"ואני עוד מחכה"

למעלה מארבעים שנה עברו מאז מלחמת יום הכיפורים, ומשפחת אלתגר עדיין לא יודעת בוודאות מה עלה בגורל הבן. סרן מירון אלתגר ז"ל שירת כסגן מפקד פלוגה (סמ"פ) בגדוד "עשת" בחטיבת השריון "המחץ", בעת שפרצה מלחמת יום הכיפורים. היום בו פרצה המלחמה, 6 באוקטובר 1973, הוא היום בו גם אבדו עקבותיו של מירון אלתגר ושלושת הלוחמים שהיו בטנק עליו פיקד: רב"ט חיים מוצפי ז"ל, סמ"ר ינקו קלר ז"ל ורב"ט דן גילת ז"ל. על לחימתו בקרב קיבל אלתגר צל"ש מהרמטכ"ל דאז, מוטה גור, ובו נכתב: "ביום 6 באוקטובר 1973 שימש סרן מירון אלתגר ז"ל כסמ"פ טנקים. בהובילו מחלקת טנקים באזור שמצפון לקנטרה, חש לעזרת כוח שנפגע ולסיוע מעוזים מותקפים. במהלך התנועה נפגע הטנק השני שנע עמו. למרות שהטנק שלו נותר יחיד, המשיך סרן מירון אלתגר ז"ל בתנועה לעבר הכוח הפגוע, עד שנפגע. במעשה זה גילה סרן מירון אלתגר ז"ל אומץ לב, דבקות במשימה ואחוות לוחמים".

גדוד "עשת" הגן על צפון תעלת סואץ כאשר החלו המצרים, במסגרת "מבצע בדר", לחצות את התעלה. פלוגת טנקים, שהייתה בדרכה למעוז "לחצנית", נפגעה במארב. מפקד הפלוגה שנפגעה, סרן אורי הקמן, קרא לעזרה. שני טנקים הגיעו ממעוז "כתובה" אל המקום, צפונית לקנטרה שבסיני. "הטנק הראשון נפגע מפגז, והם צעקו למירון שהיה בטנק השני 'המשך בדרך, נפגענו'", מספר ניר אלתגר, אחיו של מירון. למרות שנשאר עם כוח של טנק בודד, המשיך מירון בתנועתו כדי לסייע לכוח שנפגע. "מירון לקח את הפיקוד על הטנק, והם שעטו קדימה אל עבר הכוחות המצריים". שניים מהלוחמים שהיו בטנק שנפגע נהרגו, ושניים נוספים נפלו בשבי המצרי. הם הוחזרו לאחר שהסתיימה המלחמה, במסגרת החלפת שבויים. הטנק של מירון המשיך צפונה לאורך התעלה, דיווח על פגיעתו ובשש בערב נותק עמו הקשר. "אנחנו לא יודעים עליו כלום מאז אותו יום שבת, יום כיפור", אומר ניר. "אנחנו לא יודעים מה קרה לו עד היום".

משהו להיאחז בו

כחצי שנה לאחר האירוע, בסריקות שביצע חיל האוויר הישראלי באזור, נמצא הטנק בין מעוז "כתובה" למעוז "לחצנית", כאשר מלבד פגיעה בזחל השמאלי של הטנק, הוא נשאר שלם. ארבעת החיילים שהיו בטנק לא נמצאו עד היום. בבדיקות שנערכו לאחר האירוע התבהרו מעט הפרטים. התברר שאנשי הטנק נקלעו למארב. הם ניסו לסגת, אך האזור הביצתי לא איפשר להם והטנק התחפר בבוץ. בשלב הזה הלוחמים נטשו את הטנק. הטנק אמנם נמצא, אך צוות הטנק נעלם כלא היה. מה עלה בגורלם? איש אינו יודע. "מ־1973 ועד היום, אף אחד לא יודע מה קרה. איפה החיילים? איפה אנשי הצוות?" שואל רענן אלתגר, אחיו של מירון. "הרצון של כל האמהות הוא לדעת מה קרה ואיפה הבנים שלהן". בסלון המשפחה יושבת גם אמו של מירון, תהילה אלתגר, ומקשיבה לשיחת הבנים שלה. "אני כל הזמן חשבתי שהנה תיפתח הדלת והוא ייכנס", היא אומרת בקול שקט. "ואני עוד מחכה".

לאחר המלחמה הוכרזו ארבעת הלוחמים כנעדרים, אך לאחר מכן שונתה הגדרתם לחללים שמקום קבורתם לא נודע. למרות השינוי, גם היום מגדירה המשפחה את מירון כנעדר. "לא הסכמנו עד היום שיכריזו עליו כחלל שמקום קבורתו לא נודע. אף אחד לא הוכיח לנו שהוא נהרג. לא שמקום קבורתו לא נודע, אלא שהוא בכלל נהרג", אומר ניר אלתגר. "ראו אותו? מצאו חלק מהגופה שלו? כלום! אין שום הוכחה, אין שום דבר ממשי שאיתו יכולים להגיד לנו שאח שלנו נהרג". היעלמותו של טנק אלתגר, שכונה כך כיוון שמירון פיקד עליו, לא נפתרה במשך שנים רבות. השנים עברו ולאחים כבר נולדו ילדים והם הקימו משפחה. "זה לא מלווה אותנו ביום־יום", אומר רענן. "אבל בימי זיכרון, בימי כיפור, זה שם. ואנחנו רוצים לדעת את האמת".

האמת המלאה

צה"ל ערך חיפושים רבים אחר הארבעה במהלך השנים. מלבד הבדיקות שנעשו בצורה פורמלית, גם אביו של מירון, זאב אלתגר ז"ל, החל לחפש אחר בנו. "אבא שלו לחם כל חייו, שלושים שנה אחרי המקרה, הוא לא נח רגע. בסוף טענו שהוא סתם טרדן. הוא אמר כל השנים 'מירון קבור במקום אחר'", מספרת האם. "אבא שלנו היה פעיל מרכזי בלהשאיר את מורשת מירון חי וקיימת", מוסיפה שרונה, אחותו של מירון. בשנת 1977, ארבע שנים לאחר סיום המלחמה ומעט לפני ביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל, המצרים החזירו שרידי גופות שנמצאו באזור סואץ. הם שמו את השרידים ב־19 ארונות קבורה אשר הועברו לישראל. אלו נקברו בקבר אחים על הר הרצל, ולא נעשתה כל בדיקת דנ"א, משום שבשנים אלו לא נעשתה בדיקה כזו.

במהלך השנים הוקם צוות חקירה לבחינת נושא היעלמות הטנק בראשות האלוף (מיל') יעקב עמידרור, שעמד בראש הוועדה לבחינת נעדרי מצרים ממלחמת יום הכיפורים. לאחר 16 שנים של בדיקת הפרטים, איסוף נתונים והצלבת מקורות, סיים הצוות את תפקידו בשנה שעברה והגיש את מסקנותיו. "המסקנות היו שאחרי בדיקת העובדות, מבנה השטח, וכל מה שקשור לנושא המודיעיני, הם חושבים שיש 90 אחוז סבירות שבין העצמות שהמצרים החזירו, יש את עצמותיהם של מירון ושלושת הלוחמים שהיו איתו", מספר רענן. 90 אחוז הם סיכויים גבוהים מאוד, אך אחרי שנים של חוסר ודאות, המשפחה מבקשת לדעת בביטחון אחת ולתמיד האם מירון בין הקבורים. "אנחנו רוצים לדעת בוודאות מאוד גבוהה", אומר רענן. "אם לא מאה אחוז, אז הכי קרוב שאפשר לדעת".

מחכים

כדי להביא לתשובה ודאית על זהות הקבורים בקבר האחים, יש לבצע בדיקת דנ"א, ולשם כך לפתוח את הקברים. מדובר בפעולה הנחשבת ביהדות כחילול כבוד המת, ובפתיחת קבר האחים יש חשש לחילול כבודם של שאר החללים שנקברו באותו קבר. לכן, קבר האחים לא נפתח מעולם והבדיקות הגנטיות לא נעשו. "אנחנו לא דורשים שיחללו את כבוד המת אנחנו רק רוצים שיוכיחו לנו מה קרה באמת. כרגע אנחנו עומדים חסרי אונים ולא יודעים מה לעשות", אומרת שרונה. "אנחנו במדינה יהודית, ולפי היהדות צריך לזהות את השרידים זיהוי מוחלט. אז מצד אחד אומרים לנו שרוב הסיכויים שמירון קבור בהר הרצל, ומצד שני ברבנות לא מאשרים שזה נכון", מוסיף רענן וניר מסכם: "אנחנו פשוט רוצים לדעת את האמת".

כעת לאחר פרסום הדו"ח, ואולי דווקא עכשיו, בני המשפחה מאמינים שהאמת תתגלה, ושעוד יתברר היכן ארבעת הלוחמים. "איך תמיד אומרים? אין חיים בלי אמונה. אדם חייב להאמין, להיתפס באמונה לפחות", אומר ניר. "זה ברור לנו שמירון לא חי, אנחנו לא נפלנו מאיזה עץ. אנחנו פשוט רוצים להאמין שלפחות הוא יהיה קבור במדינת ישראל. אנחנו מקווים לשמוע שהוא בקבר ישראל. צה"ל גדול וחזק ויכול לדעת מה צריך לעשות, אנחנו מחכים לשמוע ממנו מה הוא אומר", אומר רענן ומחייך. "אנחנו מאמינים בצבא ההגנה לישראל, אנחנו מאמינים כי אנחנו אזרחים נאמנים של המדינה. אז בינתיים מחכים".