגב חירוף-נפש וגילוי כושר-מנהיגות, כשהוא משמש דוגמה אישית לחייליו - עד שנפל בקרב. במעשיו אלה תרם לבלימת ההתקפה הסורית בנפח. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז אייר תשל"ה מאי 1975, מרדכי גור, רב אלוף, ראש המטה הכללי



מתוך אתר יזכור
מפעלו הגדול כסמח"ט "ברק" היה אימוץ העיירה חצור. למרות הספקות הרבים שהביעו אנשי העיירה וקציני החטיבה, הצליח ליצור מערכת יחסים הדוקה בין החיילים לאזרחים. תושבי חצור סיירו ברמת הגולן, ובקרו במחנות בהדרכת קציני החטיבה. הוא ערך חגיגת בר-מצווה לשלושה-עשר ילדים בני העיירה וארגן בשבילם טיול לירושלים. אך כמפקד ראה כחובה ראשונה במעלה להכין את יחידתו לקרב. הוא עצמו היה מוכן לכל אשר צפנה המלחמה, ויעידו על כך הדברים שכתב בשנת 1958: "אך אם לא אשוב חלילה ולא אוכל חזות בניצחון, אל נא תבכו אותי. כי אדום בשלווה ובמנוחה, אשכב לעולמים ולא אשוב עוד. כגודל הנצח בו אדום, כן יהיה גודל שמחתי. כי ידוע אדע, כי לא לשוא אשכבה לי. אשמע את רינתכם, אשר תגיע עד אזני, ואשבע נחת. לא אדרוש תפילה ותחינה, אף לא דמעה אחת למעני. כי זה יהיה חלקי בהקריבי את דמי, את גופי, על מזבח ארצי ואדמתי, עמי ומשפחתי". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נצבה חטיבת "ברק" בקו החזית ברמת הגולן ולחמה בכוחות השריון הרבים של הסורים. דוד וחייליו ניהלו קרבות עקשים ומרים והצליחו למנוע את התקדמותם לתוך רמת הגולן. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) איים כוח סורי גדול על מערכי החטיבה באזור ציר הנפט והכפר נפח. מפקד חטיבת "ברק" אלוף-משנה בן-שוהם וסגנו דוד יצאו בראש כוח של ארבעה טנקים, לנסות לבלום את התקדמות האויב באזור. הם השמידו טנקים של האויב זה אחר זה ואף ראו את האויב מתחיל לסגת. דוד המשיך בהסתערות על האויב עד שאזלה התחמושת בטנק שלו והוא יצא להסתער על טנקי האויב מצויד במקלע בלבד. תוך כדי הסתערות נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים.

מאמר מעזבונו שהתפרסם בעיתון שריון מארס 2011


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה