שואה וגבורה והקשר הסמלי ביניהם
|
על הקשר הנוסף הסמלי בין השואה לגבורה
כולנו חונכנו על הקשר שבין השואה לגבורה וזאת כהתרסה למה שהיה נהוג בשנים הראשונות לקום המדינה לחשוב ולבקר את חוסר ההתנגדות של היהודים באירופה לנאצים. היו אף שנהגו לכנותם "כצאן המובל לטבח" . טוב עשתה מערכת החינוך שדאגה להסביר לציבור הישראלי את הגבורה של שמירת צלם אנוש בתת התנאים בהם היו נתונים היהודים במחנות ואת גבורתם היוצאת דופן של אלה שעזרו כוחות והצליחו כנגד כל הסיכויים אף להתקומם כנגד הגרמנים.
מעטים יודעים על קשר אחר הקיים בין השואה לגבורה והוא קשר סמלי.
הטלאי הצהוב המוכר לכולנו (מימין) ועיטור הגבורה שהוא העיטור הגבוה ביותר שמוענק לחיילי צה"ל (משמאל). הדמיון קיים לא רק בעיצוב מגן הדוד המסמל את העם היהודי אלא גם בצבע הסמלים.
כאשר הוחלט על עיצובו של עיטור הגבורה נבחרה הצעתו של דן רייזינגר ע"י הוועדה שמונתה לעניין ובראשה עמד אלוף (מיל.) אפרים בן ארצי. בדברי ההסבר לעיצוב העיטורים השונים אמר בן ארצי: "בחירת הרקע הצהוב לעיטור הגבוה ביותר בא כמשקל שכנגד לניסיון להטיל קלון בצבע זה על יהודים מאז המאה השביעית והרצל חוזה המדינה כתב כי אות הגבורה היהודי צריך לשאת את הצבע הצהוב". [1]
נדמה לי שהמעמד הסמלי ביותר לחיבור שבין הסמלים הללו התקיים לפני מספר שנים במחנה השמדה בפולין עת צעד יחד עם מפקדים בכירים בצה"ל פינחס נוי בעל עיטור הגבורה משנת 1956 עם מדיו כאשר עיטור הגבורה הצהוב על חזהו.
"הרקע הצהוב של עיטורי הגבורה: המפגש בין שואה יהודית לגבורה ישראלית", שלי פריד בתוך: זמנים 70, עמ' 35-47, 2000 . לטקסט המאמר המלא באתר הגבורה