"זו הייתה הפעם הראשונה שצללנו בתנאים כאלה"

אם תשאלו את תא"ל (מיל') שי ברוש, מלחמת יום הכיפורים הייתה הסיבה העיקרית בגללה יצא לקורס קצינים, החלטה שלימים סללה את דרכו אל צמרת הפיקוד בחיל הים. במהלך המלחמה, במסגרת מבצע "ליידי", פשטה שייטת 13 בה שירת על נמל פורט סעיד, ונאלצה להתמודד עם הסטי"לים של חיל הים המצרי. תוך כדי הקרב, על ברוש ומפקדו הוטלה המשימה למלכד את נושאי הטנקים (נט"קים) של המצרים, ולהטביע אותם. "אני זוכר שבמהלך הצלילה שמענו כל הזמן את הפצצות שנזרקו לעברנו ואפילו נתקלנו בשובר גלים קטן – אבל זה לא עצר אותנו", מצהיר ברוש. "מסביבנו היה חושך מצרים, כי הפעולה התבצעה בשעות הלילה המאוחרות, אבל בועז, המפקד שלי, קיבל החלטה להיכנס לפתח ולהצמיד את המוקשים בכל זאת. זו הייתה הפעם הראשונה שצללנו בתנאים כאלה וזה לא היה קל, אבל הצלחנו במשימה".

במעשה זה גילה תא"ל (מיל') שי ברוש קור רוח, אומץ לב ודבקות במשימה, ועל כך הוענק לו עיטור המופת מידי הרמטכ"ל דאז, מרדכי (מוטה) גור.

רעם ביום בהיר

בניגוד לשאר החילות והאגפים ולמרות ההפתעה שהביאה עמה מלחמת יום הכיפורים, חיל הים הפגין מוכנות באופן יחסי. "המציאות ששררה בארץ לפני המלחמה לא הצדיקה את ההיערכות שלנו, אבל למרות זאת הכנו את כל הציוד למאמץ המלחמתי, וכשקיבלנו את הפקודה לצאת למלחמה זה הרגיש כרעם ביום בהיר", נזכר ברוש בבהירות. "כולנו גויסנו בשנת 1970, והמלחמה תפסה אותנו חודש לפני השחרור. רבים מאיתנו החלו לחלום על הבקו"ם ועל החיים שאחרי הצבא, אבל המלחמה העסיקה אותנו במשך הרבה זמן, ובמקרה של אחדים מאיתנו – גם הרבה שנים אחר כך.

"כשפרצה המערכה ביצענו ריענון כדי שנדע להתמודד בתנאים הקיימים, ובנקודה הזו התחיל הפיצול בכוח שלנו: חלק מהלוחמים הדרימו לאזור שארם א־שיח', שם ביצעו פשיטות נגד כלי שיט מצריים, וחלק נוסף, שכלל את הכוח אליו השתייכתי, נותר באזור הצפון. למסתכל מהצד זה עלול להיראות כאילו לא עשינו כלום עד מבצע 'ליידי', אבל למעשה היינו מותשים מהכנות למבצעים שבסוף בוטלו. כל מבצע כזה היה כרוך בהרבה סיבוכים, ולהתקפל בכל פעם מחדש, מבלי שקורה משהו, היה מתיש אותנו – בעיקר כי גם אנחנו רצינו לתרום את חלקנו במלחמה.

"כשהגיעה הפקודה על מבצע 'ליידי', כבר היינו למודי ניסיון, ופחדנו שגם המבצע הזה יתבטל. נאמר לנו שבנמל פורט סעיד יש כלי שיט מסוכנים, ושזו נקודת מפתח שחשוב שנשלוט בה כדי לסגור את חיל הים המצרי בנמליו, ולמעשה לשתק אותו. אבל זו הייתה הפעם הראשונה בה ביצענו תנועה עם כלים שלא מתאימים לאווירה הימית, וזה כמובן השפיע על המשך המבצע".

חושך מצרים

לאחר התדרוך הבהול שנערך, נסעו הלוחמים אל פורט סעיד עם הציוד שקיבלו. כשהגיעו לנמל בחסות החשכה הם נאלצו להתמודד עם פצצות עומק ובעיות טכניות, שהפכו את המבצע לאתגר כמעט בלתי אפשרי. "הגענו אל הנמל בעזרת 'דבורים' של חיל הים. יצאנו לשם בידיעה שעלינו לפגוע בכלי הנשק הגדולים של המצרים – בעיקר בסטי"לים ובספינות הטורפדו – אבל מפקד חיל הים התנגד לכך והורה לתקוף גם את הנט"קים המצריים, ובכך שינה את מהלך המבצע. כבר בהתחלה נתקלנו בהרבה בעיות ובטעות כמעט עלינו על החוף בגלל הגלים הגבוהים. בסופו של דבר הצלחנו לצאת אל היעד בזכות המקצועיות של הסירות שגררו את ה'חזירים', באמצעותם צללנו במים אל תוך הנמל.

 "ההגנה על הנמל היא הגנה של מכ"מים ותותחי 130 מ"מ, ובפתח שלו הייתה רשת נגד צוללים כך שעמדנו בפני אתגר קשה, והבנו במהרה שאנחנו לא צריכים למשוך יותר מדי תשומת לב. בתוך הנמל התבצע סיור של סירה שזרקה פצצות עומק, וגם מהרציפים זרקו עלינו מטענים נגד צוללות. לכן הסירות נפרדו מאיתנו, ואחר כך גם ה'דבורים', כדי שהכוח שלנו לא יתגלה בתהליך החדירה לנמל. כשהגענו לאזור פתח הנמל התחלנו בצלילה, ושמענו פיצוצים של מטענים נגד צוללים. אני זוכר שאמרתי לעלי קמחי, שהיה בצוות שלי, שמשהו פה לא הגיוני וזו כמות לא סבירה. בעצם, הרגשתי שגילו את הכוח.

"התלבטנו מתי לעבור דרך רשת המגן שלהם. ידענו שהם ישאירו אותה פתוחה כדי שהמראה הבטוח יהתל בנו, אבל הערכנו שבחפיפה בין הרשתות הן לא ייסגרו מספיק טוב, וכך נוכל להיכנס פנימה בלי שייגעו בנו. כמה דקות אחר כך שקדי (בועז שקדי, בן זוגו של ברוש למבצע – א"ט) העלה אותי כי הוא לא ידע איפה הוא נמצא, ובסוף הוא קיבל החלטה לחזור חזרה לפתח הנמל. עשינו הכול בחסות החשכה, למרות שבאימונים הנמל תמיד היה מואר. זו הייתה הפעם הראשונה שצללנו בתנאים כאלה וזו הייתה התנסות לא קלה.

"מאוחר יותר המשכנו הלאה, והבריכה שנכנסנו אליה הייתה מאוד רדודה, לכן היינו צריכים להשאיר את ה'חזיר' בחוץ. אחרי 16 דקות צלילה שקדי ראה את הפתח של הבריכה שהיינו צריכים להיכנס אליה, שם היו נט"קים. זה היה מצב לא פשוט, כי בנוסף לסרבול של המים הרדודים, היה חשוך מאוד. יצאנו עם ארבעה מוקשים והצמדנו שניים לנט"ק אחד. את אחד המוקשים הדבקנו בחרטום ואת המוקש השני הדבקנו באזור הדלת של הנט"ק. למרבה ההפתעה, הכלים הפעילו מדחפים שנגעו בקרקעית הנמל והתחיל להצטבר סביבנו בוץ. בועז ואני כלל לא ראינו אחד את השני, ובזמן שאנחנו פועלים התחילו לזרוק עלינו מטענים.

"כדי לצאת משם היינו צריכים להגיע אל ה'חזיר', אך הבעיה הייתה שהיינו קשורים אליו בלי שיכולנו להסתובב. אם היינו מתירים את הקשר לא בזהירות, לא היינו מוצאים את הכלי ולא היינו יוצאים משם, לכן זה דרש מלאכה מאוד מדויקת. כמה קילומטרים אחר כך, כשכבר יצאנו מהנמל, חיכינו לזוג השני שפעל מול כלי השיט היותר מובחרים, הסטי"לים וספינות הטורפדו. הזוג הזה, עודד אמיר ז"ל ועלי קמחי ז"ל, בן מחזור וחבר טוב שלי, לא חזרו, ומאז ועד היום איש לא הצליח לאתר את הגופות שלהם. בימים שלאחר מכן נערך מבצע חילוץ שנכשל. הם לא נמצאו, ובכך ודאי לקבוע שמתו.

"באופן אישי, עלי מאוד חסר לי. בקורס של השייטת, שהוא כל כך אינטנסיבי, אתה מכיר את האנשים מכל הכיוונים. במהלך הקורס אנחנו ערומים בגוף ובנפש ואתה נקשר אל האנשים חזק־חזק. עלי היה אחד מהאנשים האלה, כך שהאובדן שלו מהווה בשבילי חוסר גדול. עם שאר החברים שלא נהרגו אני שומר על קשר בלתי רגיל עד היום, והם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.

"ספגתי הרבה מהמלחמה, אבל הדבר העיקרי שהבנתי הוא חשיבות המוכנות להגן על המדינה ולהקריב מעצמך למען האחרים. כשנכנסתי לקבע לא חשבתי בכלל על קריירה צבאית, אבל המחויבות לשמור על העסק השביר שיש לנו כאן הפכה אותי למפקד השייטת ולאחר מכן לתת־אלוף בצה"ל. חשוב להבין שהפתעה, כפי שקרתה במלחמת יום הכיפורים, עלולה לחזור על עצמה, לכן עלינו להיות מוכנים לכל תרחיש".ֿ

"כדי לצאת משם היינו צריכים להגיע אל ה'חזיר', אך הבעיה הייתה שהיינו קשורים אליו בלי שיכולנו להסתובב. אם היינו מתירים את הקשר לא בזהירות, לא היינו מוצאים את הכלי ולא היינו יוצאים משם"

  _________________________________________________________________________________________________

עוד סיפורי גיבורים ממלחמת יום הכיפורים ניתן למצוא באתר הגבורה, מאגר יחיד במינו המרכז בתוכו את כל עיטורי הגבורה והצל"שים ממלחמות ישראל. האתר נוסד לפני כשבע שנים על ידי סא"ל (מיל') ד"ר עפר דרורי, שיריונר לשעבר, שהרגיש שהוא לא מוצא מענה לסקרנותו בנושא מלחמות ישראל. "החלטתי לפתוח אתר אינטרנט בו כולם יוכלו לקרוא את סיפורי הגבורה. לאט לאט זה הפך ממקבץ סיפורים ייחודיים להתייחסות לכלל הצל"שים בצה"ל, ולא רק לעיטורים הגבוהים. לצד זה, חשוב לי שלא יהיו רק תיאורי מעשה פורמלים אלא גם סיפורים אישיים".  

לקראת ציון ארבעים שנה למלחמת יום הכיפורים, מספר הפניות לאתר גדל באלפי אחוזים, ומספר הכניסות הגיע ל-20 אלף גולשים. "סביב ימי הזיכרון יש התרחשות גדולה ברשת, ובאירוע דומיננטי כמו ארבעים שנה למלחמה זה מורגש מאוד. אחד הנתונים שהפתיעו אותי לטובה זה שאנשים מבלים באתר למעלה מחצי שעה, מה שאומר שהם גם קוראים ולא רק מדפדפים כמה דקות ויוצאים. זה מראה את החשיבות של האתר שמאפשר לציבור להכיר ולשמוע את הסיפורים האלו".

אתר הגבורה: www.gvura.org