הסרתי את האיום עד שהרוסי עשה "פליק־פלאק" לאחור וצנח

רועי עמוס אתר הגבורה, במחנה 10 במאי 2012
דני קריאף 2012

דני קריאף 2012


במהלך מלחמת ההתשה, פגע סא"ל (מיל') דני קריאף באנטנה מצרית שסיכנה את כוחותינו # על מקצועיות, נחישות, יצירתיות ואומץ לב, הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל



החודש שעבר הזכיר לסא"ל (מיל') דני קריאף אירוע מיוחד. בתאריך 21 באפריל, 43 שנים אחורה, הוא הצליח להסיר איום מצרי משמעותי במהלך מלחמת ההתשה - מלחמה שלדבריו רבים נוטים לשכוח בים האירועים הביטחוניים.

"מלחמת ההתשה הייתה הנוראה ביותר", קובע קריאף היום. "הייתה זו תקופה קשה מנשוא, כיוון שמעט חיילים נשאו בנטל. היינו יוצאים הביתה כמו חיילים רוסים - פעם בשלושה חודשים, וגם אז אף אחד לא היה שם עלינו. ההערכה כלפינו כמעט לא הורגשה, מעט המעטפות שקיבלנו מאזרחים תומכים מהעורף, חיממו לנו את הלב. באחת הפעמים שלחו לנו אלבומי מוזיקה והקמנו מעין דיסקוטק. זו מציאות סוריאליסטית ומיוחדת - השילוב המוזר שבין מלחמה לרגעים מאושרים".

קריאף היה אחד הלוחמים הצעירים ביותר בעת המלחמה, אך במהלך תקרית באזור תעלת סואץ, הוא הצליח להפגיז בירי מדויק עמדה מצרית שמיררה את חיי הלוחמים באזור, ואף מנעה תנועה נחוצה של כלי רכב. קריאף הוכיח באירוע מקצועיות, נחישות, יצירתיות ואומץ לב למופת. על כך הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל מידי רא"ל חיים בר־לב ז"ל.

לרוב היינו מאושרים

עוד לפני שמלאו לקריאף 17 שנים, הוא החליט כי ייעודו נמצא הרחק מספסל הלימודים - בשטח, עם הלוחמים. "התגייסתי ב־15 בנובמבר 1966, חודש לפני גיל 17. זה התאפשר כי תהליך הגיוס התבצע לפי שנתונים", הוא מספר. "שובצתי לגדוד 79 בחטיבה 7, שהייתה החטיבה הסדירה היחידה של השריון במלחמת ששת הימים. הוכשרתי להיות נהג טנק, ומיד לאחר שסיימתי את פרק המקצועות והתחלתי את הכשרת הצמ"פ, החלה הכוננות לקראת מלחמת ששת הימים.

"יצאנו למלחמה ללא הקורס הבסיסי ביותר בחיל השריון. אבל היתרון במלחמה הוא שבתוך שעות אתה מתפקד ביעילות, כיוון שזה מצב שרבים לא חוו אותו ולא יודעים כיצד להגיב לכך. השתתפנו כלוחמים צעירים בקרבות הקשים ביותר - בצומת רפיח ועד לקו התעלה. זו הייתה מלחמה קלה מאוד עבורנו, פרט ליום הראשון בו נפצעו לנו חברים רבים.

"למרות תקלות כמו מחסור בדלק, לרוב היינו מאושרים. היינו צעירים ונלהבים, ולא באמת ידענו מה זו מלחמה ומהן ההשלכות שלה, כך שתפקדנו כמעט נטולי חששות. עשינו שמות במצרים והגענו עד לאזור טסה, הגזרה המרכזית בסיני. במשך יום וחצי היינו שלושה אנשים בטנק במקום ארבעה. ולא סתם שלושה - חבר'ה שלא גמרו אפילו את פרק ההכשרה החשוב והבסיסי ביותר. למרות הכול, תפקדנו חבל על הזמן.

"אחרי המלחמה נשלחתי לעבור קורס מט"קים מזורז, ולפני גיל 18 כבר פיקדתי על טנק. משם הועברתי אל גדוד של חטיבת 'המחץ'. היה לי ניסיון קרבי עצום, והעריכו אותי שם באופן בלתי ייאמן. סא"ל יואב וספי ז"ל (בעל עיטור העוז, נהרג במלחמת יום הכיפורים במהלך קרבות הבלימה ברמת הגולן), שהיה אז הסמג"ד שלי, התייחס אליי כאל בן טיפוחיו.

"מתחילת מלחמת ההתשה במארס 1969, ועד להפסקת האש באוגוסט 1970, לא חלף יום בלי תקרית עם המצרים. ירינו על אוניות, על רכבות - למפקד מחלקה אז היו סמכויות שהיום אין אפילו למפקד חטיבה. יש תקרית - בום, שום אישורים. המצרים היו יוזמים את התקריות אחר הצהריים, משום שאז השמש סינוורה אותנו.

"בכל יום היו הרוגים ופצועים, ולכן מצב הרוח ששרר אז היה מזעזע, ממש אווירת נכאים. החניון ביד אליהו היווה את מקום הריכוז בו התאספו הלוחמים לפני שליחתם לתעלה. ביום ראשון אף אחד לא היה מדבר עם השני, אין אהלן ולא סהלן, דיכאון לא נורמלי.

"מצד אחד זה בדיוק מה שרציתי: להגן על המדינה, לפקד על טנק ולהסתער במטרה להגן על המדינה. מצד שני, אכזבו אותי מאוד התגובות של הציבור - יותר נכון חוסר התגובות, האדישות הזו אל החיילים. במלחמת ההתשה השתתף רק חלק קטן מהצבא, ואולי בשל כך זו הייתה מלחמה לא מוערכת - אפילו את אות המלחמה קיבלנו רק לאחר שלושים שנה. עברתי במלחמת יום הכיפורים את הקרבות הקשים ביותר, אך מבחינה נפשית מלחמת ההתשה הייתה הקשה מכולן, ועל כך יעידו מפקדים רבים".

יצאה לי הברקה

מערבית לתעלת סואץ, באזור מעוז "קוברה", ניצבה אנטנת קשר ענקית שסיכנה את הכוח ומנעה תנועת כלי רכב. לא מעט ניסיונות להשמיד את האנטנה נכשלו וגם מסוקים שנשלחו לא הצליחו במשימה.

"המצרים עשו תרגיל מתוחכם - הם מיקמו את האנטנה בתוך מטע מנגו כדי להסוות אותה ומסביב הקימו סוללת עפר", מסביר קריאף. "הפגזים שלנו לא הצליחו לפגוע כי לא ראינו היכן אנו פוגעים, וגם לא התאפשר לנו לתקן את הירי. לאנטנה היה עולה בכל יום קצין תצפית קדמי רוסי שמירר לנו את החיים. הוא טיווח את הצומת, והאש הבלתי פוסקת לא אפשרה תנועה ומעבר כלי הרכב שלנו.

"ביום 21 באפריל 1969, אחרי שני טנקיסטים שלא הצליחו לפגוע, הסמג"ד וספי התפרץ לרשת הקשר וביקש לשלוח אותי לשם. יריתי שני פגזים ולא הצלחתי לפגוע באנטנה. פתאום יצאה לי הברקה. ביקשתי לתקן את התותח בזווית לא שגרתית. בפגז השלישי הנותב עבר ליד המגדל. ביקשתי שוב תיקון קטן שמאלה, והסרתי את האיום שהפריע לנו כל כך, עד שהרוסי עשה 'פליק־פלאק' לאחור וצנח ארצה.

"כולם חיבקו אותי ונישקו אותי. הרגשתי על גג העולם באותם רגעים, כל הצבא דיבר על זה אז. האלוף קלמן מגן ז"ל, שפיקד בזמנו על חטיבת 'המחץ', דרש שאעבור מיד לתפקיד מ"מ, כשדרגתי היא סמ"ר.

"כל מי ששירת איתי ידע על הצל"ש שניתן לי בגין האירוע. בבית דווקא לא הזכרתי את ההערכה הזו שקיבלתי, כי בני המשפחה שלי לא הבינו בצבא. לדעתי, חוץ מהירי החריג שהיה יצירתי ומקורי, לא היה שם מי יודע מה אומץ לב. בהשוואה למה שעשיתי במלחמת יום הכיפורים זה בטל. אז הגיעו לי חמישה עיטורי עוז.

"מהסיבה הזו היחס שלי כלפי הצל"שים הוא אמביוולנטי. יש המון אנשים שקיבלו צל"שים למרות שלא הגיע להם ולהפך - אנשים שחירפו נפשם, ולא ניתן להם כלום. לצערי, בקרבות מוצלחים, למשל כמו בקרב מול חטיבה 25 של המצרים במלחמת יום הכיפורים, לא ניתן צל"ש אחד. אבל בתקלות שהיו דווקא כן ניתנו צל"שים, וזה מעורר מחשבות רבות. קצינים, אני סבור, אינם צריכים לקבל צל"שים משום שזה ייעודם.

"במלחמת יום הכיפורים שימשתי גם מ"מ למרות שלא עברתי קורס קצינים. לחמתי בחווה הסינית ובקרבות קשים וגורליים, ששינו את חייהם של כל מי שלקח בהם חלק. חיסלנו אז חיילי קומנדו מצרים על ימין ועל שמאל. נבחרתי להיות החייל המצטיין של עוצבת 'נתיבי האש'. עד היום מתחולל מאבק גדול, מכיוון שלא הוענק לנו צל"ש על פעולות הרואיות שביצענו.

"ב'נתיבי האש' התקדמתי במילואים עד לתפקיד מ"פ בדרגת רס"ן, למרות שלא עברתי שום קורס קצונה. המשכתי לשרת בפו"ם במגוון תפקידים והשתתפתי בתרגילים רבים, שם התקדמתי עד לדרגת סא"ל. בקרוב אני בן 63 וזה מחזיר לי את נעוריי להמשיך לשרת במילואים, אותם אני מבצע היום בתור מודיע נפגעים בקצין העיר נתניה.

"מדובר בתפקיד קשה מאוד, אבל מישהו צריך לעשות אותו. לי אין בעיה לבצע אותו כי עברתי כל כך הרבה תופת בחיים שלי, ראיתי המון הרוגים, מבחינתי מת זה אדם שישן. אני בן־אדם רגיש לאללה, אבל התחשלתי. עד היום אני כותב מאות מאמרים בתחום השריון, ודעתי מוערכת בצורה יוצאת מן הכלל בקרב מומחים בצבא. בעוד שנים ספורות אנחנו, הדור של המלחמות האלה, לא נהיה בין החיים. חשוב לי לשמר את סיפורי הגבורה למען הדורות הבאים".


attachment 10.5.2012-s.pdf



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה