מקבלי האותות מדברים בשם המתים

המשותף ביותר לשלושתם הוא מבוכה, כמעט אי-נעימות. יש בהם גאווה, כן, אבל לא תהילה. שוב ושוב הדיבור חוזר אל המאמץ המשותף להדוף, להצטנע, להזכיר לוחמים אחרים, חברים מתים. "היו שם אנשים שתיפקדו בצורה מדהימה, בעיני הם היו צריכים לקבל צל"ש לא פחות ממני", שב ואומר אלירן אילוז. "הכל היה עבודת צוות של המון גיבורים אנונימיים, החובשים אצלנו היו אמיצים במיוחד. אנחנו נציגים של מאמץ יותר גדול", אומר סגן ד"ר ארז רמתי. "לא הייתי עומד כאן בלי החברים", אומר אלון רוטמנש. שלושתם לחמו במלחמת לבנון השנייה בגדוד הנח"ל 931, ובשבוע הבא יעוטרו עם עוד 145 לוחמים על תפקודם בקרב.

היום מפרסם צה"ל את הנימוקים למתן העיטורים והצל"שים. סמ"ר במילואים רוטמנש הוא אחד מששת לוחמי צה"ל שיקבל את עיטור העוז, ושני חבריו, סגן ד"ר ארז רמתי וסמ"ר במילואים אלירן אילוז, יקבלו צל"שים. אילוז, בן 22 מאבן יהודה, ורוטמנש, בן 23 מבית אריה, כבר השתחררו לפני כמה חודשים; רמתי, בן 28 מכוכב יאיר, הוא עדיין הרופא של 931, אבל גם אצלו ביום-יום, הוא אומר, המלחמה כמעט ואינה נוכחת. כעת שלושתם חוזרים לאותו ליל שבת שבין 11 ל-12 באוגוסט בשנה שעברה, אז נלחמו בכפר רנדוריה כחלק מהמהלך האחרון של המלחמה.

לפנות בוקר, בחצר של אחד הבתים, רוטמנש מצא עצמו כמעט לבד, "מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה, כל המחלקה פצועה, גם המ"מ. אין מחלקה", הוא נזכר. רק שניים מחייליו עוד עמדו על הרגליים, פצועים, כשרוטמנש נטל פיקוד והחל לנהל את החילוץ של כל חבריהם החוצה. לאחר מכן אסף חיילים מפלוגה אחרת, וחזר להילחם באנשי חיזבאללה שהיו מבוצרים בתוך הבית.

הפצועים הצטברו מחוץ לחומה שהקיפה את החצר. כמה עשרות מטרים משם טיפל רמתי בפצועים אחרים כאשר מפקד פלוגת החוד בא בריצה וציווה "חוליה רפואית אלי, עכשיו". רמתי והחובש הגדודי שלו יצאו בעקבותיו, אל הנקודה שבה ניהל רוטמנש לחימה. "זה לא אומץ, אתה עובד אוטומטית, אתה חושב בצורה מאוד צרה", מספר רמתי על הריצה תחת אש.

"הלוחמים נותנים מדי פעם מכת אש, אבל הם הולכים ומתמעטים", ממשיך רמתי. אחד-אחד הם פינו את הפצועים לאחור; רמתי לא שוכח את השעה 4:23, שבה נאלץ לקבוע את מותו של אחד מהם. רוטמנש מקבל את עיטור העוז על "רוח לחימה, נחישות, אומץ לב יוצא מגדר הרגיל ואחוות לוחמים", ואילו רמתי מקבל צל"ש ממפקד האוגדה "על שהראה דבקות במשימה ומקצועיות". "לא עשיתי שום פרוצדורה מסובכת תחת אש או ניתוח הרואי. כל מה שעשיתי במלחמה זה גזרתי בגדים של פצועים וקיבלתי החלטות. את העבודה עשו החיילים", אומר רמתי.

המהלך האחרון של המלחמה ובכלל זה הקרב ברנדוריה - ששלושה ימים לאחר אותה שבת לפנות בוקר הסתיים בנסיגה ובהפסקת האש - צפוי להיות אחד הפרקים הביקורתיים בדו"ח ועדת וינוגרד. "אני בסך הכל קצין זוטר במסגרת די זוטרה, גדוד חי"ר", אומר רמתי. "ההחלטות מלמעלה הן לא ענייני. אני יודע שיש מחלוקת, אבל אני לא מרגיש שאני חלק ממנה".

רמתי חושב שהביקורת הנפוצה על בני הנוער מוגזמת: " זה נוער שסיכן את החיים שלו, אז יש להם גם 'כוכב נולד', אז מה?". לעומתו, רוטמנש חושב שחייבים לעשות משהו בעניין אחוזי המשתמטים הגבוהים. "שירות בצבא הוא חובה למדינה", הוא אומר. ואילוז דווקא למד מהמלחמה ש"צבא זה לא מתאים לכל אחד".

רוטמנש חזר השבוע מטיול בדרום אמריקה, שנקטע לאחר שנודע לו על קבלת עיטור העוז. "זה מרגש, אבל אני עדיין לא מבין את זה. אני רוצה לדבר על החברים שלי, על דורון ועל גטניו ועל תומס. הם אלה שקמו כמו פנתרים ונלחמו למרות שנפצעו".

מימין לשמאל: אלירן אילוז, ארז רמתי ואלון רוטמנש. "זה נוער שסיכן את החיים שלו. אז יש להם גם 'כוכב נולד', אז מה?", אומר רמתי 
  תצלום: אלון רון

לכתבה המקורית המלאה