גבורה של הצלה

ישראל הראל אתר הגבורה, הארץ, 6.9.07
גבורה של הצלה


ביום שני התקיים בהיכל התרבות טקס מרגש של הענקת ציונים לשבח ואותות מופת ועוז לגיבורי מלחמת לבנון השנייה. מי שלא צפה בטקס הפסיד הזדמנות להתחבר ולהודות, ולו באופן פסיווי זה, לדמויות המופת של העם. הוא גם הפסיד הזדמנות לעמוד על תופעה, שקשה להפריז במשמעויותיה: אחוז ניכר ממקבלי הצל"שים והעיטורים היו בני העלייה הרוסית.



ביום שני התקיים בהיכל התרבות טקס מרגש של הענקת ציונים לשבח ואותות מופת ועוז לגיבורי מלחמת לבנון השנייה. מי שלא צפה בטקס הפסיד הזדמנות להתחבר ולהודות, ולו באופן פסיווי זה, לדמויות המופת של העם. הוא גם הפסיד הזדמנות לעמוד על תופעה, שקשה להפריז במשמעויותיה: אחוז ניכר ממקבלי הצל"שים והעיטורים היו בני העלייה הרוסית.

לאחר הטקס שלל אחד מאלופי המטה הכללי את ההסבר, שהצטיינות זו היא חלק ממאמץ קולקטיווי של "המגזר הרוסי" לשרש את הדימוי השלילי שדבק בו בקרב רבים מהישראלים הוותיקים. הרוסים באים, הסביר, מחברה שערכי הקרבה והסתערות חרף אבידות רבות, נוסח סטלינגרד, מועברים בה מדור לדור.

בשעת הצפייה בטקס קיבלתי כמה שיחות טלפון. התנצלתי והבטחתי להתקשר אחר כך. כל הסיפורים דומים, הגיב בקוצר רוח אחד המטלפנים: גילוי אומץ לב - אם של טייסי מסוקים ואם של רופאים, חובשים, או חברים לנשק - בחילוץ נפגעים. אותו סיפור בווריאציות שונות. מה מרתק אותך למסך?

זה שהכל "אותו סיפור" לא גרם לצמצום העניין בטקס, אלא להגברתו ולחיפוש "סיפורים אחרים". בשלב עיטורי המופת, סברתי, ייחשפו סוגים נוספים של מעשי גבורה: בהסתערות ובכיבוש יעדי אויב; בתכנון עתיר דמיון של מבצע ובביצועו, אולי אף בלי צורך במעשי גבורה לפינוי נפגעים בתנאים מיוחדים; בלחימת יחיד מול רבים, מתוך דבקות בתורת הלחימה ולפיה בשלב ההסתערות מטפלים בפצועים אלה שזהו תפקידם, בעוד הלוחמים דבקים במשימה המלחמתית עד להשלמתה המלאה והמנצחת - ואז, ורק אז, מתפנים גם המסתערים לטפל בפצועים.

מעשי ההצלה תוך כדי הקרבה וחירוף נפש היו מופתיים ומעוררי השתאות. ברור שאלה שהצילו פצועים כשהם חשופים לאש צפופה וקטלנית - כפי שמעידים הנימוקים לעיטורים - לא עשו זאת מפני שפחדו להמשיך להסתער. אך העובדה שרק מיעוט העיטורים ניתנו על מעשי גבורה שאינם קשורים להצלת פצועים מוכיחה, בין היתר, שהחברה הישראלית מקדשת, מעל לערך השגת המטרה המבצעית, את קדושת חיי הפרט.

הצוות המטכ"לי שהחליט למי ועל אילו מעשים להעניק את הצל"שים והעיטורים ביטא ערך זה בהחלטותיו. זו גם הסיבה לכך, שהחברה מפעילה לחץ כבד על ממשלתה לשחרר מאות מחבלים תמורת שבוי אחד - אף על פי שהיא מודעת היטב, על פי כל ניסיונות העבר, שמרבית המחבלים חוזרים לסורם ואזרחים וחיילים ישלמו בחייהם את מחיר קידוש חיי הפרט האחד.

אם בראש מערכת הערכים הצבאיים היתה מטופחת התודעה, שהמטרה העליונה של הצבא היא הניצחון - היה אפשר, במלחמת לבנון השנייה, למשל, להפעיל כבר בימים הראשונים את כל ארבע האוגדות, שנכנסו ללחימה רק לאחר כחודש, ולגרום להפסקת ירי הקטיושות על צפון המדינה כבר בימים הראשונים של המלחמה. איש, גם לא בצה"ל, לא התייחס ברצינות ליעד הראשוני: חילוץ החטופים.

ואז, כשעיקר מעשי הגבורה היו של כלל מערכות הצבא, לא היה צורך במקרים רבים כל כך של הקרבה עילאית להצלת חברים לנשק. הניצחון, פרי ההסתערות והדבקות במטרה של המסגרות הגדולות, גם היה מייתר את ועדת וינוגרד ומקטין את מספר הצל"שים והאותות. אלה שכן היו מוענקים היו מתחלקים באופן פרופורציונלי בין גיבורי הניצחון לגיבורי ההצלה.

מקור הכתבה


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה