"עליתי על הטנק ואמרתי למ"מ, 'אלה כוחותינו, תפסיק לירות'"

אופיר טל אתר הגבורה, במחנה 29 במאי 2014
רם אלון 2014

רם אלון 2014


במהלך אירוע של ירי דו צדדי, הלך סא"ל (מיל') רם אלון, תחת אש אל הכוח שירה על הגדוד שלו כדי להפסיק את הירי # על אומץ הלב שהפגין הוענק לו צל"ש רמטכ"ל



סא"ל (מיל') רם אלון מעיד על עצמו כי לעולם לא שש אלי קרב. על רכבו מודבק סטיקר של תנועת "שלום עכשיו" שהתבלטה במיוחד בהתנגדותה למלחמת לבנון הראשונה בה השתתף אלון, ועל פעילותו בה קיבל צל"ש. אך בניגוד לצל"ש שגרתי, בו הלוחם מוערך על התמודדות עם חיילי אויב, אלון הוערך על פעילותו בליל ה-9 ביוני 1982, בזמן ירי דו"צ (דו צדדי) שכונה מאז בציניות "הדרבי של השריון". "בקרב על הכפר עין-א-תינא שנוהל נגד טנקים סורים שהיו בלבנון, הגדוד שלי שהורכב כולו מצוערי קורס קציני שריון (קק"ש) תקף מצפון לצידו של גדוד מקורס מפקדי טנקים (קמ"ט) שתקף את הכפר מדרום", נזכר אלון. "אמנם הצלחנו להשמיד את מרבית הטנקים הסורים אך נגמ"ש יחיד שלהם נותר וירה עלינו מהגב. מאחר והסורים הצרו את היציאה הדרומית מהכפר היה ברור שנצטרך לתאם את היציאה ממנו עם גדוד הקמ"ט ולכן לא יכולנו לירות", הוא מספר.

בנקודה זו מצליח אחד הטנקים מגדוד הקק"ש להשמיד את הנגמ"ש והכוח מקבל אישור לצאת. אולם אז, מבחין המ"פ ששהה עם אלון בטנק בכלי נוסף, ומורה על פתיחה באש. "זיהיתי שהטנק שפגענו בו אינו סורי אלא טנק מרכבה, צעקתי זאת למ"פ שלי שהכריז חדל. למרות זאת, הקמ"ט לא הבינו שאנחנו ישראלים והחלו לירות עלינו. הבנתי שאני חייב לחלץ את הפצועים, עליתי על הצריח והוצאתי את המ"פ והטען שלי", הוא מספר. "הבנתי שכדי להפסיק את האש עליי להתקרב לטנקים של הקמ"ט. כשהגעתי אליהם הבחין בי המ"מ וזרק רימון. הרימון לא פגע בי, ולאחר שהסכנה חלפה הגעתי אל לוחמי הקמ"ט, אמרתי להם שלא יירו על כוחותינו וכך האש הסתיימה".

למרות שיכול היה להיפגע מהאש שנורתה לכיוונו, הוא לא היסס להוציא את הפצועים מהטנק, ולרוץ אל חיילי הקמ"ט, כדי למנוע פגיעה נוספת בחיי אדם. במעשיו גילה סא"ל (מיל') רם אלון אומץ לב, קור רוח ותושייה ועל כך קיבל את צל"ש הרמטכ"ל מידי הרמטכ"ל דאז רפאל איתן.

 

סרט מלחמה

שנה לפני פרוץ המלחמה שהה רם אלון, אז צוער בקק"ש, בסיני. המתיחות בגבול ישראל-לבנון הורגשה כבר אז, והחיילים שנשלחו לרמת הגולן התייחסו לכך בהומור רב. "קראנו למצב הזה בצחוק סינרמה, כלומר סיני-רמה, עלינו לרמה וירדנו חזרה מספר רב של פעמים", משחזר אלון. "כשהמלחמה פרצה נסענו צפונה והופקדתי להיות הנהג של טנק המ"פ. נסענו מרחק גדול על זחלים מנפח שברמת הגולן עד למטולה, ומשם לשער פאטמה. היינו מאד עייפים בהתחלה ומאחר ונסענו אחרי הכוחות שכבר התקדמו לא נתקלנו בשלבים האלה בשום דבר שדומה למלחמה. לקראת היום השלישי של המלחמה כבר חצינו את הליטני והיינו בציר שנמצא מערבית לעיירה ג'יזין שנמצאת למרגלות ג'בל-ברוך. זו הייתה הפעם הראשונה ששמענו בה יריות. היינו אמורים להיכנס אל העיירה אך גדוד מחטיבה 14 נכנס לשם לבסוף, ונסוג. מתא הנהג ראיתי אש רבה שיצאה מהטנקים של חטיבה 14 וזה היה המראה הראשון שזכור לי מהמלחמה, והפעם הראשונה שהבנתי שיש פה משהו. חצינו את הכפר, הגענו אל המח"ט והתחלנו לטפס בציר הררי. את השלב הראשון של הטיפוס הובילה פלוגה ח' שנחשפה לגדוד הסורי ונפגעה ולאחריה פלוגה ז' הובילה את התנועה.

"בדיעבד, ידוע לי שעלינו אל הרכס ההוא בלי לדעת שיש בו גדודים סוריים, ונענו ישירות אליו. לא ידענו נגד מי אנחנו נלחמים ולא היה ברור אם נלחמים נגד הסורים או לא. הממשלה אמנם הכריזה כי אין לישראל כל כוונה להתעמת עם הסורים, אבל בפועל אתה מגלה שאתה הולך להילחם נגדם. להפתעתנו הרבה, מטוסי חיל האוויר חגו מעלינו והחלו לירות עלינו. התברר כי בדרגים הגבוהים ידעו כי הסורים נמצאים שם, אך אנחנו לא ידענו. מאחר והיינו בתוך הכוח הסורי, חיל האוויר ירה בלי לדעת על הימצאותנו שם. בסופו של דבר הוצאנו את עצמנו משם והצלחנו להשמיד טנקים סוריים. בלילה היה לנו יתרון על הסורים כי היו לנו אמצעי ראיית לילה שאפשרו לנו לזהות כל איש קומנדו שהתקרב לחניון הלילה, ויכולנו לחסל אותם. למחרת בבוקר החוליה הטכנית שלנו אספה עשרות קלצ'ניקובים מהסורים והמ"פ החרימם, כך שהצריח שלנו היה מלא בהם. בבוקר ליווינו כוח של סמח"ט גולני שהיה אמור לכבוש את ג'בל-ברוך, והתפצל מאיתנו. בשעות הצהריים, היינו אמורים להיכנס לזנב של הכוח הזה שהיה צריך לכבוש את עין-א-תינא בהמשך. ישבנו על הרכס בנחת, חיכינו לבואם והבנו שהם תקועים. במהלך ההמתנה הזאת ראינו שני קרבות מאד יפים, מלמעלה חיל האוויר מפציץ כמו בסרט מלחמה, וכל הפצצה מלווה בקריאות העידוד שלנו, ובעמק קרב של חטיבה 14 נגד הצבא הסורי. זה היה סוריאליסטי לראות את הקרבות ולא להשתתף בהם, עד שבערב המ"פ נתן פקודה, נכנסים לעין-א-תינא מצפון, כי גולני לא הצליחו להיכנס".

 

מי נגד מי

"אל הכפר נכנסו כשהמ"מ מוביל את הכוח, ומשמיד טנק סורי שחסם את דרכו. לכן, נאלצנו לעקוף אותו ולירות בסורים מטווח קרוב. במקביל, הסורים חסמו את הכניסה הדרומית הצרה ממילא לכפר עם ארבעה טנקים ושלושה נגמ"שים כך שהקמ"ט שמוקם מדרום לכפר חטף מהסורים. השמדנו את רוב הטנקים הסוריים, אך קיבלנו פקודה לעצור את האש כדי למנוע ירי על הקמ"ט שמנסה לחדור לכפר. נגמ"ש סורי אחד נותר בכפר וירה עלינו מהגב. הצלחנו להשמידו בזמן שהמג"ד מקבל אישור לצאת אך כשהתקדמנו ליציאה ראינו טנק נוסע מולנו וירינו עליו. לאחר הפגיעה, אני זיהיתי שירינו בטעות על טנק מרכבה צה"לי, וצעקתי למ"פ שלי שמדובר בטנק שלנו. המ"פ הכריז חדל אך זה לא מנע מהטנקים של הקמ"ט לירות עלינו, מאחר והם לא יודעו שאנחנו חיילי צה"ל ולא טנקיסטים סורים. ראיתי שנפגענו והבנתי שיש פצועים בתוך הטנק. הצלחתי בקושי רב לצאת מתא הנהג, עליתי על הצריח והתחלתי לחלץ פצועים. המ"פ, אבי, היה כבד ממני בערך בעשרים קילו. למרות שהוא היה כבד הצלחתי להוציא אותו, ולאחר מכן את הטען ולהניח כל אחד מהם על כנף של טנק. תוך כדי שעשיתי זאת, החלו לירות עליי מקלעים מהקמ"ט. באותם רגעים הבנתי שאני לא יכול להישאר על הצריח, עליי להבהיר להם שאנחנו ישראלים, ולבקש מהם עזרה בחילוץ הפצועים. הלכתי צמוד למצוק שהוביל ליציאה מהכפר כדי שהירי לא יפגע בי, וכשהתקרבתי אל הטנקים מהקמ"ט, המ"מ הבחין בי וזרק עלי רימון".

"אז, ממש כפי שהיה במערכון 'אני שומעת יורים אני נשכבת' שמעתי רימון ונשכבתי, ולמעט מספר רסיסים בגב לא נפגעתי בצורה רצינית. הבנתי שהחיילים שם לא מבינים מהחיים שלהם, עליתי על הטנק ואמרתי למ"מ, 'אלה כוחותינו, תפסיק לירות' וכך עשיתי גם עם הטנק שלידו. לבסוף, נשמע חדל בקשר וכך האירוע נגמר. על אף שהצל"ש ניתן על כך שמנעתי פגיעה נוספת בחיי אדם בירי הדו"צ, הצבא ניסה במשך שנים לטייח את האירוע כך שנוסח הצל"ש לא מעיד דבר על כך ומתמקד בחילוץ הפצועים. לא הייתי מעורב בכל מלחמות הגנרלים שהתרחשו בעקבות האירוע אך שמרתי על קשר עם משפחות ההרוגים, וסיפרתי לאחי, האלוף ניצן אלון על מה שקרה. בניגוד אליו, לא ראיתי בצבא שליחות, ולמרות שהייתה לי התלבטות מסוימת אם להמשיך בקריירה הצבאית, החלטתי שלא לבחור בכך. למלחמת לבנון הראשונה התנגדתי לפניה, במהלכה ואחריה אך זה לא מנע ממני לעשות בה כמיטב יכולתי, כפי שנסעתי למילואים בשטחים עם רכבי הפרטי, ועליו סטיקר של 'שלום עכשיו'. אני חושב שהלקח המרכזי מהאירוע הזה הוא הדגש שצריכים לשים על האינסטינקט והאמון. מלחמה היא אי וודאות אחת גדולה ואני הצלחתי להתמודד איתה כי ידעתי מה קורה וזה הכי חשוב, להילחם באי הוודאות ולדעת מי נגד מי".



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה