"זה נשמע מוזר להרים רימון חי ולזרוק אותו, אבל בתוך הסיטואציה זה הרגיש הדבר הכי טבעי לעשות"

במחנה אתר הגבורה, 25 ביוני 2015
אלי קהן 2015

אלי קהן 2015


בתנאי לחימה חדשים ותחת מתקפת פתע של לוחמי חיזבאללה, סגן אלי קהן, אז מפק"ץ בגדס"ר חטיבת הצנחנים, סיכן את חייו להציל את צוותו . בהחלטה של שניות, הרים רימון חי שנזרק עליו והשליך חזרה אל המחבל . פעילותו זיכתה אותו בצל"ש מפקד פיקוד המרכז



שלוש וחצי שניות. זהו משך הזמן בו אנו מספיקים לחבק אדם אהוב. זהו משך הזמן בו ניתן לפספס את האוטובוס. שלוש וחצי שניות, זה גם משך הזמן מרגע נחיתת הרימון עד לפיצוצו. שלוש וחצי שניות שהספיקו לסגן אלי קהן, אז מפק"צ בפלס"ר חטיבת הצנחנים להרים רימון שנזרק עליו ועל אחד מחייליו במלחמת לבנון השנייה ולזרוק חזרה על לוחם החיזבאללה שעמד מנגד. "זה נשמע מעט זמן. אבל בפועל, כשאתה בתוך הטירוף של הלחימה, זה מספיק. בלי לחשוב יותר מדי, באינסטינקט, אמרתי לעצמי שזה הרגע שלי לצאת מהסיטואציה בה אני נמצא" הוא נזכר.

"אני מזהה לוחם של חיזבאללה במרחק של משהו כמו שלושה מטרים ממני. גם הוא מזהה אותי", משחזר קהן. "אני מכוון עליו את הנשק,לוחץ על ההדק ומגלה מעצור". קהן חוזר חזרה למחסה ומנסה לשלוף רימון, "איך שאני שם את היד שלי על כיס הרימון אני קולט שהוא ריק. באתי להוציא את הרימון השני ובדיוק אותו לוחם חיזבאללה השליך רימון עלינו. הרמתי אותו וזרקתי חזרה אליו".

על תפקודו בקרב זה, ובקרב נוסף בו לחם, קיבל קהן צל"ש מטעם מפקד פיקוד המרכז, וכך נאמר בכתב הצל"ש: "ציון לשבח מוענק לסגן אליעזר קהן, מפקד צוות בגדס"ר חטיבת הצנחנים, על שהראה דבקות במשימה וחתירה לניצחון, מקצועיות ודוגמה אישית".

מחשבות של איו"ש

לילה שמיני למלחמת לבנון השנייה, כוחות פלס"ר ופלחה"ן צנחנים בצירוף כוח מועט מהשריון נקראים לבצע כניסה קרקעית ראשונה לתוך אזור מיושב. "המטרה הייתה לכבוש את כפר מרון א - ראס, ששולט על הגבול מבחינת הגובה", מסביר קהן את המשימה. "לא הנחתי לרגע שיתנהל שם קרב. באותם ימים עוד קראו לזה מבצע", הוא מדגיש.  ובאמת, את התואר מלחמה, תקבל המערכה רק לאחר שלושה חודשים, ולכן הביאו איתם הכוחות לא יותר מכמות מסוימת של תחמושת. "כמעט לא הבאנו אוכל כי הנחנו שאחרי יום – יומיים כבר נחזור חזרה", הוא מתאר. קהן, כמפקד הצוות הוותיק ביחידה יוצא עם שישה חיילים לדרך. הם נשלחים ע"י מפקד היחידה, רס"ן עמית לידור, לבית שלא תוכנן קודם להיכנס אליו, במטרה לסגור על האזור ממנו נורו טילי הנ"ט שירו קודם על שיירת שריון.  "בדיעבד זאת לא הייתה ההחלטה הכי נכונה", נזכר קהן. "זאת מחשבה מאיו"ש, לא של לחימה בשטח שאתה לא יודע מה יכול לקרות בו", הוא מודה.

"אנחנו נכנסים לבית דרך החלון ומבחינים בפק"ל קפה חם. כולנו נדרכים. סרקנו את הבית לוודא שהוא ריק. ככל הנראה מי שהיה שם עזב כמה דקות לפני שהגענו", קהן מגיע למסקנה שזה בית שלא טוב להישאר בו ומחליט לעבור לבית אחר. "כדי לא לסכן את שאר החיילים אני מקבל החלטה שרק אני וחייל נוסף נצא מהבית כדי לירות במטול הרימונים". שאר הכוח חיפה בינתיים מבפנים. המטוליסט הספיק לצאת ולירות שני רימונים כשלפתע מתחילה עליהם מכת אש. "ירו טיל שפגע לא רחוק מאיתנו. אחד מהחבר'ה שהיו בבית עף מצד אחד של החדר לצד השני", מתאר קהן את הדף הפיצוץ. קהן והחייל מתחילים לרוץ במטרה לחזור לתוך הבית ולחבור אל הצוות אך לא מצליחים.

לאחר האירוע, קהן עולה בקשר מול מפקד היחידה. "אני שואל אותו האם הוא ראה לוחמי חיזבאללה יורים עלינו, אם יש לטובתנו איזה מסק"ר (מסוק קרב) או כוחות נוספים שיכולים לעזור לנו ועל הכול אני נענה בשלילה", וכעת קהן מבין שעליהם לפתור את המצב בעצמם. "בשלב מסוים אני רוצה להבין אם לוחמי החיזבאללה יודעים בדיוק איפה אני נמצא. אני רק מוציא את החלק הקדמי של הנשק וישר חוטף ירי. הבנתי שאני בבעיה". קהן ואנדלאו לא יכולים לצאת מהמחסה. "אני מקבל החלטה לפרוץ את המנעול של דלת הבית השני. יריתי עליה שני צרורות באוטומט, ואחרי זה ניסיתי לפרוץ אותה בבעיטות. אחרי כל פעם כזו התחילו עוד פעם יריות כיוון שכדי לפרוץ את הדלת הייתי צריך להיחשף", הוא נזכר. קהן מחליט בשלב זה לנסות לפרוץ את הדלת בעזרת רימון. "זחלתי על המדרגות עד למקום בו אהיה מספיק רחוק מהדלת, נצמדתי יחד עם אנדלאו לקיר וזרקתי את הרימון. הרימון התפוצץ אבל לצערי לא עזר". בינתיים, חמשת החיילים שנותרו והתחבאו בשירותים בבית, מעדכנים את קהן כי הם שומעים בקשר קולות בערבית, ושקולות הירי מתקרבים. "אני עולה בקשר מולם ובנאיביות, מתוך מחשבה של לחימה באיו"ש, אומר 'חבר'ה - להירגע, אין להם אינטרס להתקרב אלינו'. באמת חשבתי ככה".

יש מזל

"בינתיים מפקד היחידה עולה בקשר ומודיע שהם מזהים לוחמי חיזבאללה מחוץ לבית. אך הם לא יורים מחשש לדו"צ", מספר קהן. "אנדלאו מסמן לי שהוא שומע משהו. אני מציץ מעבר לחומה ומזהה לוחם חיזבאללה במרחק שלושה מטרים ממני. הוא מביט בי,  אני מכוון אליו את הנשק, לוחץ על ההדק ומגלה פתאום מעצור בנשק".  קהן מבין שיש בעיה ומיד חוזר למחסה. הוא מנסה לשלוף רימון, כשלוחם החיזבאללה זורק עליו אחד. הרימון נוחת על המדרגות בין קהן לאנדלאו. "הרמתי את הרימון והשלכתי אותו חזרה ללוחם החיזבאללה", מתאר קהן את הרגע שזיכה אותו בצל"ש. הרימון התפוצץ והמחבל נהרג. "פתאום בילבלתי אותם. יש עשן, והם לא מבינים מה קורה", מעיד קהן. הוא מחליט לנצל את ההזדמנות. "התחלתי לרוץ חזרה למבנה של הצוות שלי. אנדלאו אחרי. הגענו לבית, אבל הייתה בו שריפה כך שאי אפשר היה להיכנס אליו". קהן משנה כיוון והם מגיעים למבנה באזור. "עצרתי רגע, לקחתי כמה נשימות ונרגעתי. עליתי בקשר מול מפקד היחידה. אמרתי לו שאני לא נמצא עכשיו ליד המבנה ושכל כוח שנמצא עכשיו בחוץ זה בעצם כוחות של חיזבאללה".

הכוח של רס"ן לידור מזהה שני מחבלים. הם  יורים והורגים אחד מהם. אחד מהצוות של קהן יורה מתוך הבית והורג גם את המחבל הפצוע. לאחר מכן מחבל נוסף מנסה להיכנס לבית בו נמצא הצוות של קהן והכוח הורג גם אותו. "אחרי כמה דקות,הצטרפתי לבית של מפקד היחידה. בינתיים המצב במבנה של החבר'ה שלי החמיר בעקבות השריפה, וכבר נעשה ממש בלתי נסבל. אחרי כמה שעות הם כבר לא יכלו לנשום. הצוות שלי עולה בקשר ואומר שהם לא יכולים יותר עם העשן", הוא מתאר, ומוסיף "הם יוצאים ושאר הכוח מאבטח אותם ומחפה עליהם. לשמחתי כולם יצאו ללא פגע". הצוות של קהן יוצא מהבית אך לא לפני שהם מקבלים החלטה שתשנה את פני הקרב. הם מזהים על גופת המחבל מכשיר קשר ולוקחים את המכשיר איתם. "כשהם הגיעו לבית של מפקד היחידה, הם הביאו את הקשר לדובר ערבית מהיחידה שתירגם וכך ידענו מראש את המהלכים הבאים של לוחמי החיזבאללה. השיא היה כששמענו, 'ניפגש עוד 10 דק במטע', ופתאום ראינו חולייה של ארבעה מחבלים הולכת במטע. כיוונו לשם מסוק קרב. בסופו של דבר, בקרב הזה נהרגו בערך 25 לוחמי חיזבאללה" מספר קהן, אך מדגיש, "באותה מידה זה יכל להסתיים כקטסטרופה. למשל, המקרה שלי ושל אנדלאו שיכל בקלות להיגמר בכך שהיינו נהרגים או נחטפים. זאת סיטואציה בה כל דבר קטן מכריע. היו כל מיני החלטות שבלעדיהן הקרב הזה היה יכול ללכת לכיוונים אחרים לחלוטין". כהסבר להשתלשלות האירועים, אומר קהן בחיוך- "יש מזל. אני באמת מאמין שהרבה אנשים היו נוהגים כך. זה אולי נשמע מוזר להרים רימון חי ולזרוק אותו, אבל בתוך הסיטואציה זה הרגיש הדבר הכי טבעי והכי הגיוני".

 

חלון השפעה

אל מלחמת לבנון השנייה, ניגש קהן כארבעה חודשים לפני סוף השירות. ועם הטעם שלה גם נשאר. "יש סיטואציות בחיים שמחדדות לך מהם הדברים החשובים. אחרי אירוע כזה אתה אומר תודה על זה שאתה בכלל חי. אבל לא צריך להיות במלחמה בשביל זה, מספיק לשמוע חדשות".

קהן והיחידה נכנסו שלוש פעמים במהלך המלחמה ללבנון. "בכניסה השנייה נהרג לנו לוחם, סמ"ר מורן כהן ז"ל. וזה שינה את התמונה. פתאום אתה מרגיש הרבה פחות חסין. רק באותו רגע נעשה קשה".

לקהן חשוב להדגיש כי "יש הרבה הרצאות וסיפורי קרב שבהם מאדירים את המלחמה. אני חושב שמלחמה זה דבר נוראי. דבר שלא צריך לחוות. בסוף, זה משהו שצריך לעשות אבל בטח שלא צריך לשאוף אליו", ומוסיף, "יש ימים בהם אתה מקבל איזו משימה שנראית לך הזויה. זכור לי מקרה בו המג"ד נתן פקודה שחשבתי שצריך לשנות אותה. אמרתי את דעותי והוא היה קשוב ובו במקום שינה את המשימה. צריך להבין מתי יש לך השפעה ומתי אין. בסיטואציות בהן יש חלון השפעה, גם אם מוגבל, כולם, בין אם הם מפקדים, ובין אם הם חיילים, צריכים להגיד את הדעה שלהם".

מבחינת קהן הצל"ש שקיבל לא משחק תפקיד, "בסופו של דבר, הקרב נכפה עלי. פשוט נקלעתי לסיטואציה והגבתי אליה. מבחינתי, יש סיפורי לחימה שאני הרבה יותר מעריך".



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה