סרן אהוד דפנא

צל"ש המח"ט
אהוד דפנא

אהוד דפנא


סיפור הארוע (נוסח לא רשמי): בשנת 1973 בהיותו בחופשה הצטרף סרן אהוד דפנא שהיה קצין אג"מ בחטיבת שריון לכוח שפשט ללבנון וטיהר שני כפרים, שמחבלים הסתתרו בהם. על פעולתו זו, על אומץ לבו ומסירותו, העניק לו מפקד החטיבה ציון לשבח



אהוד דפנא נהרג במלחמת יום הכיפורים
אהוד דפנא קיבל את עיטור העוז במלחמת יום הכיפורים, מידע על העיטור מאתר הגבורה
 
אהוד גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1957. חלום ילדותו להתקבל לחיל הצנחנים נידחה. אך בזכות עקשותו ומרצו הצליח להתקבל לחיל-קרבי אחר - חיל השריון. אהוד השתלם בקורסים רבים, ביניהם, קורס קציני חיל רגלים וקורס קציני שריון, ופעל כמפקד מחלקת חרמ"ש.
בתום שירות החובה שלו, שב למעוז חיים.
בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, פקד אהוד על מחלקת סיור. בקרבות הראשונים נטל אהוד חלק, אך נפצע בפניו ובגופו בצאתו בראש סיירת לכיוון ג'נין. גם לאחר שעזב את בית החולים לא יכול היה להניע את כף רגלו. הוא נקבע כנכה, אך לא ויתר על שיבוצו מחדש ביחידה קרבית. אהוד, בעל אות מלחמת ששת הימים, הסתיר את הפגם ברגלו ונאבק בהצלחה בוועדות הרפואיות. ביוני 1970 הצטרף לצבא הקבע. תחילה שירת כמפקד בגדוד שריון בדרום הארץ ולאחר שנה, כמפקד פלוגה בגולן. זמן-מה לפני תום שירותו, היה קצין אג"ם באוגדת-שריון חדשה. ידידים מעידים כי היגיון, רצינות, מחשבה, מעטה של ציניות נוקשה וחיוך שופע בעת שמחה, ציינו את דמותו ואת פועלו של אהוד בצה"ל
 
באחת מחופשותיו מן הצבא, בתשרי תשל"ג, "הריח" אהוד כי משהו עומד להתרחש בגבול הצפון. הוא מיהר להצטרף אל יחידת שריון, שפשטה ללבנון וטיהרה שני כפרים, שמחבלים הסתתרו בהם. על פעולתו זו, על אומץ לבו ומסירותו, העניקו לו מפקדי החטיבה ציון לשבח. סרן אהוד סיים את תקופת שירותו בצבא הקבע באוגוסט 1973. שנות שירות ארוכות היו מאחוריו, ולפניו - תכניות לעתיד במשק וחלומות על הקמת קן משפחה חם. ביום הכיפורים תשל"ד, שבועות אחדים לאחר שהשתחרר משירות קבע, עשה אהוד בביתו, במעוז חיים. עדיין לא שובץ ביחידת מילואים ולא קיבל צו-קריאה. כששמע על פרוץ הקרבות, הגיע בכוחות עצמו לרמת-הגולן, ארגן פלוגה משיירי הטנקים והצוותים של כוחות החטיבה בגזרה הדרומית, והשתתף בקרבות הבלימה הקשים. אהוד השתתף בנסיון הנפל לכיבוש תל-שמס ובכיבוש התל בהתקפת לילה. לאחר כיבוש תל-שמס חסם את כביש "סעסע" ובלם התקפות חיל רגלים ושריון של הסורים. במהלך נסיון בלימה זה, ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973), נהרג אהוד מפגז נ"ט שירו הסורים, והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין במעוז-חיים. השאיר אחריו בן, אב, אם, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב סרן, על פועלו של אהוד בקרבות מלחמת יום הכיפורים הוענק לו "עיטור-העוז", וזה נוסח תעודת העיטור: "לאות ולעדות כי 415448 רס"ן דפנא אהוד ז"ל גילה גבורה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש. תיאור המעשה: ביום 6 באוקטובר 1973 שהה רס"ן אהוד דפנא ז"ל בביתו. מששמע על פרוץ הקרבות ומאחר שלא שובץ ביחידה אחרת - חזר לרמת-הגולן וארגן פלוגה משיירי הטנקים והצוותים של כוחות החטיבה בגזרה הדרומית. רס"ן אהוד דפנא ז"ל השתתף בקרבות הבלימה הקשים ואחריהם המשיך בראש פלוגתו בפריצה לסוריה, השתתף בניסיון הראשון לכיבוש תל-שמס וכשזה לא עלה, השתתף בכיבוש התל בהתקפת-לילה. לאחר כיבוש התל חסם את כביש סעסע ובלם התקפות חי"ר ושריון של הסורים. בקרב זה נפגע ונהרג. במעשיו ובלחימתו גילה אומץ-לב רב, תושייה ודבקות במשימה - על-אף מגבלות גופניות, בהיותו נכה ממלחמת 6 הימים".
 
_________________
 
את השיר "הודי חמודי" כתב סבא של אהוד דפנא, משה דפנא כשאהוד היה בן 3. כילד הוא שנא את השיר ופעם אחת כשהושמע השיר בעת שהיו כולם במקלט במלחמת העצמאות, ברח אהוד החוצה על אף שהקיבוץ היה תחת הפגזה כבדה. כשהתבגר למד לאהוב את השיר שהפך בעקבות מותו, שיר לזכרו

למה הודי חמודי? / ביצעה שולה חן
 
זה הודי חמודי הוא ילד קטן.
גר הוא הרחק שם בעמק בית שאן.
עיניים לו תכלת וראש לבנבן.
פה לו מתוק מחייך ומקשן.
שואל בלי הרף הוא: למה זה כך?
"למה ולמה" מעביר הוא בסך.
הודי חמודי, הוא בן אביטל,
שאלה ראשונה את אביהו שאל:
למה טלה עת יפתח את הפה
יודע לומר לי אך מֶה ורק מֶה?
ולמה צביה הפרה החומה
יודעת לומר לי גם מוּ וגם מָה?
הודי חמודי, הוא בן אביטל,
שאלה שניה את אביהו שאל:
למה העגל הרץ למרחב
שולח למעלה למעלה זנב.
ולמה צנונית קטנה, אדומה
שולחת זנב דק אל תוך אדמה?
הודי חמודי, הוא בן אביטל,
שאלה שלישית את אביהו שאל:
למה השמש תמיד הוא ראשון
לרדת בערב לשכב ולישון.
ולמה ירח הוא דווקא בליל
יוצא מביתו והולך לטייל?
"למה ולמה" רבות עוד שאל
הודי חמודי, הוא בן אביטל
למה אוהב כה הצל את העץ?
מבוקר עד ערב אצלו הוא רובץ.
למה בורח הצל מהאור -
השמש מציץ בו, נסוג הוא אחור.
למה הרוח מכה אילנות?
ולמה בוכים כה יונים ויונות?
למה כנפיים ניתנו רק עוף? -
ועוד הוא שואל בלי קץ ובלי סוף.
אך תענהו אם כך ואם כך -
ו"למה" חדש אז מפיהו יצמח.


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה